כתבות מאת יהונתן ה. משעל

  • "האתוס נוצר כדי לאפשר לדברים מחרידים להתרחש כאן"

    "האתוס נוצר כדי לאפשר לדברים מחרידים להתרחש כאן"

    "עד כמה הזיכרון של סבא שלי תקף? מה המשמעות של הזכרונות האלו? מה משמעות הזמן? מה המשמעות של המהלך שאני עושה? אני עוסקת הרבה בהנצחה, בארכיטקטורה של הנצחה. היא אמורה להצדיק את מערכות הכוח שיסדו את הרעיונות האלו של זיכרון, זכירה והנצחה". יהונתן ה. משעל משוחח עם דנה יואלי על התערוכה וספר-האמן שלה, "אשוחית".

  • כמעט נשרף, כמעט נראה, כמעט פועל, כמעט נופל

    כמעט נשרף, כמעט נראה, כמעט פועל, כמעט נופל

    סטודיו מוקף להבות-דמה, נוף ילדות מבעד לשכבות רשת, מכשירים שנשחקו ומתעקשים לפעול ומיטה שאינה יכולה לשאת איש. ביקור בתערוכה "4 חדרים" בגלריה גבירול בתל-אביב, החלל האלטרנטיבי האמיתי של מעוז הקפיטליזם.

  • עיר עם עתיד?

    עיר עם עתיד?

    עיריית חיפה מתעלמת ממחאת עולם האמנות נגד פיטורי האוצרת לאה אביר, אולם בינתיים פורום האוצרות שהוקם בתגובה לפיטורים מנסח כלים אתיים ומשפטיים שישמשו קווים מנחים לבחירה לתפקידים ציבוריים בתחום האמנות בעתיד.

  • "פיסת היסטוריה שחסרה לי כמו חור בלב"

    "פיסת היסטוריה שחסרה לי כמו חור בלב"

    "הבלבול שהרגשתי בגלל התחושה החזקה כל-כך של אסתטיקה נוצרית, חידד מחשבות על עומק ההדרה של אמנות יהודית מלימודי האמנות בישראל״. יהונתן ה. משעל משוחח עם הדס רשף על המוזיאון החדש לתולדות יהודי פולין בוורשה.

  • "אם אתה אומר 'שמתי צבע', נכשלת"

    "אם אתה אומר 'שמתי צבע', נכשלת"

    "אני מחפש מה שנמצא מעבר למלים. נראה לי שאפשר להשיג את הדבר הזה בעזרת מלים – אם בין המלים יש הצעה אל הממשי. מעניין אותי הדבר שחומק מהמלים והוא לא אבסטרקט. זה משהו של בני-אדם, שום כלב לא מתעניין בציורים". שיחה עם ניצן המרמן, שתערוכתו "WV" מוצגת במקום-לאמנות בקריית-המלאכה.

  • "לא משנה מה את עושה, היא בפוקוס תמידי"

    "לא משנה מה את עושה, היא בפוקוס תמידי"

    "כשהתחלתי ללמוד סגרו את החדר חושך. החזרנו את זה בכוח, ועכשיו חזרו ללמד חדר חושך בפעם הראשונה זה שנים, אבל ממקום יותר משוחרר ולא מחייב". חמישה צלמים צעירים, דור הביניים שבין הפילם לדיגיטלי, משוחחים עם יהונתן ה. משעל על עבודתם ועל האג'נדה שלהם.

  • "אני רוצה שתשאלו למה מה שאתם רואים נמצא שם"

    "אני רוצה שתשאלו למה מה שאתם רואים נמצא שם"

    "יש תהליך ברור ביחסים בין אוצר לאמנים: האמן יציע עבודה, והאוצר ידבר עם האמן ויחליט עם האמן, ולכל אחד יש תפקידים קלאסיים. החלטתי שאני חייב לשבור את הדברים האלה, כי זה כל-כך משעמם". שיחה עם שרון תובל.

  • למי שייכים הקופסונים?‬

    למי שייכים הקופסונים?‬

    האמן עדי סנד מפרסם דמויות מרובעות קטנות המכונות ״קופסונים״ בערך מתחילת שנות ה-2000. אפשר למצוא את הדמויות שלו ברחוב, בגלריות, על עמודי חשמל בניו-יורק וכמובן בכל רחבי הרשת. באמצע ספטמבר יצא הסרט "The Boxtrolls", ‬שתורגם לעברית ל״הקופסונים״ – בדיוק השם שסנד משתמש בו במשך למעלה מעשור. האם אנשי המיתוג של חברת גלובוס-מקס לא השתמשו בגוגל, או שהתשובה נעוצה […]

  • "הארגון יושבות מולך"

    "הארגון יושבות מולך"

    "מה זה אומר להיות פוליטי? לצעוק סיסמאות? או שזה עצם העשייה ומה שאת עושה ביום-יום שלך? אם מסתכלים על רינת ועלי – הבחירה לעשות את 'מנופים', הבחירה לקחת את התוכן שלנו ועם הראש בקיר להכריח את עצמנו להתמודד עם השאלות האלו – היא פוליטית". שיחה עם ­לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, אוצרות "מנופים".

  • "אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

    "אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

    "מתוך כל המחשבות על מה זו תערוכת עיצוב ומה זו תערוכה בכלל, אני רוצה ליצור מצב שבו אתה רואה אובייקטים, ולא יודע אם מותר לך לגעת או אסור לך לגעת, אם התערוכה פונקציונלית או לא פונקציונלית. אם עיצוב נוצר כדי לפתור בעיה, אולי התערוכה תיצור בעיה". שיחה עם האוצר יובל סער על התערוכה "מוזיאון עיצוב בבית-האמנים".

  • ״אווה״ של עדי שמעוני, גלריה P8

    ״אווה״ של עדי שמעוני, גלריה P8

    בפער בין מה שיש לעדי שמעוני להגיד על התערוכה שלו בגלריה P8 לבין מה שמוצג בה מסתתר משהו שלא נמצא בתוך ממלכת הידע האנושי. אני מסתובב איתו בתערוכה שלו באחר צהריים חם, והוא מסביר על העבודות. זה דבר שקורה. האמן מכיר את העבודות של עצמו, יש לו מה לומר עליהן. יש לו חששות לגבי חלק מהן, התלבטויות לגבי הצבה, שאלות של אסטתיקה […]

  • יש גבול?

    יש גבול?

    "זה לא פרויקט אוטופי ולא פרויקט שיש לו אידיאולוגיה או פרוגרמה פוליטית במובן של פוליטיקה. בכל זאת יש בו ניסיון להציע לחשוב על אקסטריטוריאליות כסוג של גישה ביקורתית לניתוח של תופעות פוליטיות ותרבותיות". שיחה עם מעין אמיר, יוצרת "פרויקט אקסטריטוריה" עם האמנית רותי סלע, המוצג ופועל בכל רחבי העולם.

  • "יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו"

    "יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו"

    "אנשים מחזיקים בתצלום ואומרים: הנה סבתא שלי. וזאת לא סבתא שלך, זאת תמונה. יש הבדל. זה המדיום היחיד שרוקד על שתי החתונות – הוא גם עם אחיזה במציאות, אבל הוא גם אינטרפרטציה". שיחה עם הצלם יואב חורש, עולה חדש.

  • "כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?"

    "כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?"

    "יש לי אוסף שנות טובות עם מטוסי קרב. איזה דבר זה, 'שנת שלום וניצחון'? מאיפה הצורך הזה למעוך מישהו אחר בתוך השנה טובה המיליטנטית הזאת? אני חייב לצייר אותן". שיחה עם המוזיקאי, המעצב, המרצה, האמן האינטראקטיבי והפאנקיסט דודיק אופנהיים.

  • מחווה של השתתפותיות

    מחווה של השתתפותיות

    "אני לא יכולה להגיד לך שאני לא מתוסכלת כשהקבוצה הסודאנית שואלת, 'מתי אנחנו יוצאים מחולות?'. אין לי תשובה בשבילם ואף פעם לא אמרתי שתהיה לי תשובה בשבילם. זה כואב כשהם שואלים את זה. מצד שני, אני מנסה לשמור על איזשהו מרחק רגשי כדי להגיע לנראות שמנסחת משהו". מעין שלף, אוצרת אמנות השתתפותית, משתפת.

  • חפצים כחיות מעבדה

    חפצים כחיות מעבדה

    "בראייה קלאסית, לראות את השולחן שנחבא בתוך בול העץ נחשב לדבר שמפריד בין בני-אדם לחיות. בראייה עכשווית, חומר הגלם הוא כבר חומר מעובד, לעתים קרובות סינתטי". על תערוכת היחיד של עדן בנט בגלריה טמפו-רובאטו.

  • "לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא"

    "לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא"

    "אני מגישה לכולם מים וקפה, ואני נחמדה ומביאה להם עוגיות, ואני משכפלת להם מסמכים ופותחת את הדואר. מבחינה חברתית אני יותר ראויה לקבל כסף על הגשת עוגיות מאשר על זה שאני עושה תערוכה שהיא תוצאה של עבודה של שנה. אתה מבין?". אנאבל שמר ונטלי בר-און מספרות על התערוכה המשותפת, "Artist At Work".

  • "קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור"

    "קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור"

    זריצקי לדעתה לא משהו, אמנות רוסית מעניינת אותה, ביקורות אמנות פחות. אג'נדה היא "כמו מסכה של שחקן בתיאטרון יווני ישן", ובזכות האור הישראלי חזרה לצייר. גם נטליה זורבוב מתגייסת למחווה שלנו לגדעון עפרת, חלק שלישי.

  • "אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת"

    "אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת"

    היא לא מתה על זריצקי, תוהה אם נחום גוטמן היה שורד בעידן השמרני הנוכחי, סובלת מהאור המקומי ומשאירה את הפוליטיקה לפוליטיקאים. שיחה גלויה עם האמנית הצעירה יערה אורן, מחווה לגדעון עפרת, חלק ב'.

  • שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    לא, היא לא שמעה על זריצקי, על האור הישראלי רק "ברפרורים אקראיים". עכשיו היא משלימה פערים. סוגיות מהסוג של "כתב היד של האמן" מעניינות אותה, אלא שהאמנות היום שקועה "עמוק בחברה ניאו-ליברליסטית מסרסת". היא דווקא מוותרת על עילום שמה, אבל את זה נשאיר לסוף. מחווה לגדעון עפרת, חלק א'