"קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור"

לפני שבועיים פרסם גדעון עפרת ״שיחה״ בדיונית ופארודית עם ״אמן צעיר״. יהונתן משעל החליט לקחת את שאלותיו של עפרת ולשלוח אותן כמו שהן לכמה אמנים/ות צעירים/ות בשר ודם.

היכן גדלת?

"במוסקבה, רוסיה".

היכן למדת אמנות?

"מגיל 11 למדתי בבית-ספר לאמנות, ב-2000 קיבלתי תואר שני באקדמיה לתיאטרון רוסי, בשנים 1999–2000 ביקרתי בבית-הספר הראשון לאמנות עכשווית ברוסיה, ועד 2003 למדתי באוניברסיטה לאמנות בברלין ובבית-הספר לאמנות ולנד בשבדיה".

ממה את מתפרנסת?

"ממכירות והוראת אמנות".

איזשהו סיכוי לחוזה עם גלריה?

"בשנתיים האחרונות עבדתי עם שתי גלריות, נגא ורוזנפלד, הצגתי שם תערוכות יחיד והשתתפתי בקבוצתיות. כרגע מציגה תערוכה ברוזנפלד".

ובכל זאת, הצגת ב"צבע טרי"!

"כן, קיבלתי את פרס האמן המבטיח ב-2011, שבעזרתו יכולתי לאפשר לעצמי לעבור מבאר-שבע, היכן שגרתי מאז שעליתי, לתל-אביב. וכבר שלוש שנים שאני גרה ועובדת בתל-אביב".

ניסית להתאגד בקבוצה?

"ב-2011–2010, יחד עם ארבע אמניות אחרות, אירגנו את הקבוצה ברביזון-החדש, שפועלת עד היום, והיא מאוד מוצלחת".

נטליה זורבוב – ציור

באיזה תחום אמנות את מתמחה?

"רישום וציור בעיקר".

מה את מציירת?

"תופעות ודימויים שמרגשים אותי בחיי היום-יום".

משהו שאת עוסקת בו במיוחד?

"תמיד היתה לי סקרנות ביחס לאנשים פשוטים וחיי היום-יום שלהם".

לא מטרידות אותך סוגיות מהסוג של "כתב היד של האמן", או "עולמו של היוצר"? כוונתי לעקביות אמנותית.

"מגעיל, נשמע כמו ממתק מתוק".

ובכל זאת, כשאת מציירת, את עדיין משתמשת בצבעי שמן על בד, הלא כן?

"שמן על בד, יש הרבה מה שאוכל לעשות איתו בציור".

מי האמן החביב עליך?

"כמעט בכל תקופות אמנות יש לי אמן ואפילו חבורה של אמנים שחביבים עלי. אני לא יכולה לבחור אחד מהם, יש זמנים שבהם אני מתקרבת אליהם יותר או פחות. היו תנועות באמנות שבהן אמנים התרחקו מהחיים לכיוון הפורמליזם, והם פחות מדברים אלי, כמו אקדמיזם וקלסיציזם. בכלל, האמן הראשון שראיתי במוזיאון בגיל ארבע היה מאטיס.

"בילדותי התבססתי על תיאופנוס היווני, על איקונות רוסיות ועל אל-גרקו, ג'וטו, אחר-כך ג'ורג' דלה-טור וזורבראן. היתה לי תקופת התעניינות באמנים רוסים מקבוצת 'נודדים': רפין וזוריקוב, אמנים רוסים-מודרניסטים מתחילת המאה ה-20: פאלק, מלביץ', פאבל קוזנצוב, אמן ארמני בשם סאריאן, אמנים צרפתים – קורבה ומילה, פוסט-אימפרסיוניסטים כמו סזאן, ועוד. ואמנים מודרניים כמו מאטיס, פיקאסו, מאקס באקמן, פיליפ גסטון, אמן אוקראיני בשם אלכסנדר גניליצקי, שנפטר לפני כמה שנים".

ואמן ישראלי?

"יש אמנים ישראלים ותיקים: רובין, גוטמן, ליליאן קלאפיש, לפעמים גם יאיר גרבוז. איתם אני מרגישה קשר 'ילדותי' לתולדות האמנות הבינלאומית שאהבתי בתור ילדה. יש גם אמנים צעירים שאני מרגישה קרובה אליהם, כמו גיא בן-נר ועוד עבודות פה ושם של אחרים. כמובן, בזמן האחרון יש לי דיאלוג מתמיד עם אמניות ישראליות מקבוצת ברביזון-החדש".

אין שום אמן מרכזי שעושה לך את זה?

"אמן ספציפי לא".

את מבקרת בגלריות?

"בפתיחות כמעט שלא, כי קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור, וגם נמאס לי מטריקים שמזכירים מצעד צבאי בכיכר האדומה במוסקבה בילדותי. אני מעדיפה לבקר בסטודיו של אמן ולראות עבודות בלי תלבושת".

ולמוזיאונים את הולכת?

"במוזיאונים אני מבקרת בעיקר בתערוכות רטרוספקטיביות, שבהן אפשר לראות את כל המורשת של האמן".

מה עם מוזיאון ישראל?

"פעם-פעמיים בשנה".

ומוזיאון תל-אביב?

"מתי שיש תערוכה שמעניינת אותי".

ולְמה את מתחייבת באמנות שלך?

"להעביר את מה שאני חוויתי".

את קוראת ביקורות אמנות?

"כמעט שלא. היתה תקופה שקראתי. לדעתי ביקורות נחוצות לצרכנים, אבל לא לאמנים. אני לא צריכה מישהו שיסביר לי מה שאני רואה. אני מעוניינת בראיונות עם אמנים. בראיון אפשר יותר להכיר אותו/ה".

מה רע באג'נדה?

"אג'נדה היא כמו מסכה של שחקן בתיאטרון יווני ישן. ל'בכיין' אין אפשרות לצחוק כי כבר הפה שלו הוא ):"

את נפגשת עם אוצרים?

"כשהם רוצים להזמין עבודות שלי לתערוכה".

האם באמנות שלך את מנסה להגיב לחברה הסובבת אותך?

"כן, מעניינת אותי אמנות שפועלת על שדה זר, לא במוזיאונים וגלריות".

מה דעתך על מנהיגים ופוליטיקאים?

"מי שרוצה לנהל".

ומה את חושבת על ההתנחלויות בשטחים?

"בושה".

ל"מקום" אין מבחינתך שום ערך?

"מקום תמיד חשוב".