רב ערב 30.07.25

טרטה מת.

ככה, בשתי מילים. לא צריך יותר. להסתכל למציאות בעיניים וישר להגיב. אפשר לצרף דימוי חזק, אבל לא חייבים. לפעמים מספיק רק לבחור את הפונט הנכון ואת הקומפוזיציה, וזה כל מה שצריך להגיד.

לכתוב הרבה מילים על דוד טרטקובר זה ממש ההפך מכל מה שלמדנו ממנו. חיבור בין המילה “אמא” לצילום יום שגרתי בשטחים, ויש לנו אמירה על הכיבוש והנפש הישראלית שהוא רומס. “שלום” על רקע שמים כחולים ועננים לבנים, וכשהוא בסכנה נוסיף “עכשיו”. “מי ימלל גבורות ישראל”, ארבע מילים על דימוי של בית קברות צבאי. לא נשכח ולא נסלח. הפעמון של מתי כספי, המאפרה של “מחכים למשיח”.

בהספדים בעיתונות כתבו שטרטקובר היה אמן, אספן, אוצר ומורה, אבל בראש ובראשונה הוא היה גרפיקאי, מה שקוראים היום תקשורת חזותית. העברת מסר היתה הדבר הכי חשוב עבורו, והוא הקפיד לדבר לציבור בצורה ישירה ובטוחה. טרטה לימד אותנו שפעם קראו לזה אמנות שימושית, ואפשר וצריך למצוא את זה בכל מקום. על קירות העיר, בצעצועים, בכרזות קולנוע, בשלטי פרסום, במשחקי קופסה. למעשה, גם ערב רב הושפע מאוד מטרטקובר. הלוגו של כתב העת הוא צילום מתוך תנ”ך קורן, שאחרי קצת ניקוי וסידור ובלי יותר מידי התחכמויות הפך ללוגו.

כמו טרטה, שהאמין בשבירת גבולות בין עיצוב לאמנות, גם אנחנו מאמינים בלצאת לציבור ולהגיד בצורה ישירה את מה שחושבים. מאז השבעה באוקטובר אנו שואלים את עצמנו כיצד להגיב, כעורכי כלי תקשורת לאמנות ותרבות עם קול, קהל וקהילה. הקפדנו על חיבור לעולמות שאנחנו מגיעים מהם: אמנות, תרבות ומחשבה ביקורתית, בלי להיות עוד עמוד חדשות ברשת ובלי להפוך לבמה לססמאות.

השבוע אנחנו לא מרגישים שיש מקום לדבר על דבר בלי להתייחס קודם לפשעים שמתבצעים בשמנו, לרעב הקשה ולהרג הבלתי מרוסן בעזה. מה שמתרחש בעזה חוצה כל קו מוסרי, כל סף אנושי. ההרס הוא טוטלי, שיטתי ובלתי נתפס. כתבנו מאמר מערכת שבו קראנו לעמוד על ערכים הומניסטיים בסיסיים:

להתייצב מול החורבן
לקרוא להפסקה מיידית של המלחמה
לדרוש את החזרת כל החטופים בעסקה אחת
להתנגד בגלוי ובנחישות לתוכנית הגירוש
לשתף פעולה בהתארגנות שתקדם מטרות אלו

מול האלימות, הדיקטטורה המתרקמת וההכחשה, צריך קודם כל לומר בפה מלא: די!

רבים תמכו והצטרפו לקריאה שלנו. איגוד האוצרות והאוצרים מצטרף לקריאות החירום לסיים מיד את ההרג והחורבן בעזה, לשים קץ למוות, לסבל ולזוועה המתעצמת ולהשיב את כל החטופים.

במקביל מופץ גם מכתב פתוח של אמנים, מעצבים ואנשי תרבות הקורא להפסקה מיידית של המלחמה. המכתב פונה ישירות לממשלה בדרישות לשחרר את החטופים, להפסיק את ההרעבה וההרג בעזה, ולעצור את הרג החיילים.

המכתב, שפורסם גם בערבית וזמין לחתימה ברשת, מזמין את כלל קהילת האמנות והתרבות להצטרף ליוזמה.

“אישסירה” / טל סימון

גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1

פתיחה והשקת ספר אמן: שישי, 8.8.25 בשעה 11:00

נעילה: 20.9.25

אוצרת: סופי ברזון מקאי

“אישסירה” היא תערוכת היחיד הראשונה של הצייר טל סימון, בן קיבוץ בארי, אחרי אוקטובר 23. התערוכה היא פרק ראשון במה שאיש אחד יכול לספר על מה שקרה לעולם שהכיר, ותנועתו הראשונה והחזקה אל תוך עתיד זר.

האיש נלכד במציאות שמרגישה כמו טעות. סביבו הופיע, ללא התראה, עולם סיפי עשוי מים, עם אופק נצחי. הציורים גדולים. נופי־ים אפורים וציפורים משונות עם אופק שטוח ושקט. השמש לא במקומה ואלו לא ציפורים, הן כלניות בדיו שחור. מי שהוא היה רק ערב קודם, איש שזכר כלנית בוואדי פילים שליד הקיבוץ, לא מאפשר לו לזוז כעת. הוא יצטרך להשתנות. רק סירה יכולה לנווט את עצמה החוצה מעולם המים האינסופי הזה. “רגליים יציבות מיטיבות להפליג, זרועות מתכסות פסים כתומים”, מספר אישסירה בספר שמלווה את התערוכה: איך זרועותיו הפכו משוטים ורגליו לתורן ומפרשו נפתח כפרח שחור, ואיך דחף את עצמו לתוך עולם חדש, מוקף שברי ליבו.

“מספר את עצמי”

הקרנת סרט דוקומנטרי על מישל קישקה

רביעי, 5.8.25 בשעה 18:00

הקרנת הסרט החדש על מישל קישקה והשקת תכנית בית לאמנות ישראלית – אירוע מקוון, ללא עלות, בהרשמה מראש.

כשפרצה מלחמת יום כיפור עזב מישל קישקה בן ה־19 את בלגיה הנוחה ועלה ארצה לעזור. מאז התקבל לבצלאל והמשיך לעבוד כל חייו כמורה לצד היותו מטאור קומיקס ואיור עולמי. לאחר 50 שנים בישראל הוא הפך מציוני נלהב לנביא זעם בתחום הקריקטורה. כבן לאבא ניצול מחנה אושוויץ הוא יוצר בצל השואה את סיפור משפחתו הטרגי בתקווה למצוא מרפא לפצעיו. עבודתו כקריקטוריסט משקפת 50 שנים של היסטוריה חברתית ופוליטית, מיום כיפור ועד למלחמת השבעה באוקטובר.

“קישקה: מספר את עצמי”, ישראל 2025, בימוי: גד אייזן.

הקרנה אונליין דרך זום – קישור ישלח לנרשמים לאירוע.

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם מישל קישקה ועם הבמאי גד אייזן. להרשמה >>>

פרס הצילום ע״ש ורנר וענת בראון 2025

ימים אחרונים להגשת מועמדות!

מוז״א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב; והקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון מזמינים צלמות וצלמים להגיש מועמדות.

פרס אמן/ית בכיר/ה מגיל 55 ומעלה, פרס ע”ס 50,000 ש”ח
הפרס מיועד לאמני צילום, אזרחי מדינת ישראל המתגוררים בה דרך קבע ופעילים במדיום הצילום על נגזרותיו במשך 20 שנה לפחות באופן רצוף, ואשר עשייתם האמנותית השאירה חותם בשדה התרבות והאמנות בישראל ותרמה להתפתחות מדיום הצילום בישראל.

פרס אמן/ית צעיר/ה מגיל 25 ומעלה פרס ע”ס 30,000 ש”ח
הפרס מיועד לאמני צילום אזרחי מדינת ישראל, המתגוררים בה דרך קבע, בעלי תואר באמנות או בצילום ממוסד אקדמי מוכר, ואשר יצירותיהם הוצגו במסגרת שתי תערוכות לפחות בגלריות ו/או בחללי אמנות מוכרים ועוסקים במרחב המקומי.

מועמדויות יתקבלו עד 31.7.25 במייל: braunprize@eretzmuseum.org.il

פרטים נוספים ותקנון באתר מוז”א