אספניות אמנות בעולם
ההיסטוריה של האמנות התברכה בעושר של אספניות ופטרוניות (תורמות שלוקחת תחת חסותן אמנויות ואמנים ותומכות באמן או באמנות), מהעת העתיקה ועד ימינו. למרות היותן חלק מהאליטה השלטת, הן לא יכלו לקבל או לתבוע כוח בדרכים מסורתיות, ועל כן השתמשו באמנות כדי להשפיע, לתבוע סמכות ולהקרין את דמותן הציבורית. הן הגדירו מגמות, טעם וסגנון, והבינו שרכישה, איסוף והפצה של אמנות הם כלים חברתיים ופוליטיים, בעלי מורשת חברתית ותרבותית שקונה להן מקום בהיסטוריה. אספניות סייעו בעיצוב עולם האמנות וגיבשו אוספים מרשימים, לעיתים בהתרסה כלפי נורמות חברתיות קיימות, והשתמשו בעושרן ובהשפעתן כדי לקדם אמנים, לחזק תנועות חדשות ולהניע מגמות בשוק. פטרוניות ואספניות הקימו מוזיאונים ומוסדות אמנות ידועים ומימנו יוזמות חינוכיות, ובכך עזרו לגוון את שוק האמנות ולהרחיב את הגישה לאמנויות בכלל. הן העניקו אוספים לציבור, עסקו בהסברה ופילנתרופיה, ובאיסוף עבודות של נשים יוצרות תוך קריאת תיגר על הטיות מגדריות בעולם האמנות, יצירת הזדמנויות לאמניות, חיזוק שוויון מגדרי והתגברות על מחסומים חברתיים. 1 עם האספניות הבולטות בהיסטוריה נמנות קתרין דה מדיצ'י (1519–1589), מרגרט מאוסטריה (1480–1530), אליזבת הראשונה (1533–1603), קתרין הגדולה (1729–1796), מאדאם דה פומפדור (1721–1764) ומארי אנטואנט (1755–1793).
פעמים רבות תמכו האספניות באמנים בראשית דרכם – אמנים "מנצים" (Emerging) – שהיו מיוצגים בחסר. הן רכשו את יצירותיהם, הציגו אותן וכך עוררו עניין ודיון שסייעו לקדם את הקריירה של אמנים אלה. אספניות בולטות שקידמו אמנים בתחילת דרכם הן איזבלה סטיוארט גרדנר (1840–1924); גרטרוד סטיין (1874–1946), שאספה יצירות של פבלו פיקאסו ואמני אוונגרד אחרים בתחילת המאה ה־20; פגי גוגנהיים (1898–1979), שתמכה באקספרסיוניסטים מופשטים, קוביסטים, וסוריאליסטים; גרטרוד ונדרבילט־ויטני (1875–1942), שתמכה במודרניזם האמריקאי בתחילת המאה ה־20; ומרג'ורי מריוות'ר־פוסט (1887–1973), שהאוסף שלה כלל ציורים אימפרסיוניסטיים, אמנות רוסית מהתקופה האימפריאלית ואמנות דקורטיבית צרפתית. אולם, על אף ההיסטוריה העשירה של אספניות אמנות, דוחות בינלאומיים מראים כי בקרב אספני האמנות הצעירים, חלקן של האספניות קטן למדי, בין 10 ל־15 אחוזים, ואילו באסיה הן כ־20 אחוז מאוכלוסיית האספנים הפעילים. 2
יוסף זריצקי, דיוקן אילה זקס-אברמוב, 1968-1970
אספניות אמנות ישראלית
מספר האספנים בישראל משתנה מתקופה לתקופה ומושפע גם משינויים בהגדרת "האספן". ההערכה הרווחת היא שהמספר נע בין 50 ל־500 אספנים, וששיעור האספניות קטן משמעותית ביחס לשיעור הנשים בחברה. רוב האספנים מוּנעים מתשוקה לאמנות, והם פועלים בדרך כלל שנים רבות באופן פרטי ונסתר מעיני הציבור, פעילותם האספנית ידועה רק לבני משפחה ולעמיתים מעטים בעולם האמנות המקומי, אם בזכות קשר ישיר עם האמנים ואם דרך גלריות ומכירות פומביות. אספנים ספורים מוכרים לציבור הישראלי, לעיתים בשל פעולתם העסקית בלבד, ואוספם ספון בד' אמותיהם. המידע על האוסף נחשף לעין הציבור משנתרם האוסף למוזיאון, מוצג לאחר פטירת האספן או נמכר. רוב האוספים שטופחו ביד אוהבת במשך שנים רבות אינם מתועדים, ולאחר פטירת האספנים לא נשאר להם זיכרון בהיסטוריה המקומית. המחקר והכתיבה על אודות אספני אמנות בישראל מועטים, אף על פי שספרות המחקר בעולם עוסקת בתופעה וחוקרת אותה שנים רבות. מחקר המתעד אוספים של אספניות אמנות בישראל, מועט אף יותר.
בהיסטוריה של האספנות בישראל בולטות האספניות איילה זקס אברמוב, שרלוט ברגמן, רות רפפורט, רעיה יגלום, תמרה חרל"פ, היללה טל, לילי אלשטיין ואספניות גלריסטיות כברטה אורדנג ודבורה שוקן. מקצת האספניות פועלות עם בני הזוג, למשל גבי בראון (עם עמי בראון), עדנה פסט (עם אביטל פסט), מיכל צלרמאיר (עם מיקי צלרמאיר), חגית שפירא (עם עופר שפירא) הדס גלסמן (עם דוד גלסמן) ורבקה סקר (עם עוזי צוקר). אספניות פעלו ופועלות גם באופן עצמאי: צילה ירון, גלילה ברזילי הולנדר, אורה גולדברג, נעמי גבעון, קרן ברגיל ועוד. לילי ספרא הייתה אספנית ידועה שפעלה בחו"ל. האספניות הישראליות המוכרות ביותר בעולם כיום הן עמליה דיין, שפועלת בארצות הברית (אחת מ־200 האספנים המובילים בעולם לפי דוח Artnet News), ודניאלה לוקסמבורג. מתוך החשיבות ההיסטורית של תיעוד וחשיפת פועלן של אספניות בישראל, אנו מעלים כאן את פועלה של האספנית צילה ירון.
צילה ירון: עיניים ולב
צילה ירון בנתה את האוסף שלה במשך חמישה עשורים, והוא כולל יצירות רבות של אמנות ישראלית. בחירת היצירות הייתה חלק מתהליך אישי, אנושי וחברתי, התאפיינה בידענות ובעין חדה, ולא נבעה מאיסוף לשם תחרות או אספנות ככיבוש וניצחון. בספר האוסף של צילה ירון (אמנות ישראלית – אוסף צילה ירון, 2024) מצוינים סגנונות וזרמים שונים של עבודות אמנות שאספה: ציור מקום, אופקים חדשים, ציור ביתי, ציור חופשי, ציור פיגורטיבי־אקספרסיבי, ציור עכשווי, תצלומים ופיסול. האוסף שגיבשה בעל איכויות מגוונות. הקשרים בין היצירות מעצימים את איכותו של האוסף, והם קריטריון חשוב באסטרטגיית האספנות של האספנים:
[אוסף] מהווה ישות אוטונומית […] ומשקף טעם אישי, לכל אחת מהיצירות הכלולות בו משקל סגולי ייחודי משלה, אך גם תפקיד בדיאלוגים הנוצרים בין המרכיבים השונים […] האופן בו משתלבות העבודות השונות לקבוצות בתוך האוסף והזיקות הנוצרות ביניהן מעשירים לעין ערוך את ערכן הסגולי". 3
בלימודיה באוניברסיטה בחרה ירון במסלול אמנות וספרות. עיסוקה בעיצוב הניב שני ספרים בתחום, שכתבה עם עמיתתה, מחברת ספרי עיצוב הבית אורלי רובינזון. רובינזון סיפרה על ירון כי "הייתה בעלת ידע, טעם משובח, עין חדה וחוש טבעי לאסתטי, לאמנותי ול'יפה' באופנה, באמנות ובעיצוב. צברית צנועה ובעלת אמת פנימית". גיורא ירון, בעלה של צילה, מציין כי "עוד בימיה כסטודנטית רכשה עבודות אמנות באמצעים צנועים בגלריה רוזנפלד, בה ראה בעל הגלריה את אהבת האמנות האותנטית של צילה וסייע לה במסעה לרכישת אמנות". עם השנים העמיקה צילה את חקירתה ואת מעורבותה בעולם האמנות הישראלי; בביתה נאספה עם השנים ספריית אמנות עשירה, שהתגבשה מתערוכה לתערוכה ועם הידע הרב שאותו ביססה והעמיקה, בין השאר מתוך היכרות אישית עם אמנים צעירים בתחילת דרכם. במחקר על אספנים עולה תדיר הידע הרב שהאספנים רוכשים עם השנים, עד שהם מגיעים לדרגה של מקצוענים, ויש בהם גם מי שאוצרים תערוכות של אמנים שעימם היה להם קשר ארוך שנים (למשל בנו כלב ורפי לביא). גיורא ציין כי עד פגישת עבודה שהתקיימה בביתה של צילה ירון עם מוטי עומר, מנכ"ל ואוצר ראשי של מוזיאון תל אביב, ואנשי המוזיאון, היא לא הגדירה את עצמה "אספנית אמנות", אף על פי שעבודות רבות מתוך האוסף הפרטי שלה היו תלויות ברחבי הבית. מוטי עומר היה הראשון שעימת אותה עם ההגדרה.
תמיכה באמנים
ירון הייתה אדם מאיר עיניים וקשוב לזולת, והיא בנתה מערך קשרים אישיים, כמעט אימהיים, עם מספר אמנים צעירים שעשו את צעדיהם הראשונים. היא ביקרה בסטודיו של האמנים, דנה עימם בנושאי אמנות והיטתה להם אוזן קשבת גם בעניינים אישיים. באמצעות קשרים הדוקים אלו ליוותה צילה את התפתחותם המקצועית לאורך שנים רבות, התוודעה למתרחש בנפשו ובמוחו של האמן בתהליך היצירה, ו"יילדה" יצירות אמנות משלב הרעיון ועד העבודה הסופית. חן שיש מעידה (בספר האוסף של צילה ירון) כי "צילה הייתה אספנית רומנטית, היא בנתה לה עולם שלם של הרפתקאות […] בכל עבודה שקנתה היה פצע, ולא אישה כצילה תתעלם ממנו […] היא הקיפה את עצמה באור […] צילה עיניים ולב".
האספנית צילה ירון, מקור: ויקיפדיה, CC0
במחקרו, מציע מקינטייר מודל בעל חמישה שלבים של התפתחות הפעולה האספנית: הרוכש החדש, הרוכש הנשנה, הרוכש המחויב, הרוכש המומחה, והשלב הסופי – האספן המומחה. 4 השלב הראשון מאופיין ברכישות של רפרודוקציות, עבודות בצבעי מים ועבודות פיגורטיביות של אמנים מוכרים אך נגישים מבחינת המחיר, ותוך קבלת ייעוץ מקצועי. השלב השני, שנקרא "מנטורינג", מאופיין ברכישה בליווי סוחר או בעל גלריה שרכש את אמון האספן. זהו תהליך למידה של האספן, והוא כולל כניסה לשוק המכירות הפומביות תוך למידת תמחור וערך העבודות, ושינוי בטעם האספן. בשלב השלישי, הקרוי "הכוונה עצמית", הפעילויות המרכזיות הן רכישת ביטחון תוך כדי למידה עצמית, רכישת מנוי למגזינים מקצועיים וכניסה לתצוגות בוגרים. השלב הרביעי נקרא "ביטחון עצמי מבוסס", ובו מאופיין האספן בהמשך שינוי הטעם ובמעבר לעבודות חדשניות או לחלופין התמקדות בתקופה מסוימת ויצירת מאפיין סגנוני לאוסף. בשלב האחרון הוא מוגדר "אספן מומחה", אז הוא כבר בעל כושר שיפוט מבוסס, ופעילותו בשוק האמנות כוללת גם גילוי אמנים צעירים ורכישת עבודות של אמנים "מנצים". אדם ברוך הגדיר אספן כ"מי שהופך להיות מקדם המכירות של האמן שאת עבודתו רכש". 5 אין ספק שירון קידמה וסייעה לאמנים להתפתח ביצירתם. האמן מיכאל קובנר ציין בראיון כי אספנותה של ירון נשענה על טעמה האישי, והיא נמנעה מעצות מומחים ומרשימות של אמנים ושל אמנות "נכונה" או נחשבת, מה שמדגיש כי ירון הגיע לשלב "הבטחון העצמי המבוסס" והיה לה טעם אישי.
פעולתה האספנית של ירון מאופיינת גם בתגית "האספן המחבר", המתואר כאספן המסייע לאמנים ליצור קשר מקצועי עם גלריות לצורכי ייצוג, עם אוצרים, מוזיאונים וחוקרים, וגם מסייע "לחבר" את האמנים עם תורמים ואספנים אחרים, כדי שאלה ירכשו את עבודותיהם ובכך יאפשרו להם להמשיך וליצור. על פי מחקר האספנים בישראל, הפרופיל האספני של ירון מוגדר "אספנות מאפשרת", כלומר אספנות המחוברת לאמנים ולצורכיהם המשתנים. 6 אספנים "מאפשרים" ירכשו עבודות אחדות, ובעת שהאמן זקוק להכנסה, הם יפנו חברים שירכשו עבודות כדי להרחיב את רשת התמיכה הכספית באמן. את אספנותה של ירון אפשר למקם גם תחת התגית "אספן תורם" או פילנתרופ. אספן כזה תורם למוסדות האמנות, למלגות, לרכישת יצירות למוזיאון, לקיום תערוכה או להפקת קטלוג, ללא ייעוד לאמן מסוים.
"מוציאים לאור" – גילוי אמנים ועבודות אמנות
אחד המאפיינים של אספן מומחה הוא היכולת לאתר אמן מצליח לפני הפריצה או עבודות בעלות משמעות. אספנים רואים ב"איתור" האמן המבטיח, "הכישרון הבא", מבחן לטביעת העין המקצועית שלהם. עיקר ההתרגשות הוא תהליך מציאת כישרונות אמנותיים שטרם אותרו בידי אחרים. לדברי ג'ודית בן חמו־הוט, 7 "הדחף למצוא את הגאון הבא הוא מוטיבציה נהדרת לאספן […] ואוסף של עבודות אמנות הוא הדרך להותיר חותמך בהיסטוריה". גיורא ירון סיפר שצילה הייתה בין הראשונים להכיר בעבודות הצבר של עאסם אבו שקרה ושל כרים אבו שקרה, עבודות שדיברו אל ליבה. מעצם היותה צברית שורשית היא חשה קירבה לצבר כדימוי של ילידי הארץ וכסמל תרבות, על אף הפרשנות השונה שניתנה לדימוי זה בתרבות הישראלית והפלסטינית, ועל אף העובדה שציירו אותו אמנים רבים בישראל לאורך ההיסטוריה.
ירון רכשה עבודות אמנות עוד טרם לידתן כדי לסייע לאמנים בתהליך היצירה, ובאוסף צילה ירון ניתן למצוא מספר עבודות של אמנים אלה. אמנים שהיו בקשר קרוב עם צילה הם: ידיד רובין, שי אזולאי, אבנר בן גל, מרים קבסה, מיכל ממיט־וורקה, חן שיש ומיכאל קובנר.
מכונת האמנות
נוסף על הקשר הבינאישי המאפיין את ירון, והידע שלה כמומחית (Connoisseur), ידע אמנותי מקצועי שרכשה עם השנים, היא ראתה לעצמה חובה "לסוך בשמן" את גלגלי "מכונת האמנות", כפי שמגדירים זאת רודנר ותומסון, 8 ותרמה להקמת תערוכות והפקת קטלוגים, אבני דרך חשובות והכרחיות להתפתחות מקצועית של אמנים וחשיפתם לקהל ולאנשי המקצוע בעולם האמנות הישראלי. תהליך הקנוניזציה הוא מערכת מורכבת, הכוללת מגוון סגנונות אמנות, שחקנים, קשרי גומלין מתוחכמים, נסיבות ואינטרסים המַבנים את שוק האמנות ואת מושג הקנוניזציה. זה התהליך שבו האמנות והאמנים נבחנים במסנני תרבות שונים עד לקבלת הכרה בעולם האמנות. תהליך "הוצאת המוץ מן התבן" נעשה על ידי רשת של אמנים עמיתים, מומחי אמנות בינלאומיים, אנשי אקדמיה, אוצרים, סוחרים, מבקרי אמנות, אמנים ואספנים, המספקים ייעוץ צולב והכרה בעבודתו של אמן באמצעות תערוכות, כתיבת ביקורת ורכישה פרטית של יצירות, וקנייה בידי מוסדות אמנות.
ירון הייתה פעילה בוועדות הרכישה במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב ובמשכן לאמנות עין חרוד. ועדות רכישה של המוזיאונים מגייסות לשורותיהן פילנתרופים ותורמים המעורים בעולם האמנות, שיחד עם אוצרים ואנשי מקצוע מתוך המוזיאונים מנתחים, בוחנים ומחליטים אילו אמנים ואילו עבודות אמנות ראויים להירכש ולהיכנס לאוסף המוזיאון ולקנון הישראלי. מצד אחד הפעילות בוועדות אלו מעשירה את אנשי הפילנתרופיה בידע מקצועי־אמנותי מעמיק, ומן הצד האחר מאפשרת למוזיאונים גישה לתרומות שמסייעות להרחיב ולחדש את אוספי המוסד.
צנעת דרכה של ירון בעולם האמנות הישראלי הכתיבה תיעוד מועט וחשיפה חלקית של פעילותה הענפה. בשנה שעברה (2024), לאחר פטירתה, משפחתה הוציאה לאור את ספר האוסף שלה והודיעה על פרס צילה ירון לאמנות ישראלית.
ד"ר מילי פרי, חוקרת אספנות של אמנות ישראלית
*
העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל (במסגרת סדרת המפגשים בנושאי אמנות נשים ומגדר עכשווית ״חותרות בשדה״), בשיתוף הבית לאמנות ישראלית – יקיימו מפגש מחווה לנשים אספניות באמנות הישראלית, אשר יכיר ויוקיר את הנשים שפעלו ופועלות בתחום האספנות של האמנות הישראלית, ישפוך אור על תפיסת עולמן, הקווים המנחים אותן באוסף, המסע האישי שלהן בעולם האמנות, והאופן שבו הן חוות ומפרשות באופן אישי היבטים מגדריים בשדה האמנות.
"חותרות בשדה": מפגש עם אספניות אמנות ישראלית
יום שני, 9.6.25, 18:30
לפרטים נוספים לחצו כאן.
*
ביבליוגרפיה
גורלניק, נ' (1999). מואן גוך לפיקאסו. אוסף משה ושרה מאייר. מוזיאון תל אביב.
סרי, נ' (2003). "אדם ברוך", בתוך נ' ברעם ונ' גרינברג (עורכים), אדוני התרבות: אנטומיה של יצרני תרבות ישראלים (עמ' 141–160). תל אביב: עם עובד.
פרי, מ' (2021). מוציאים לאור – מכניסים לחושך. אספנות ואספנים של אמנות ישראלית. עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב.
Bakash, M. (2024) Tastemakers: these powerful female art patrons were the original influencers. ART UK. https://artuk.org/discover/stories/tastemakers-these-powerful-female-art-patrons-were-the-original-influencers
Benhamou-Huet, J. (2008). Global collectors, collectionneurs du monde. Paris: Phebus.
McIntyre, M. H. (2004). Taste buds: How to cultivate the art market. London: England Art Council.
Rodner, V. L., & Thomson, E. (2013). The art machine: Dynamics of a value generating mechanism for contemporary art. Arts Marketing: An International Journal, 3 (1), 58-72.
Women in Art History, (2024). Ch. 2.2 Women art collectors and their impact on the art market.
The New Generation of Art Collectors. Collector Report (2024) Avant Art.
