מסה

  • אספניות אמנות ישראלית

    "פטרוניות ואספניות הקימו מוזיאונים ומוסדות אמנות ידועים ומימנו יוזמות חינוכיות, ובכך עזרו לגוון את שוק האמנות ולהרחיב את הגישה לאמנויות בכלל. הן העניקו אוספים לציבור, עסקו בהסברה ופילנתרופיה, ובאיסוף עבודות של נשים יוצרות תוך קריאת תיגר על הטיות מגדריות בעולם האמנות, יצירת הזדמנויות לאמניות, חיזוק שוויון מגדרי והתגברות על מחסומים חברתיים". מילי פרי על אספנית האמנות צילה ירון בפרט, ואספניות בכלל

  • אין כסף באמנות: פרק 4

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. הפרק הרביעי סוקר את הקשרים בין אמנות לכסף בהיבט המדיני, מראשית היישוב ועד לימינו

  • בית, חפצים, אלמנטים

    "הבית הופך ארעי, משתנה מרגע לרגע, הגבולות הברורים בין פנים לחוץ ובין חלל לחלל הופכים לסימון זמני בלבד. הבחירה של אולמן להציג את תכנית הבית ריקה, בלי לפרט על החפצים והרהיטים שמספרים על אודות המתגוררים במבנה, הופכת את חווית השיטוט בגבולות הבית לחוויה גנרית וחזרתית, וכל מבקר יכול להשליך עליו את ביתו שלו". עידית קופסקי ובר מוסן לוי על מעמדם הסמלי של רכיבי הבית בצל השבעה באוקטובר

  • יהי זכרך מהפכה: הרש כאנגלוס נובוס

    הדימוי של הרש גולדברג-פולין מביט לאחור הפך במהירות לסמל מרכזי במאבק החטופים, והופיע על שלטים, חולצות, במשחקי כדורגל וכדורסל ובהפגנות ברחבי הארץ והעולם. התמונה הייחודית הזו, המתכתבת עם "מלאך ההיסטוריה" של קלה בפירוש של בנימין, לא רק יצרה מודעות לאסון אלא גם הניעה מחאה ומאבק פוליטית ממשית. כפי שאמר אביו בהלוויה – "יהי זכרך מהפכה" – פניו של הרש אכן הפכו לדגל של מאבק מתמשך, כסמל, דימוי שמעורר את המתבוננים בו לא רק לזכור ולהתאבל, אלא גם לדרוש שינוי ולהתעקש על עולם טוב יותר.

  • אין כסף באמנות: פרק 3

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. הפרק השלישי סוקר את הרשויות המקומיות בישראל מבחינת תקצוב תחום התרבות בכלל והאמנות הפלסטית בפרט

  • אם הדרך לא קופצת

    "דרעי ממצבת את האדמה כמרכז התערוכה, יוצרת מחדש את נרטיב "הארץ" כישות חיה ונושמת, בעלת זיכרון היסטורי עמוק. באמצעות האדמה המתגלגלת והעבודה הפיזית, היא מספרת לא רק את סיפורה האישי אלא גם את סיפור העם כולו: סיפור של הבטחה, גלות, שיבה, שכול ואובדן, ומאבק מתמיד על זהות וקיום". מרסל תהילה ביטון מציגה קריאה ולימוד במשנת תערוכת היחיד ״קפצה לה הארץ״ של האמנית אניעם לאה דרעי, סדנאות האמנים ירושלים, 2024-2025.

  • אין כסף באמנות: פרק 2

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בפרק השני מוצג מיפוי כלכלי של שוק האמנות המקומי

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ד׳

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ד' של הפרק הראשון מוצג מיפוי כלכלי בינלאומי של עולם האמנות

  • העובדות הידועות לנו

    "היא מבקשת לעורר תהיה על גורל האדם והקיום האנושי תחת ההסדרה הגלובלית של מערכות החליפין וההמרה של המסמנים. על גורלו של האדם הפרטי – הסובייקט – בעולם שהכריז שאין בו צורך עוד, שחייו שווים כמידת השימוש והרווח שניתן לגזור מהם כסיפור". מנחם גולדנברג על תערוכתה של מאיה שמעוני

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ג'

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ג' של הפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית של התקציבים הציבוריים

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק ב'

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בחלק ב' של הפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית ביחסים שבין שדה האמנות והפילנתרופיה

  • אין כסף באמנות: פרק 1, חלק א׳

    קשה עד בלתי אפשרי לצייר תמונה בהירה של כלכלת עולם האמנות. וככל שנעמיק, נגלה שרב הנסתר על הגלוי. "אמנות וכסף בישראל" היא סדרת מאמרים חדשה שתסקור בכל פרק פן שונה של ההקשרים המגוונים בין כסף לאמנות בארץ. שהרי ללא נתונים רחבים על התחום, אנו בעצם מנווטים ללא מצפן. בפרק הראשון מוצגת התמונה הבינלאומית והכללית, שגם בה הנתונים "צלולים כמו בוץ"

  • כביסות

    "מורה שלא אהבתי אמר לי את הדבר הכי חשוב בחיי הכתיבה והקריאה שלי. הוא אמר: עד שאתה לא מבין משהו בשפת הילד שלך, לא הבנת כלום. ואצלי זה בדיוק ככה: אני קוראת וקוראת אבל עד שאני לא כותבת מחדש חלקים ממה שקראתי כך שהם יוצאים בשפת הילדה – אני בעצם לא מבינה כמעט כלום". חנה פרוינד-שרתוק מתוך האסופה "מתי הבנתי: טקסטים על מפגשים מכוננים עם אמנות" שתושק ברביעי 15.01 בת"א תרבות קריית המלאכה

  • ראיה, נראות חזותית, ויצירת האמנות ששני פנים לה

    "באמצעות התבוננות רוחנית ביצירה מוזמן הנמען שלה להרהר באינקרנציה לא רק באמצעות התיאור הפיגורטיבי, אלא גם באמצעות אסוציאציה חומרית לגופו האוכריסטי של ישוע, אשר מגולמת בחיקוי אבן השיש, ומתאפשרת מתוך התבוננות בה". ימית רחמן־שרירא על היצירה "הבתולה של ניקולא רולן" של יאן ואן אייק

  • מהסטודיו הפרטי אל הסטודיו השיתופי

    "שיתופיות סותרת את התפיסה הרומנטיציסטית של היוצר הגאון, ואת ההילה שנרקמה סביב הסטודיו של האמן כמרחב אוטונומי ופרטי. התהליך השיתופי, הבינאישי, מעוגן עיונית באסתטיקה ההתייחסותית. אמנים מבקשים לפרוץ דרך ולשלב את האמנות העכשווית בחיים ולא למדר אותה בחללי עבודה ותצוגה". הדס עפרת על קבוצת סטודיו שיתופי

  • ריטריט אפסילון

    "בסופו של דבר, אי אפשר לדעת בבירור מי זה מי ומה הופך למה, ובכל זאת מרגישים שהכל מושמע בשידור חי ונקלט בסתר. המלל אינו מופנה לקהל, אינו מבקש להיות ברור ברמה התקשורתית או הרעיונית, ובכך מזמין האזנה חטטנית. דרך הציתות מתגלה האופי האמיתי של הקשבה לצלילי הרחוב ולשיחות הזולת: שילוב של זיהום רעש ומציצנות". דורון פייסיק על התערוכה "אפסילון"

  • אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    "בשנות ה־20 גדל מספר הנשים שיצרו בארץ ישראל. במקביל החלו להגיע מאירופה נשים שהביאו אתן את רוח "האישה החדשה" – אישה עצמאית ובעלת מקצוע, שהוכיחה את עצמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ולכן ראתה את עצמה שווה בכל לגבר. איתרנו במחקר לספר למעלה מ־80 אמניות שפעלו בתקופת המנדט. זו כמות שמפריכה את הטענה המוכרת אך השגויה שלא היו אז הרבה אמניות". רות מרקוס על נשים אמניות בארץ ישראל בתקופת המנדט

  • מהכוח אל הפועל – אתרים של אידאולוגיה מרובדת

    "ברלין מגלה את עצמה דרך הארכיטקטורה המוצגת במניפסטו כמעשה טלאים, מכילה בו־זמנית ניגודים חריפים שמוסיפים להתקיים זה לצד זה גם כשהאידאולוגיות שאותן הם מייצגים כבר עברו מן העולם. השיטוט בחלל התערוכה משול לשיטוט בעיר, ובשניהם החוויה המיידית אינה מספקת את מלוא המידע". דורי בן אלון על תפקיד המרחב במיצב הווידאו "מניפסטו" של יוליאן רוזפלדט, מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • איך יודעים לראות?

    "הפסל הוא תלת ממדי, אנחנו אמורים ללכת מסביבו, לעמוד מולו, ללכת הצידה ואחורה, הוא מכריח אותנו להיות פעילים פיזית. ואם ניקח את הרדוקציה הזאת, את הדבר המינימליסטי הזה, נוכל לטעון שפסל הוא בעצם פעולה: המופע שבו אנו הולכים מסביב, התנועה של האדם הזז סביב הפסל הדומם. בעצם הגוף שלנו עושה פעולה שהיא חלק בלתי נפרד מהדבר שאותו היא מקיפה, והיא הסוף של התנועה שמשלימה את הפסל". כנרת חיה מקס על פעולה של אלה ליטביץ מתוך תערוכה קבוצתית מצטברת בגלריה החיה בירושלים

  • בין הנראה לבלתי נראה

    "ב-"פרויקט השבת", המרחבים המקוטעים מצביעים על המחסום התנועתי, על הבינאריות המחשבתית שמבקשת לבדל, למסגר ולהשהות. ואם כך, האם תוכל להתקיים אינטראקציה אנושית לולא אותם מחסומים וגבולות, נראים ובלתי נראים?" גל חוברה ברגמן על "פרויקט השבת" של נירה פרג