אנו, חברי קהילת האמנות, הצטערנו והתאכזבנו לקרוא את המכתב הפתוח שפורסם בכמה מגזינים מובילים לאמנות, כמו ארטפורום, הייפראלרג’יק וארטלינק, לנוכח ההעדר הבוטה של כל אזכור לטבח המחריד שביצע חמאס בדרום ישראל ב־7 באוקטובר. על המכתב חתומים עמיתים וחברים רבים, אנשים שעימם אנו חולקים ערכים ומאבקים משותפים רבים. השמטת כל הכרה וגינוי משמעותיים של מעשי חמאס, הוסיפה לאבל, לטראומה ולייאוש שאנו חווים בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר.
באותו יום עקוב מדם, ישראלים יהודים, פלסטינים תושבי ישראל ואזרחים זרים נרצחו ונחטפו ללא הבחנה. אי אפשר לתאר את הטבח של מאות צעירים בפסטיבל המוזיקה, את מעשי האונס, האלימות הברוטלית והשחתת הגופות, עינוי ילדים, מחיקת משפחות שלמות ורצח אנשי רפואה בכל שם אחר מלבד פשעים נגד האנושות.
המטריד ביותר במכתב הוא העדר מוחלט של כל התייחסות ליותר מ־200 חטופים וחטופות, רובם אזרחים וביניהם תינוקות, ילדים, קשישים וחולים. החותמים דורשים הפסקת אש מסיבות הומניטריות, אולם בני הערובה אינם זכאים ליחס הומניטרי במכתבם. השמטה זו, כמוה כהענקת לגיטימציה לחטיפת אזרחים.
אנו מקבלים ומאמצים את הקריאות לסיום האלימות, תומכים בשחרור העם הפלסטיני ובסיום הכיבוש (כפי שעשינו במשך שנים), ובהפסקת הרג אזרחים בעזה ובכל מקום. בהתעלמות מזכויותיהם של כל תושבי ישראל, החתומים על המכתב למעשה מבצעים דה־הומניזציה של כל מי שחי בישראל, 9 מיליון בני אדם בעלי זכות קיום. ההחלטה להיכנס לפרטי פרטים של המתחולל בעזה ואז להסתפק בהצהרה כללית שמגנה אלימות משני הצדדים, מבלי לתת מקום לזוועות ה־7 באוקטובר, מערערת את העמדה המוסרית של החתומים על המכתב. המאבק לחירות וחופש צריך להיות מפעל משותף לכל מי שמאמינים בעקרונות אלה, ונלחמים יחד על מנת להשיגם. חיוני להכיר בסבלם של כל המעורבים, ולא לדבוק באידאולוגיות הקיצוניות שהובילו אתנו לרגע המזעזע הנוכחי.
לא צריכה להיות סתירה בין התנגדות נחרצת לכיבוש הישראלי ולמשבר ההומניטרי בעזה, לבין גינוי חד־משמעי של מעשי אלימות ברוטליים נגד אזרחים חפים מפשע בישראל.
השניים אמורים ללכת יחד.


חיימי פניכל, אמן רב-תחומי היוצר בעיקר בפיסול ובמיצב, הוא הזוכה בפרס לזר מטעם מוזיאון פתח-תקווה לאמנות. הפרס, בסכום כולל של 100 אלף שקל, מוענק אחת לשנתיים לאמנית/אמן ישראלים שהציגו הישגים בולטים בשדה האמנות העכשווית. פניכל יציג במוזיאון תערוכת-פרס רחבת היקף ב-2028. "יצירתו של פניכל נוגעת בנימים העמוקים של הישראליוּת, בהיסטוריה שלה ובנרטיבים שניסחה לעצמה, בתווך שבין זיכרון אישי לבין זכרונות קולקטיביים טעונים המייחדים את המקום הזה", כתבה ועדת הפרס. "בד בבד הוא בוחן את אזורי המגע בין הטבע והאדם במושגים של עירוניות, מלאכה וחקלאות. הנוף המקומי והאדריכלות הישראלית, לצד מלאכות הבניין הנהוגות בה, הם עבורו מקור לדימויים, רעיונות, טכניקות עבודה וחומרים זמינים (בטון, בלוקים, חול, שפריץ, טראצו, גרנוליט, חימר, פורצלן, אדמה ועוד). החומר בעבודתו הוא בעת ובעונה אחת רעיון, מושג, מרחב ורגש, שבאים לידי ביטוי במערכים היפר-ריאליסטיים המטשטשים את הגבולות בין מציאות לדמיון". חברים בוועדת הפרס: רעות פרסטר, מנהלת מוזיאון פתח-תקווה לאמנות ומנהלת קריית המוזיאונים; ד"ר אירנה גורדון, אוצרת ראשית; דניאל צדקה-כהן, משנה לאוצרת הראשית; דודי לזר, פרס לזר לאמנות ישראלית עכשווית; ענת גטניו, אוצרת אמנות ועיצוב; כרמית גלילי, מנהלת ואוצרת מגזין-III, יפו; רן קסמי-אילן, מנהל ואוצר משכן האמנים הרצליה.

יריד
קרן בראון לצילום והעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל הכריזו על הזוכות בפרס ענת בראון לצילום, המוענק השנה לראשונה. הפרס נועד לבוגרות מצטיינות של בתי-ספר גבוהים ואקדמיות לאמנות ולעיצוב. בוועדת השיפוט השתתפו הצלמת דפנה שלום, האוצרת נטע הבר ועו"ד צפנת שובל. אלה רנייץ-דונייסקי היא בוגרת המדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית-ברל. "רנייץ-דונייסקי נוטלת לעצמה את החירות הגלומה במעשה הצילומי, ומלהטטת בין אופני צילום שונים: תיעודיים, פרפורמטיביים, ארכיוניים ומבוימים", כתבו השופטים. "היא עוסקת בשאלות של שייכות, זהות ופגיעוּת הגוף, ויצירתה נמנעת מנוסחאות". שיר בלוך, בוגרת שנקר, זכתה בציון לשבח. "עבודתה מצטיינת בהתמרה של הזיכרון הפרטי לכדי שפה חזותית אישית, ובהפגנת יכולת למוסס את הגבולות שבין עבר להווה ובין הדו-ממדי לתלת-ממדי", כתבו השופטים. שני אבני, בוגרת בצלאל, זכתה בציון לשבח על עבודתה "Mother Park". ועדת השיפוט: "כוחה של העבודה במתח שהיא יוצרת. המצולמות נראות לעיתים בטוחות בעצמן ושולטות במצב, אך התצלומים מעוררים גם אי-נוחות, ולעתים אפילו דאגה. אבני מציגה את הרצון להיות נחשקת כמקור לתחושת כוח ושליטה, ובה בעת מותירה פתוחה את שאלת הפגיעוּת". עבודותיהן של הזוכות יוצגו בתערוכה משותפת במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-13 של Photo Is:Rael, שייפתח ב-11 בנובמבר 2026 במתחם סינמטק תל-אביב. הפסטיבל יימשך עד ה-21 בנובמבר 2026, ונושאו יהיה "אזרחים". 

כתוב מצוין, תודה!
הגר קדימה
| |טקסט מדויק וחשוב בשעה זו.
יולי
| |[…] מחרידה, אנחנו מנסים לגבש את קולנו. בשבוע שעבר הפצנו מכתב מחאה נגד עצומה שפורסמה בכתב העת האמריקאי לאמנות […]
רב ערב 31.10.23 – ערב רב Erev Rav
| |