מוזיאון תל אביב המסכן זקוק למתנדבים!

מתוך עמוד הפייסבוק של אמן סודי

מתוך עמוד הפייסבוק של אמן סודי

23 תגובות על מוזיאון תל אביב המסכן זקוק למתנדבים!

    צחוק הגורל
    האם יש תגובה רשמית של המוזיאון?
    צחקתי המון אבל זה גם נורא עצוב על אמת

    לא יודע על מי להקיא קודם…על מוטי עומר או על האמן הסודי. אולי באותה הזדמנות יוכל גם ללוש למוטי את האשך השמאלי ואז כולם יהיו מרוצים.

    אוגה בוגה – למה להקיא ? אתה הייתה גם מוזמן לבוא קצת להנות ולתרום לאמנות במקום סיבוב הפופיק שלך להמשיך ולחוג (עד שמקבלים סחרחורת ובחילה ובסוף מקיאים) – הרבה יותר נחמד מאשר לכתוב טוקבים אנונימיים ארסיים.

    הנה – פה אתה יכול לראות איך היה – http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1488654

    ולא, אני גם לא ממש מסמפט את מר מוטי עומר – אבל משם ועד לאשכיו עוד רבה הדרך.

    גיחוכי – בנתיים עוד לא יצאה תגובה ממוזיאון תל אביב, לפעמים זה לוקח זמן – כמו לכל מוסד רשמי ודי גדול שלא תמיד המחלקות שלו מתקשרות זה עם זו.
    אתה בוודאי יכול להתעדכן בכרטיס של המוזיאון בפייסבוק או לראות פה – http://bit.ly/aoRCI7 (יש גם למטה את הקישור לקול קורא של הביאנלה לאמנות ברמת השרון) בנתיים המוזיאון כבר פרסם עוד משהו – שהם פתחו גם דף ולא רק כרטיס אז כנראה הם ראו את זה.

    בעד שקל לפרח אני מוכן להגיע במיוחד מברלין

    התגובה של מוזיאון תל אביב (וגם עכשיו בדיוק סיימתי לדבר אם צדוק בטלפון) היא שהאמן בחר לעשות זאת בעצמו.

    אז שישלם, נראה לי שהוא מוכר מספיק כדי לשלם.

    אם יש משהו שיותר מרגיז ממוזיאון שלא מוכן לשלם, זה אמן שיש לו כסף ולא מוכן לשלם לעוזרים שלו.

    מממ נקודה מעניינת…
    אני הגעתי מרצוני הטוב, לא שילמתי כניסה למוזיאון, עבדתי כמה שעות עבודה כלל לא קשה, קיבלתי אחלה ארוחת ערב ובכלל מאוד נהנתי מכל החוויה.

    אבל כן, בגדול אני מאמין בתשלום שכר לאמנים (ולאסיסטנטים שלהם).

    למרות שציינתי שלפעמים אני גם מאוד שמח להתנדב ולהרתם בשביל דברים שאני מאמין בהם.

    זאת גם נקודה מאוד עדינה שעולה ב"פסטיבל האיש הבוער" (http://tinyurl.com/yzubnwa) בו השתתפתי מספר פעמים גם בתור צוות הפקה שם תמורת שבועיים עבודה (הרבה יותר קשה) עבורה מקבלים 3 ארוחות ביום וכרטיס כניסה חינם לפסטיבל (וחוויה שבשום מקום אחר בעולם לא תקבל…).

    שדה פרחים איזה יופי של קיטץ'!

    ממ – מה עם קיטש ?
    לא מזמן הייתי בתערוכה "pop life" בטייט בריטן בלונדון היה שם הרבה קיטש ותרבות הפופ שבא גם להגיד אמירה מאוד מעניינת על התרבות שלנו
    עוד דיון מעניין על נושא הקיטץ' יש פה – http://cafe.themarker.com/view.php?t=313468

    מסתבר שהרבה אנשים אוהבים קיטץ' במיוחד אם הוא יפה…

    "אנשים" הרבה אנשים תראה כמה באו לתערוכה. לא משכנע אותי. לא אומר לי כלום. צדוק בן דוד איש נחמד. אז מה?

    ממ – נהדר הרבה אנשים ראו אמנות, הגיעו למוזיאון ובילו קצת פחות מול הטלווזיה/מחשב !
    ממ מה את/ה מציע/ה ? יוצר/ת ? עושה ?
    מה משכנע אותך ? מה מדבר אליך ?
    צדוק עשה – את/ה מדבר/ת-מטקבק/ת.

    אמן סודי, הבעיה איתך, והסיבה שהרחקתי עד לאשכיו של עומר זה שאתה ושכמותך משמרים את הלגיטימציה של מוסדות מתועבים כמו מוזיאון ת"א לא לשלם לאמנים על עמלם, לא לספק עבורם אסיסטנטים, ולהמשיך לגבות סכומים מופרכים למה שאמור להיות מוסד ציבורי חינוכי. על דברים כאלה בדיוק יוצא "הארס" שלי. למה לעומר ואחיותיו לשנות את דרכיהם כשיש תמיד איזה פוץ מרדני שיבוא לעזור תמורת ארוחת ערב מפנקת? ואגב, סחטיין על האירוניה בביקורת שלך על הטוקבק האנונימי שלי. או ש"סודי" זה באמת שם המשפחה שלך? 

    אוגה, חלק מהעבודה והפעילות שלי לשנות את המציאות (או להטיל ספק בקיומה וביסוסה) היא פעילות מתוך המערכת ובמקביל מחוצה לה בשביל ליצור מודעות, ולנסות לסלול דרך חדשה.

    אני מאוד מקווה שבפעם הבאה שמוסד ציבורי (או פרטי) מרימים פרוייקט אמנותי כלשהו הם יחשבו פעמיים לפני שהם מנצלים את המציגים (סה"כ הרי כל הדברים הללו נולדים למטרה אחת – "רווח" כהשאלה היא מה הוא "הרווח" של כל צד – ורווח לא תמיד נמדד בכסף אלא גם חשיפה, פרסום, קרדיט, לקוחות חדשים וכ"ו).
    .
    אמן סודי הוא אחד משמות הבמה שלי. אחד ההסברים הטובים מדוע הוא נולד הוא הציטוט של מנכ"לית הביאנלה לאמנות בת"א – מדי שביד – "החשיפה של האמן היא השכר, ואם היינו מצליחים לגייס יותר, הייתי שמחה לתת שכר אמן" (תקציב הביאנלה היה בסביבות מליון שקלים – א.ס).
    דרך אגב אני לא האמן סודי היחידי יש עוד רבים וטובים שמציגים (תערוכת האמנות הסודית בבנק X, תערוכה הגלויה הסודית ביריד Y –
    http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=352988 )

    את/ה בהחלט מוזמנ/ת להצטרף, אני תמיד שמח לשיתוף פעולה יש את הביאנלה לאמנות ברמת השרון שמבטיחה פרסים וכבר שינתה את דעתה ותשלם לאוצרים זאת אחרי שהם כרגיל הבטיח את המקובל בענף בארץ… – https://www.erev-rav.com/?p=5307
    בקשר לשם משפחתי – את/ה יכול לחפש פה – את/ה בסוף תמצא – http://tinyurl.com/dfd7bu

    דרך אגב – דיון מאוד נרחב בנושא "למה אמנים תמיד תורמים" יש פה – http://cafe.themarker.com/view.php?t=309637

    אמן סודי ביותר
    אני אמנית. ומאמינה שאמנות פרט לבידור צריכה לספק ספקות,חומר למחשבה ורגש. מה לעשות הרוב לא קונה אותי.

    ממ אל נא תבלבלי – אמן סודי נולד בשביל לחשוף ולפרסם את עצמו, לשחק במשחק השמות הקיים בעולם האמנות, להציג בתערוכות (אז מה אם לא הזמינו אותי אליהן…) ולעשות עוד אי אילו דברים.

    בידור עד מוות צריך להיות ספר נהדר ( http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%93_%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA ) ולאף לא זאת מה שהאמנות צריכה לספק, אולם מה לעשות המציאות והגלולה היא מרה ולכן יש קצת להמתיקה (עייני ערך פופ-ארט) בשביל להגיע להמונים.

    לא הכל למכירה, ואמן יכול להיות מאוד מוכר אבל לא מוכר – זה בסדר לא הכל צריך להיות מסחרי בחיים – צריך רק לעשות את האמנות נגישה, קליטה מעניינת ומושכת.

    כשכתבתי הרוב לא קונה אותי התכוונתי ההיפך- אני לא קונה את "הרוב"
    והנוסחה שלך
    "צריך רק לעשות את האמנות נגישה, קליטה מעניינת ומושכת."
    ומתחת לכל זה תוכן! בלי תוכן ? אני קצת מתפלאת עליך. אולי אתה סתם צוחק??????????????????????

    הוא לא צוחק
    הוא מתכוון לכל מילה. למרות עילגותו.

    ממ – אני לרוב עובד על דרך החיוב ולא על דרך השלילה ומה שכתבת הוא דו משמעי אז הבנתי דבר אחד ממנו.
    בנוגע לתוכן (לרעיון/מסר/נושא/חוויה) הוא זה שיוצר את העבודה ומהווה את מרכזה – זה נראה לי דבר טריוויאלי אז לא ציינתי אותו.
    בואי נחזור רגע אליך – אז מה כן ? ואיך אחרי זה את מביאה את הרוב להתבונן/ללמוד/לחוות/ את מה שמערער את מעמדו את מה שהוא לא רוצה לדעת/לשמוע וכ"ו (זה בסדר גם אני לא "קונה את הרוב")

    אנג'לה – אני דווקא צוחק הרבה, אבל גם ברצינות. זה בסדר גם אותי לעיתים לא מבינים). הנה, זה מה שעמי שטייניץ כתב אחרי שנפגשנו בתערוכה "סוף עונת המלפפונים" – "לקחת את עצמך קצת יותר מדי ברצינות. לא קריצה? קח ברצינות את האמנות, לא את עצמך (זה ציטוט של כסיל מזדקן…)."
    – היי תודה עמי – היו הרבה אנשים (ודיאלוגים) ששיעשעו אותי (לטובה) אותו היום וגם דיאלוג איתך היה אחד מהם.
    אם הייתה מכיר אותי קצת יותר הייתה יודע שגם כשאני לעיתים סופר רציני אני יכול לצחוק ברצינות.

    יתר הדיון על התערוכה הוא פה – http://cafe.themarker.com/view.php?t=1188026

    תסביר לי אתה מה אומר שדה פרחים ממתכת. ענק שצידו האחד צבע מתכת כהה וצידו השני צבעוני,חתוך ביד ו….משעמם

    […] אומרים שכל סוף הוא התחלה חדשה, אבל עזבו אתכם מהתחלות חדשות. לפעמים, אני ממש לא מבינה את הארץ הזאת שאנחנו חיים בה בסבבה. הצצה חטופה בחדשות מגלה ילד שדחף ילד אחר מהגג, אמסטף שתקף פעוט בגן, 17 הרוגים מתחילת השנה בתאונות דרכים בדרום (מפקד משטרת התנועה קורא לזה "צירוף מקרים רע" ומאשים את הנהגים), ואם השטויות האלה לא מספיקות, אז אפילו מוזיאון ת"א בא פתאום עם השטות שלו. (אפשר לקרוא על זה קצת כאן וכאן. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.