האוצרת וחוקרת האמנות הישראלית טלי תמיר היא הזוכה במענק החדש מטעם “בית לאמנות ישראלית” עבור הוצאה לאור של כתב יד מצטיין לשנת 2021. המענק, שניתן השנה לראשונה, נועד לתמוך בהוצאה לאור של מחקרים העוסקים באמנות ואוצרות בישראל.
תמיר היא כלת פרס האוצר.ת מטעם משרד התרבות לשנת 2010, לשעבר אוצרת גלריה “הקיבוץ” בתל אביב ומנהלת מוזיאון נחום גוטמן לאמנות. תמיר מרצה בבית לאמנות ישראלית באקדמית תל אביב –יפו, ודוקטורנטית בפקולטה לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.
המענק בסך 40,000 ש”ח מוענק לתמיר עבור כתב היד קבוצת “המשותף קיבוץ” 1978 – 1988: אמנות מהצד השמאלי. הספר יראה אור בהוצאה משותפת של ארכיון יד יערי ו”מרסל לקידום אמנות ותרבות” (בסדרה: אמנות ציבורית בישראל).

טלי תמיר, צילום: רן ארדה
חברי הוועדה הם: ד”ר רועי ברנד, ד”ר טל דקל, פרופ’ דרור ורמן, עידית עמיחי וד”ר אסנת צוקרמן רכטר. מנימוקי הוועדה: “כתב היד של טלי תמיר מהודק ובשל. זהו מחקר מעמיק העוסק בקבוצת “המשותף קיבוץ” שחבריה נמנו עם השמאל הביקורתי בישראל. אמנים אלו הציעו התמודדות אמנותית עם המשבר הפוליטי בישראל שהגיע לשיאו עם המהפך של שנת 1977. תמיר מראה בספרה, כי חברי “המשותף קיבוץ” הגיבו בזמן אמת על אירועים מכריעים בהיסטוריה הפוליטית בארץ, וכי הם עשו זאת מתוך נקודת מבט שקשרה בין השבר האידיאולוגי העמוק שחוותה התנועה הקיבוצית החל משנות ה-50, לבין תהליכי השינוי שעברו על החברה הישראלית בכללותה.
“תמיר מדגישה את הרלוונטיות של העמדה הביקורתית של קבוצת “המשותף קיבוץ” גם לימינו אנו ואת חשיבותה של פעולת אמנות פוליטית וישירה שלא תמיד זוכה לחיבוק של הממסד האמנותי. החיבור של תמיר מוכיח מחשבה חופשית ויצירתית, חקרנות עמוקה ושיטתית, והמשגה חדשה באמצעות תבניות ברורות. ספרה זה מוסיף נדבך חשוב לפרסומים שכבר ראו אור (למשל על +10, על גלריית אחד העם 90 ועל חבורת העין השלישית) שעוסקים בצורה מקיפה ומפורטת בפועלן של קבוצות אמנות קטנות בישראל”.
עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית: “בית לאמנות ישראלית מברך את טלי תמיר שתרומתה לחשיפה, מחקר והבנה של האמנות הישראלית היא לאין שיעור. המענק לכתב היד מעמיק את מחויבותו של בית לאמנות ישראלית לאוצרות ולאמנות בישראל וממשיך את המגמה והפעילות של הבית לקידום הלימוד, המחקר וההצגה של אמנות ואוצרות ישראלית”.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
האם אין טעם לפגם שהפרס של בית לאמנות ניתן למרצה באקדמיה בית לאמנות?
מור
| |