דניאל קגנוב היא הזוכה בתחרות ״נקודת תצפית״ לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני

עבודת המיצג הקולנועי של דניאל קגנוב ״אין אגם״ היא הזוכה בתחרות ״נקודת תצפית״ לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני, שהתקיימה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים.

תחרות ״נקודת תצפית״ לאמנות וידאו וקולנוע נסיוני התקיימה השנה בפעם השנייה, במסגרת הפסטיבל שנערך בפעם ה-22, באמצעות תרומה של מיקי רויטמן. השנה, בצל התפרצות מגיפת הקורונה והנחיות משרד הבריאות, התקיימו תחרויות הפסטיבל במסגרת מקוונת. עבודתה של קגנוב נבחרה מבין תשע עבודות וידאו וקולנוע ניסיוני שיצרו סטודנטים ובוגרים טריים של מחלקות האמנות והקולנוע ברחבי הארץ, והוצגו במסגרת התחרות. עם זכייתה יוענק לה פרס כספי בסך 3000 ש״ח.

קגנוב, ילידת 1994, היא אמנית רב תחומית החיה ועובדת בתל אביב. היא בוגרת תואר ראשון (2017) ושני (2020) במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, הציגה בתערוכות ובפסטיבלים שונים וזכתה בפרס ׳קופר׳ בשנת 2017. עבודתה משלבת קטעי וידאו דוקומנטרים, קטעי ארכיון, התכתבויות, תמונות סטילס, תמונות סלפי וצילומי מסך, היוצרים יחד סיפור מסועף בן שני פרקים. הפרק הראשון מתאר את חוויותיה של האמנית כניצבת בהפקות טלוויזיה שונות, והפרק השני מציג את ניסיונותיה לשכנע את כוכב הרוק אביב גפן לגלם את עצמו כנער בפרויקט שלה.

צוות השופטים, שכלל את האמנים סיגלית לנדאו ורועי רוזן ואת האוצרת גליה בר אור, נימק את הבחירה וכתב כי ״עבודת המיצג הקולנועי של דניאל קגנוב מהפכת בין הניצב והכוכב, ובאופן ממזרי ומתעתע זורה אור מפתיע ועשיר בניואנסים על השוליים המרופטים של חזיון הראווה הטלוויזיוני. בתוך כך, דמותה של קגנוב עצמה, בתור ניצבת המתאווה לזמן מסך, והגרופית המניפולטיבית המתיימרת להעלות בחכתה את אביב גפן, מצטברת לתיאור שופע ביקורת, תיחכום, פתטיות והומור.״

יסמין ורדי, סטיל מתוך עבודת הוידאו “הפשטת הנטל”

כמו כן, העניקו השופטים ציון לשבח לסרטה של יסמין ורדי ״הפשטת הנטל״ ולסרטו של טל אנגלשטיין ״חשיש תחת״. על סרטה של ורדי כתבו השופטים כי ״ורדי נוגעת ברגש, בפגיעות, במעגל ההתמסרות התלותית ובאובססיה. אך הסרט נע בין מטפורה לנרטיב סמי תיעודי, מהאינטימי למערכתי הגלובלי. וכך מה שמתחיל כ-׳לב שבור׳, התקף ומתקפה, הופך לחדירה והשתלטות של מערכות טוטליות שחוצות את כל גבולות הפנים והחוץ. המבע המורכב של ורדי לא שומט את התנועה בין הקטבים הללו בחוש וברגש ועושה את הקסם, שאיום המכני לא מייתר את ליבה של משמעות.״

טל אנגלשיין, סטיל מתוך עבודת הוידאו “חשיש תחת”

על סרטו של אנגלשטיין כתבו כי ״בעבודה רדיקלית זו מוצג גופו של האמן כמעבדה לייצור סמים. הסם הוא גז המתאן הנפלט מהצואה, שהאמן מייצר עבור עצמו: צרכים וצריכה במעגל ביולוגי סגור. המעשה הקולנועי הבזוי הוא גם מעשה של יופי שמופק מאמצעים מינימליסטיים, וחובק את התהליך הגופני האוטו-אירוטי ואת הנוף האיקוני והזניח כאחד של שולי הכביש המהיר האמריקאי.״