עו”ד גיל ברנדס מונה ליו”ר אגודת ידידי מוזיאון ישראל ירושלים. ברנדס יחליף את רחל ומשה ינאי, שכיהנו בתפקיד יחדיו מאז 2010. קדמו להם סוזי ודן פרופר, יו”ר חברת אוסם.
גיל ברנדס עובד כעורך-דין למעלה מ-25 שנה ושותף במשרד עורכי-הדין נשיץ-ברנדס-אמיר. בעבר עבד במשרד עורכי-הדין Skadden Arps שבניו-יורק. עיקר עיסוקו של ברנדס הוא ליווי משפטי של חברות הייטק בעסקאות מורכבות. לצד פעילותו המקצועית הוא משמש יו”ר משותף של קבוצת כאן-עכשיו, התומכת ברכישת אמנות ישראלית עבור אוסף מוזיאון ישראל, וחבר בוועדת פרס שיף לאמנות פיגורטיבית במוזיאון תל-אביב.
ברנדס הוא שותף מייסד של קרן Art Partners וחבר דירקטוריון בכמה עמותות פילנתרופיות העוסקות ביזמות טכנולוגיות, ובהן EISP 8200 והתוכנית החברתית של עמותת בוגרי 8200.
אגודת ידידי מוזיאון ישראל בהנהלתה של לאה רוטשטיין שוקדת על טיפוח הקשרים בין המוזיאון לבין קהילת שוחרי האמנות, הארכיאולוגיה, האמנות היהודית והאתנוגרפיה. קבוצת כאן-עכשיו, הפועלת במוזיאון ישראל זה שמונה שנים, רכשה עד כה 120 עבודות של 71 אמנים, בסכום כולל של יותר מ-5.5 מיליון שקל. הקבוצה הוקמה על-ידי אגודת הידידים של מוזיאון ישראל ורוכשת את היצירות לאוסף המוזיאון בהתאם למדיניות של אוצרי המוזיאון ובהתחשב בהמלצותיהם.
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
