רק מה שספגה עינה

״למעלה מארבעים שנים מלווים צילומיה של עליזה אורבך את עולם התרבות והאמנות בארץ. וכל זאת בסגנון צילום ישיר והומני המאיר ציוני דרך חשובים לזיכרון האישי והלאומי בישראל – מלידה לזקנה, מנשיות לאמהות, מחלוצים דרך עולים ועד לניצולי שואה, ומנוף קולקטיבי לפרטי״. גיא רז בדברים לזכרה של הצלמת עליזה אורבך, שהלכה לעולמה.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

         מתוך: האדם אינו אלא / שאול טשרניחובסקי

פרולוג:

למעלה מארבעים שנים מלווים צילומיה של עליזה אורבך את עולם התרבות והאמנות בארץ. וכל זאת בסגנון צילום ישיר והומני המאיר ציוני דרך חשובים לזיכרון האישי והלאומי בישראל – מלידה לזקנה, מנשיות לאמהות, מחלוצים דרך עולים ועד לניצולי שואה, ומנוף קולקטיבי לפרטי – וכל זה מתועד באור התכלת העזה, במפגש הצירים של הזמן והמקום.

עליזה אורבך, דיוקן עצמי

עליזה אורבך, דיוקן עצמי

עליזה אורבך נולדה בחיפה ב- 17.8.1940 בשכונת הדר ה"ייקית" בדירת שני חדרים ברחוב הלל בבית מס' 15 שבכניסה אליו ניצבו שני עצי ברוש ובוגנוויליה סגולה. בבית זה דרו ההורים גיאורג והלנה שעלו מגרמניה ב- 1934 וארבע בנותיהם[1]. בשנות השבעים לחייה, בספרה "הטעם המופלא של תאני שיגורנסקי" (2011), תיארה עליזה בכתב ובפרטי פרטים את זיכרונות ילדותה ואת דיוקנאות שכניה, חבריה וחברותיה כמו היו אלה דיוקנאות צילומיים. במבט לאחור אל צילומיה של אורבך ניתן למצוא את אותם פרטים בדיוקנאות המצולמים שלה וזאת משהחלה לצלם בראשית שנות השבעים – לאחר שעזבה את חיפה לירושלים – ומכאן להותיר זיכרונות לאחרים, לפרטים ולחברה הישראלית. בניגוד לתיאורים החושניים והצבעוניים של הילדות מרבית עבודתה התיעודית-צילומית של אורבך נעשתה בשחור לבן צנוע. אך העושר הגדול של הפרויקטים התיעודיים בהם עסקה, לצד אין ספור גוונים על הקשת האפורה והצבעונית שבין שחור ללבן, שבין עיר לעיר, שדה לחורבה ואדם לאדם הם אשר מקנים לה את ייחודה החזותי במרחב הצילום הישראלי.

"אני מנסה לתפוס את רסיסי החיים המשתנים, ואחת הסיבות החשובות לכך היא, שהמילים אינן מספיקות בשבילי, כדי להעביר את הגוונים הרבים שאני רוצה לתאר, ולצייר אינני יודעת, לכן הצילום הוא כלי הביטוי המתאים לי ביותר […] אני אוהבת לצלם פורטרטים של אנשים בביתם, כי הצילום אז יותר אותנטי. חשובה לי התנועה בצילום שלא יהיה סטאטי. בצילומי רחוב רצוי שלא ישגיחו בי. התמונות האהובות עלי ביותר – כל מה שקשור בחיים: בני אדם, בעלי חיים, הרחוב […] יש ימים שאני עוברת ליד דברים והם לא 'אומרים' לי דבר. יום לאחר מכן הם 'יאמרו' לי משהו".
מתוך: "לתפוס את רסיסי החיים", ראיון שערכה אורבך עם צפרירה לוין- נור, עיתון "דבר הפועלת", מאי 1976, עמ' 54- 55.

פרידה עטיה, כפר תבור / מתוך: "ראשונים" 1991

עליזה אורבך: פרידה עטיה, כפר תבור. מתוך: "ראשונים", 1991

אפילוג:

"נראה לי שצילומי הים של אמא שלי קשורים באופן מסוים לסדרת צילומי "לנה" שבהם היא תעדה את אומה, סבתא שלי, ואת ימי זיקנתה".
עדן עפרת, הכחול הגדול הזה (ראיון עם אמא), מוסף ספרים, YNET,23.10.2007

התערוכה הגדולה אך האינטימית הזאת מתחילה בקמטיהם של הגוף הזקן והרך הנולד ומסתיימת בקפלים הרכים של אדוות הים. בטווח זהו מסע משולש בחייה של צלמת, עם וארץ. המהלך הצילומי של עליזה אורבך נע על ציר חייה בין השחור ללבן ועל כל גווני האפור. זמן פועלה של אורבך הוא גם זמן המעבר מצילום אנלוגי במצלמת סרט לצילום דיגיטלי במצלמת פיקסלים. מתיחום הפריים הצילומי במסגרת שחורה כתו תקן לאיכות צילומית ועד לחיתוכי הפריים לצורך מבע אישי. בהקשרים אלו ונוספים יש להתבונן בצילומיה של אורבך המציגים את הסיפור הישראלי בעין רגישה והומנית.

אורבך התחילה לצלם בירושלים ומסיימת היכן שנולדה, בחיפה – הערים הם המסגרת שחורה של ה"פול פריים" של האדם והנוף. האשה כתבנית נוף מולדתה – רק מה שספגה עינה טרם שבעה לראות. עליזה אורבך היא צלמת תיעודית, צלמת של אנשים, צלמת של חיים.

להתראות בסתיו במשכן לאמנות בעין חרוד.

נעמי קאסוטו, צרפת-ירושלים /  מתוך: "ניצולים", 2009

עליזה אורבך: נעמי קאסוטו, צרפת-ירושלים. מתוך: "ניצולים", 2009

* המאמר הוא חלק מטקסט קטלוגי שיופיע בקטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית עליזה אורבך – חיים, שתיפתח בסתיו 2016 במשכן לאמנות עין חרוד.

 

[1] מתוך ספרה של עליזה אורבך, הטעם המופלא של תאני שיגורנסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.

3 תגובות על רק מה שספגה עינה

    חיים מול המקום כעדשה פתוחה.

    עליזה אורבך יקרה, הלכת ביננו כגיבורה מיתולוגית כפוסעת בקצה השדה ורואה בו את המיתולוגי העל זמני
    את ביתך כוננת בקצה אבוטור מתחת לבוסתן התאנים העתיקות של סבינה .מול חלונך זרעתי את פרחי החותם
    וואת שתלה במתלול האדמה מעל מעלה השביל המתפתל כשביל עיזים עלי צבר כמו מחזקת עדות הכפרים שנמחקו.בצילומי האנשים המשכת עליזה את מורשת תערוכת משפחת האדם שמהדהדת מתוך צילומיך. טקסיות אנושות מחוברת בקשרי דם ונארטיבים על זמניים זה לזה. עליזה כל חייה חיפשה לשחזר נופי מולדת על זמנית ארץ הקוץ והשלף תבניות ילדות והבזקי זכרון נעורי חיים ונעורי אומה מתחדשת שחלפו.
    בצילומים הנעים בין שחור ולבן משחזרת עליזה תודעת נעורים. פליאה אל מול תהליכי החיים הנעים מתום עוללים אל הקמטים החושפים תהליכים מורפולוגים של כוחות אתריים שאזלו ממעטפת הגוף הקמלה וזוכה בנהרת הנסיון החוכמה ,נסיון זיקוק נשמתי שהגיע לכאן לצרכי למידה.עיניך מתבוננות במהלך הזמן החורץ את שרידי מהלכי גוף הכאב והביוגרפיה שאל מול האדמה הבוערת. מבטך האילם איננו ביקורתי זהו מבט מלא חמלה הכלה ואי שיפוט מבטה של הקיסרית השותקת בעיר האסורה המתבונן בסיוע הסייעת -הנפש אל שירת היקום המהדהדת במרחב ארץ בסיוע מיתווי ארבעת היסודות אויר אש אדמה ומים והקוינט אסנס היסוד החמישי הנפש גוף השדה האתרי אסטראלי המנפיש ומעניק חיים תדריים המקושרים אל האור הרוחי פלנטארי ואל תהודת מערכת השמש.ביטאת את 4 היסודות במסע חקר צילומים.למים הקדשת ספר שלם בחקר הים. את האדמה חקרת במסע הפוסע אל הנופים הפתוחים בחפשך ארץ ברשית מולדת על זמנית כנענית שלפני ההרס . את האויר חקרת בתוך האור המסמא ובתוך תנועת השיבולים יצגת צפני מקור וקודי מקור של קרני זהב שמשיות שהפכו לגבעולים. עליזה ,הביטת במבנים היציבים לכאורה שהפכו לשרידים .אבנים שהגשם והרוח והשמש צילקו וסדקו ופני אדם שהפכו חרוצים כואדיות.בצלומים שלך הצללים פועלים כמסכי קישוריות ,נהרת האור כמסכי האחדה. חזזיות ופלומת אחו כשמיכת שיכחה מעל תרבויות שחרבו. עליזה כמשוררת מהלכי הזמן הוקסמת מהמלאכות המסורתיות המעבירות ידע וקשר של אדם למקורותיו .בצילומי החקר שלך ברחבי העולם השלישי מבעד ללפיתת הנארטיבים המבדלים אנושות מגוונת זו מזו עולים הפנים המשותפות של משפחת האדם. ישות נפשית רוחנית מוחזקת בהשרדות בצל מנגנוני כח המנסים לפרום את שיכותה לשדה רוחי גבוה משדה הקיטוב של זהויות מונפצות זו בזו. את מתבוננת מבעד לשתיקת המבט האנושי המביט כבעדות אילמת אל תוך מבטנו ומרמז כי כולנו למרות שיוכי סיפורי זהויות שונים ומשונים כולנו למעשה אלוהות ביקיצה בגוף פיזי. אלוהות הלומדת את עצמה ,את נופי מרחב ארץ בראשית כבנופי חיים פנימים.יהי זכרך ברוך פסעת ביננו כקיסרית מתבוננת מבעד ריבוא עדשות המשגה .תהודת שירת חייך חבוקה בחיק האומה ,תהה נשמתך חלק מגפן החיים הנצחיים.

    יהיו שגיאות ההקלדה עדות לאי שלמות מהלכנו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *