חזרה והבדל

״צילומיו המשכרים בצבעוניותם של יורם בוזגלו מדמים ציורים לכאורה, אך הם מלמדים דווקא עד כמה מרבית מהציור האמון על התבוננות בטבע היום מדמה צילום״.

הצילום בתחילת דרכו הביט בציור, היום זהו הציור המתבונן בצילום. המשורר הצרפתי הנודע בודלר חזה כי הציור ישתעבד לצילום וזאת בנהייתו חסרת המעצורים אחר חיקוי הטבע. הוא תיאר את הפנייה של הציור לצילום כפריצת גדר.

בתערוכתו יורם בוזגלו שב ומתבונן כצלם בציור. אך מדיום הצילום השתנה וכן הציור שבו יורם בוזגלו מתבונן. בתערוכה חוזר בוזגלו לנקודת המוצא של הצילום זאת בידיעה כי את שנעשה אין להשיב. שני המדיומים השתנו הן במראה והן במעשה היצירה.

לחזרתו של בוזגלו מספר פנים. ראשית כאיש מעשה בוזגלו עוסק ברישום כפי שנהגו בעבר הרחוק והקרוב צלמים חשובים. שנית, לאורך השנים רקם בוזגלו קשרי ידידות ושיח עם ציירים אשר את עבודותיהם הוא צילם. העשייה האמנותית של בוזגלו צמחה מתוך קשר לרישום כפרקטיקה וכן שיח והתבוננות בציור. מהלך זה עורר בו תהיות לגבי שני המדיומים על המשותף והשונה שבהם.

יורם בוזגלו - יער מירון

יורם בוזגלו – יער מירון

בוזגלו עסק במהלך השנים בכול תחומי הצילום, ברצינות, כובד ראש וכן ביראת כבוד למקצוע. זאת בעידן בו הצילום נתון במצוקה וגבולותיו נבחנים מחדש. מצד אחד, כל יד הנושאת בטלפון נייד היום הופכת את בעליה לצלם פוטנציאלי. מצד שני, יכולות המצלמה משתכללות ומשתנות חדשות לבקרים ואנשי המקצוע בתחום מתקשים לעקוב, להפנים את החידושים ולשלוט במדיום בו הם עוסקים. בעוד שבעבר היה הצילום שייך לאנשי המקצוע וניתן היה להקיפו ולהבינו כמדיום, בעולמנו המשתנה, הפך המדיום הצילומי למדיום חמקמק, התפתחותו המהירה מעמידה את הצלם במצב של תפסת מרובה לא תפסת. אמנם כל מדיום אמנותי דורש עצמאות מהאמן המבצע. אך יש הבדל בין אמן המתיר את מושכות הסוס עליו הוא רוכב מתוך יכולת לחזור ולאחוז בהן מאמן שהסוס עושה בו כבשלו. בתוך תחושת בלבול זו (אותה מבכה בוזגלו) ומתוך אחיזה יציבה במושכות הסוס (המדיום הצילומי) מבקש בוזגלו לחקור מחדש את יחסי הצילום והציור. בעולם בו היטשטשו הגבולות בין המדיומים בוזגלו אינו מבקש לשרטט גבולות חדשים כי אם להיענות לאתגר ולקבל לחיקו את העניין היכול להיווצר בטשטוש הגבולות שבין הציור והצילום.

״יופיו של הצילום ביכולתו לתעד״, אמר הצייר הצרפתי הנודע מאטיס, והוסיף במקום אחר: ״כאשר אני מבקש לשכוח את עולה של אמנות העבר אני רושם מצילום״. הצילום המתעד, האוחז ברגע, אמנות ללא עבר הוא. אם בתחילת דרכו ביקש הצילום לשפר את הציור ולהתקיים בחיקו, הוא זכה עם הזמן למעמד אוטונומי ובסופו של דבר לבכורה.

יורם בוזגלו

יורם בוזגלו

בעוד שבעבר ביקש הציור את הקרקע שבין דומות לאי דומות, אחז בחובו את משקעי אמנות העבר וחיפש ביטוי עצמאי מהם, שיחרר הצילום את הציור מהחובה המימטית והותירו לחקור את סודותיו הצורניים, הנחבאים אל הכלים. הכסות המימטית והנרטיבית הושלו מהציור, יחד עם ביסוס מעמדו של הצילום בתחילת המאה העשרים. אם נעשו ניסיונות מאוחרים לשוב אל חיקוי של הטבע ואל הנרטיב, האופק המימטי לבש פנים חדשות, פני הצילום.

צילומיו היפים והמשכרים בצבעוניותם של בוזגלו בתערוכה זו מדמים ציורים לכאורה, אך הם מלמדים דווקא עד כמה מרבית מהציור האמון על התבוננות בטבע היום מדמה צילום. בעוד שבעבר נשא הציור נוכחויות גלויות וסמויות של אמנות העבר וניסה לשמר קשר אל העבר שמעבר להישג ידנו. מעוגן הציור העכשווי מהתבוננות ברגעי במקום לשאוף לנצחי. הרגע הבודד, לא הרגע החומק אשר יש לתת לו צורה חדשה, מומצאת, מדומיינת כי אם הרגע גופו, הנטוע בזמן ללא תנועה וללא נחמה. צילומיו של בוזגלו מדמים ציור, אך זהו ציור שלבש את פני הצילום. הם יוצרים נרטיב פיקטיבי בו מופיע ועולה הציור בקליפתו הנוכחית, ללא גוף, ללא נוכחות העבר.

יורם בוזגלו – שכן ארץ
גלריית המקלט לאמנות ,יהודה המכבי 7, מקור ברוך, ירושלים
אוצרות פנינה פרנק ונעה לאה כהן
נעילה: 14.1

שיח גלריה ייערך בגלריה ביום ראשון 28.12 בשעה 20:00 ובו יוקרן סרט תיעודי על האמן טוביה כ"ץ שצילם וערך יורם בוזגלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.