מרצים מן החוץ בביה״ס שנקר, המהווים כ-75% מסגל ההוראה במוסד וחלקם עובדים בו במשך שנים רבות, הכריזו על שביתת אזהרה בת יום אחד. השביתה תתקיים ביום רביעי ה-2.4.14, במחאה על אי התקדמות במו״מ על תנאי העסקת המרצים.
במכתב שנשלח הבוקר ע״י איגוד המרצים מן החוץ בשנקר ופורסם בעמוד הפייסבוק של המאבק, נכתב כי ״לצערנו הנהלת שנקר והות”ת מציעים לנו מתווה רע, שייקבע אפליה קשה שלנו לעומת המקבילים שלנו באוניברסיטאות: בעוד שעבור מרצה מן החוץ באוניברסיטה משרה מלאה היא 10 שעות שבועיות, לנו, מרצי שנקר, מציגים משרה מלאה בת 14 שעות!
אנחנו הסכמנו לפשרה היסטורית ולהסתפק במשרה של 12 שעות שבועיות, אבל, לצערנו גם לזה נענינו בשלילה!
בנוסף, ובניגוד למה שהוצג לנו על-ידי ההנהלה ושהצגנו אנו בפניכם באסיפה ביום 23.2.14, ההנהלה והות”ת חזרו בהם ועומדים כעת על הזכות למנוע מחלק מאיתנו את עצם הכניסה למתווה החדש. שוב חזרו מחסומי הכניסה של שליש משרה ושל מספר שנות וותק.
לא ניתן יד לקיבוע מעמדנו כמרצים נחותים! לא נסכים לקבל שכר נמוך באופן דרמטי מחברינו באוניברסיטאות! לא נסכים לחלוקה שלנו לשווים יותר ושווים פחות ולמתן כלי לשליטה שרירותית של ההנהלה בשכר שלנו! מדובר בפרנסה שלנו ובכסף שאנחנו מביאים הביתה בכל חודש!
ביום רביעי ה – 2.4.14 נקיים שביתת אזהרה בת יום אחד. כפי שעמידתנו יחדיו הניבה תוצאות עד כה, כך יחד נצליח לעשות שינוי משמעותי באופן העסקתנו!״
ממכללת שנקר נמסר בתגובה כי “מכללת שנקר מצרה על החלטת המרצים מן החוץ לקיים שביתת אזהרה בת יום אחד. החלטה זו התקבלה למרות שהנהלת שנקר הציגה לפני נציגי המרצים מחויבות להבטיח את מעמדם וזכויותיהם כולל שותפות מלאה בהנהלת המכללה ולשפר את הכנסתם. זאת ועוד, מכללת שנקר הביעה נכונות להיות המכללה הראשונה אשר תחתום הסכם קיבוצי עם המרצים מן החוץ ולהוות בכך מופת ודוגמה למכללות אחרות. כידוע, מכללת שנקר היא מכללה ציבורית וההסדרים שהיא מציעה למרצים נגזרים מהחלטות ומדיניות הות”ת”.
עוד בנושא: http://www.ha-makom.co.il/article/fishbain-shenkar

בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 

