הציירת חן שיש היא זוכת פרס לנדאו בתחום האמנות החזותית לשנת 2013. הפרס, בסך 100,000 ש”ח לזוכה, מוענק מדי שנה ליוצרים ולמדענים שעבודתם “בעלת תרומה והשפעה משמעותית על התרבות והאמנות בישראל”.
חברות ועדה השיפוט יהודית גואטה, עדנה מושינזון ומאיר אהרונסון, כתבו בהחלטתם כי “חן שיש היא מהאמנים הבולטים והמשפיעים בשדה האמנות הישראלית, ציירת מחוננת, אמנית מקורית בעלת סגנון ייחודי. בעבודתה היא עושה שימוש וירטואוזי בטכניקות שונות: רישום, ציור, קולאז’ ציור קיר ומיצבים גדולי ממדים המורכבים מכל אלה. עבודותיה מרובדות במקורות השפעה והשראה מתולדות האמנות הישראלית והבינלאומית, מאמנות פופולרית וקולנוע לסוגיו ומטקסטים ספרותיים ותיאורטיים ונבנות על מסד של ביוגרפיה מורכבת.
עבודתה מכילה את המתח והניגוד שבין מזרח למערב פילוסופית, תרבותית ואסתטית. היא מעלה לדיון את עולמה הפרטי והמורכב תוך שהוא חושף את המורכבות החברתית התרבותית והפוליטית של המרחב בו היא פועלת. היא בוחנת את הגבולות של הציור מחדש בשפע של דימויים, בפורמטים גדולים בטקסטורות רבות במשיכות צבע גרנדיוזיות בשחור זהב ואדום ובטקסטים פואטיים. היא נעה בחופשיות מנאיביות לתחכום ציורי. את האינטואיטיביות והאנרגיה המתפרצת של ראשית יצירתה היא משמרת ומשלבת בציור המיומן והמושכל, בידע ובשליטה שרכשה במהלך השנים. שיש הציגה במוזיאונים גדולים בארץ ובעולם והיא הולכת ומבססת את מעמדה בזירה הבינלאומית”.
במסגרת פרסי מפעל הפיס ע”ש לנדאו הוענקו בסה”כ 12 פרסים – 7 פרסים בתחומי אמנויות ו-5 פרסים בתחומי מדעים ומחקר.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

זה שמאיר אהרונסון שופט בפרס רציני שכזה גורם לי להתגרד.
חן שיש ציירת לא רעה אבל קשה לקחת ברצינות את – על תרומתה לתרבות- כפי שצוין
ויק
| |מרשים!!!!
אמנית מוכשרת וראויה! בהצלחה רבתי!!!!
מלי אלבז אלמנדין
| |ראויה ונהדרת!
בהצלחה
ורה
| |האומנם??? ברכות על הזכיה בפרס , על המילים המלוות צריך לשאול את חן אם היא בכלל ידעה שהיא כזו, תורמת ובעלת השפעה תרבותית
נחמה גולן
| |שמחה שהמלצתי על חן התקבלה.ראויה ומוכשרת
דרורית דור אריה
| |כמה צנועה דרורית דור אריה
פנינה
| |שיקולי השופטים תמוהים. זאת אמנות נאה ואסתטית אך כובד משקלן של מילות השיפוט, נשמע קצת גדול על מימדיה של אמנות דקורטיבית מסוג זה. יש לקוות שהשפעה משמעותית על התרבות בישראל תגיע ממקומות עמוקים יותר.
אורה
| |