הצגת ציור של יאיר גרבוז במוזיאון הילדים בחולון בוטלה ברגע האחרון. לפני כחודש נקבע שהמוזיאון יציג שתי עבודות של האמן, שנבחרו על-ידי שתיים מאוצרות המוזיאון. כשהגיע יום איסוף העבודות מהסטודיו, הוחלט בעצה אחת עם מנכ”ל המוזיאון לפסול את אחת העבודות. הנימוק לביטול היה תוכנה של העבודה, ובו הכיתוב “חומד לצון לטבח”. החלפת העבודה לא היתה אפשרית, שכן מדובר בדיפטיך. האם מדובר בצנזורה? גרבוז טוען שבהחלט: “נטען שהעבודה עלולה ‘למשוך אש’. אמנות שמושכת אש? זה טיעון רציני? והכיתוב ‘חומה ומגדר’ מושך אש פחות? או ברור יותר לילדים בגיל ארבע? לא במקרה לא מפורטים הנימוקים הפדגוגיים לצנזורה”.

העבודה שהצגתה בוטלה
בתגובה לטענות מסר מנכ”ל המוזיאון גיל עומר:
אנו רוכשים כבוד והערכה רבה ליאיר גרבוז ועבודתו.
היצירות היו אמורות להיות מוצגות במרכז “בגובה העיניים”, הפועל במסגרת מוזיאון הילדים ומיועד לגילאים הצעירים 4-8.
מטרת המרכז הינה להקנות לילדים, באופן הדרגתי ומושכל ובהתאם לגילם ולבשלותם, הכרה וידע על אומנות ויוצרים.
מתוך הערכה רבה לאומנותו של יאיר גרבוז, פנינו וביקשנו ממנו להציג שתיים מעבודותיו.
גרבוז הציע להציג עבודות שכתורתה של האחת – “חומד לצאן כטבח” והשנייה – “חומה ומגדר”
בשל שיקולים פדגוגים, מצאנו שהעבודה הראשונה (“חומד לצאן כטבח”) אינה מתאימה עדיין לגילאים המדוברים וביקשנו מגרבוז להציג עבודה אחרת שלו במקומה.
לצערנו הוא סרב.
במידה והתערוכה הייתה מיועדת לגילאים בוגרים יותר היינו מציגים אותה ללא ספק מתוך הכרה בערכה האומנותי.
אנו מודים לגרבוז על נכונותו הראשונית ומקווים להציג עבודות שלו בעתיד.
* הערת המערכת: משיקולים פדגוגיים, תגובת המוזיאון מתפרסמת פה כלשונה, כולל שגיאות הכתיב.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.