מפלצות התבונה

בקצה תערוכתה הרטרוספקטיבית של דגנית ברסט “המזימה של הטבע” במוזיאון ת”א מוצג גוף רישומים גדול מהשנים 2006-2013 בשם “שלום כיתה א'”. חלק מן הסדרה הוצג לפני שנתיים במוזיאון הרצליה וברסט המשיכה לעבוד עליה עד החודשים האחרונים ממש. למרות שמדובר בסדרה שנוצרה לאחר כמעט 40 שנות קריירה, נדמה שהיא מתמצתת את עקרונות עבודתה של ברסט כפי שנוסחו עוד בראשיתה.

דגנית ברסט – שלום כיתה א’: L2-1 (סדרה חשבונית), 2012-2013. עפרונות צבעוניים על נייר, 184/258ס”מ

ב”שלום כיתה א'” מוצגות סדרות של שלושה רישומים גדולי מימדים (בערך 2 על 2 וחצי מטרים כל אחד). מרחוק הם נראים כהדפסות מוגדלות של תצלום מקרוסקופי, אך למעשה נוצרו באופן ידני ברישום בעפרונות צבעוניים ע”ג דפי משבצות. הדימויים הפרקטליים המופיעים ברישומים מתפתחים על בסיס סדרות מתמטיות שונות, מגופים חד-תאיים רוחשים ולא מזוהים, ליצורים כבדים וספק-מפלצתיים ההולכים וגדלים מרישום לרישום. בסדרה נוספת הגופים האמביים מוחלפים במבנים אדריכליים הנראים כיצירי כלאיים של בנייני תעשייה מודרניסטיים ומשחקי מחשב משנות ה-80. כותרת המשנה של העבודות שאולה מתחריט מפורסם של פרנסיסקו גויה משנת 1799, המתאר את האמן הישן כשמעליו, כמו מתוך חלום, מרחפים מני עטלפים וחיות לא מזוהות. גויה יצר את התחריט על רקע אכזבתו מהבטחות הנאורות שהתנפצו לרסיסים במלחמות בין ספרד לצרפת. ראשו של האמן הישן נשען על שולחן או קופסא שעליה מופיעה הכתובת שהפכה גם לכותרת המשנה של ברסט: “תרדמת התבונה מייצרת מפלצות”.

ברסט מזוהה כאמנית של פירוק והרכבה. עבודותיה מבודדות מרכיבים צילומיים, ציוריים וטקסטואליים בניסיון כמו-מדעי להתחקות הן אחר שורשיהם והן אחר הדבר המפתיע והלא מוסבר שנותר פתוח – המקום בו הזיקה הברורה שבין ידע להיגיון נעשית מטושטשת. המוטיב בא לידי ביטוי גם בסדרה הנוכחית, המבוססת על חוקיות מתמטית ובכל זאת מבקשת להציג דבר מה מופרע ובלתי-מפוענח על אף היותו צפוי ומוסבר לגמרי. יש כמה דרכים לפרש את העבודות הללו. פרשנות ראשונית תזהה את המפלצות הצומחות מן הדף כביטוי לפעולה טכנוקרטית שאינה מגובה במחשבה. זהו מעין גולם שקם על יוצרו לאחר שהאחרון פיתח פרקטיקה מדעית מבלי לתת את הדעת על פוטנציאל ההרס שלה. התבונה שנרדמה במקרה זה, היא תבונת הרוח השומרת על האדם מפני עצמו. פרשנות משוחררת יותר תזהה את המפלצות ההולכות ומשתלטות על מצע המשבצות כמטאפורה לאמנות הנוצרת במצב סמלי של חלום – מצב של חריגה מן הקיום היומיומי הרגיל, כמו גם מתוך מגבלות המציאות – כאשר התבונה הנמה היא ביטוי לגבולות שהעולם שמחוץ לחלום מבקש להשית עליה. פרשנות משוכללת תבקש לשלב בין שתי האפשרויות ולזהות את המפלצות עם ההפתעה ההטמונה דווקא בחוקיות – עם הסטייה הבלתי צפויה שאינה שוברת את העיקרון אלא נובעת ממנו. כך, ברסט עוקבת אחר ההיגיון המדעי וכמו גורמת לו להתפתל סביב עצמו, מאתגרת את ההנחה כי במקום בו החוקיות פועלת באופן מושלם, מוזרויות אינן אמורות להיווצר. ב”שלום כיתה א'” – כותרת שמסמלת כניסה למסלול של לימוד והבנה ומקבלת תפנית אירונית – היא מעניקה לסדרות מתמטיות ביטויים מתפרצים ושרירותיים. אלו אינן מוטציות כי אם תוצרים מפורשים של התפתחות הגיונית ואורגנית, ובכל זאת הם מחרידים את התבונה מתרדמתה.

דגנית ברסט – שלום כיתה א’: L1-3 (סדרת פיבונאצ’י), 2011

ברסט היא אחת האמניות המרכזיות והנחקרות באמנות הישראלית. היא מרבה להציג, עבודותיה כלולות באוספים מרכזיים ומאמרים רבים נכתבו על עבודתה. התערוכה הנוכחית שאצרה אלן גינתון, מוצגת במסגרת זכייתה של ברסט בפרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר, והיא מלווה בקטלוג מקיף הכולל גם מאמרים של אפרת ביברמן, דוד גינתון, אסתר דותן ומרדכי גלדמן. התערוכה אינה מציגה את מכלול יצירתה של האמנית באור חדש, אולם היא כוללת עבודות מרכזיות ומשרטטת ציר התפתחות היסטורי שגם אם לבש צורות חדשות עם השנים, שמר על מספר מאפיינים מרכזיים משותפים הקשורים בתשתית המושגית של עבודתה של ברסט, ביחסה לדימוי כמייצג חמקמק של מידע, וכמובן בשיבושם של השניים.

המזימה של הטבע – דגנית ברסט
אוצרת: אלן גינתון
מוזיאון ת”א, עד ה-28.9

פורסם בנוסח דומה ב”טיים אאוט”