לא על האוהל לבדו – הזמנה לדיון ציבורי בעתיד מוזיאון ת”א

איגוד האמנים הפלסטיים, כתבי העת מיס.יוז, ערב-רב והחדש והרע, אמניות, אוצרים, כותבות וחוקרים עצמאיים מזמינים:

ביום חמישי 11.08 ב-18:30 נתכנס מול מוזיאון תל אביב לאמנות לישיבה עממית.

בשבועות הקרובים יוחלט מי ירש או תירש את תפקידו של מרדכי עומר המנוח כמנהל ואוצר ראשי של מוזיאון ת”א לאמנות.
ארבעה גברים ואשה אחת יושבים בועדת איתור המועמדים למשרה. חברי וחברת הוועדה הם בני המילייה השליט בישראל. תפיסתם את האמנות צרה ואינה מבטאת את האינטרסים של היוצרים/ות, האוצרים/ות והציבור הרחב, שזכאי ליהנות מהסביבה האמנותית כחלק מחברותו בקהילה אזרחית. מוזיאון ציבורי אינו יכול להיות כפוף לאינטרסים של בעלי הון או לתפיסת עולמם, והוא צריך לשרת שתי קהילות מרכזיות – את קהילת היוצרים/ות ואת קהילת האזרחים/יות.

העדיפות שהוענקה בשנים האחרונות לשיקולים של רייטינג, הכנסות, יעילות, כדאיות, רווחיות, יחסי ציבור, שיווק ועוד, הובילה את המוזיאון לקטסטרופה מקצועית וניהולית המחייבת מחשבה מחדש על יעדיו. אולם נוסח המכרז לתפקיד והתבטאויות של כמה מחברי הוועדה בתקשורת, מלמדים שהם מבקשים למצוא מנכ”ל ולא מועמד/ת בעל/ת שיעור קומה אמנותי ואינטלקטואלי, שיוכל להתוות למוזיאון חזון ודרך שתאפשר לו להתאים את עצמו לשינויים האמנותיים והאזרחיים שמאפיינים את היצירה האמנותית בימינו. כך, שבועות ספורים לאחר פריצת המחאה החברתית הגדולה בתולדות ישראל, ממשיכה הנהלת מוזיאון ת”א לקדם סדר יום שמשרת בעיקר את האינטרסים של חברי ההנהלה, ולא של אנשי ונשות האמנות והציבור הרחב בישראל.

מוזיאון ת”א לא המציא את השיטה, אך בעשור האחרון נדמה שהוא מייצג את צדו האמנותי של הקשר “הון שלטון” והשפעתו על הפעילות המקצועית באופן הברור ביותר. בשנים של פעילות, יצר המוזיאון ניכור כמעט מוחלט בינו לבין קהילת האמנות בישראל. בזמן שהכשרון והפעלתנות בסצינת האמנות המקומית הביאו את האמנות הנוצרת בישראל לשיאים חדשים ולהתקבלות הולכת וגדלה במסגרות בינלאומיות, המוסד הציג קו עבודה שמרני, הזניח את עבודת המחקר והפעילות המוזיאלית, הפנה את גבו לקהילת האמנות המקומית והפך לגן המשחקים הפרטי של בעלי ההון. מקצתם הציגו בו את אוספיהם הפרטיים ואת מכוניות היוקרה שלהם, אחרים פתחו בתחרויות ופרסים על שמם, ואחדים אף סגרו את המקום כשחיתנו באולמותיו את בני ובנות משפחתם. האמנות נפגעה מהמצב, ובעקבותיה האמנים, שרבים מהם החליטו להחרים את המוסד במשך שנים, והציבור הרחב. אולם המפסיד העיקרי הוא המוזיאון עצמו, שיצא נפסד בכך שאיבד את תוקפו כבמה אמיתית ורלוונטית לאמנות המקומית, והפך למוסד פרובינציאלי ותלוש.

בהרכב ועדת איתור המנכ”ל החדש ובעובדה שהיא זו שקבעה את הפרופיל של התפקיד הנדרש, אנו מזהים ביטוי ועדות מובהק\ת להמשך מדיניות המניחה לשיקולים כלכליים צרים דריסת רגל גסה בלב ליבו של מוסד ציבורי שטובת האמנות אמורה לעמוד לנגד עיניו מעבר לכל שיקול או אינטרס כלכלי צר. לאור המצב והאפשרות להמשיך כאילו לא קרה דבר, החלטנו שלא נשתוק עוד. כאזרחים ואזרחיות שמשלמים שכר דירה ושכר סטודיו, כהורים לילדים, כמורים ומרצות, אנו לוקחים/ות חלק במחאת ההמונים שיצאו לרחובות. כאנשי ונשות אמנות, אנו מבקשים/ות להעלות מספר נקודות נוספות:

ביום חמישי 11.08 בשעה 18:30 נקיים ישיבה עממית ודיון פומבי ורב משתתפים מול מוזיאון ת”א.
בין הנושאים והדרישות שיעלו:

שקיפות בתהליכי קבלת החלטות.

שילוב אמנים/ות, אוצרים/ות וחוקרי/ות אמנות בוועדי המנהלים של מוזיאונים ציבוריים בישראל.

כניסת אמנים למוזיאון ולספריה ללא תשלום.

נגישות המוזיאון לציבור הרחב (לא רק לאמנים), באמצעות הורדת מחירי הכניסה לא רק לבעלי כרטיסי לוקסוס.

ייעוד יום שבועי שבו הכניסה למוזיאון מותרת בחינם כמקובל במוזיאונים ברחבי העולם.

שימוש מסובסד במתקני המוזיאון לארגונים ולקבוצות עצמאיות.

תשלום שכר לאמנים המציגים את עבודתם במוזיאונים.

תיקון בייצוג מיגדרי, אתני ומעמדי בכל המישורים כדי שההרכבים הניהוליים, הבוחרים והממיינים לא יהיו על טהרת הגברים בעלי הממון, וכדי לאפשר דריסת רגל לקהילות של אמנים/יות שלא זוכות להיכנס למוזיאון בתערוכות היסטוריות, תערוכות נושא וכיוב’.

בשנים האחרונות, פחות מרבע אחוז מתקציב המוזיאונים בישראל הוקדש לרכישת אמנות ישראלית. אנו דורשים כי בדומה לחוק הקולנוע המעגן בחוק תמיכה שנתית ביצירה קולנועית, ובדומה לחיובן של רשתות הטלוויזיה המקומיות להשקיע אחוז מסויים מתקציביהן בהפקות מקור, גם מוסדות אמנות יחוייבו לרכוש ולהציג אמנות מקומית.

חיוב המוזיאון ומוסדות ההוראה לקיים תנאי העסקה הוגנים בהעסקה ישירה בכל המחלקות, כדי שיהיה ברור שמדובר במובילי תרבות ולא בגוררי עבדות.

* יודגש כי איננו יוצאים נגד מוזיאון ת”א באשר הוא ונגד אנשי הצוות שלו. להיפך, אנו מזמינים את עובדי ועובדות המוזיאון להצטרף לדיונים, להציג את הבעיות העומדות בפניהם/ן ולהאיר את הדברים מנקודת מבטם/ן.

מוזמנים ומוזמנות להגיע עם מחצלות, שתייה ורעיונות במטרה לפתח שיחה פתוחה ושיוויונית שבה נעלה דרישות ורעיונות נוספים.
עוד בנושא:
מאבק האמנים הפלסטיים – עמוד פייסבוק
מוזיהון תל-אביב – יונתן אמיר
צעד ראשון לאמן כבעל מקצוע – הדס רשף
זהותו של ראש המוסד – חגי שגב
מקום לאמנות – יותם דביר
לכתר אין מלך – אלי ערמון אזולאי ודניאל ראוכוורגר בהארץ