מכון שפילמן לצילום (The SIP) פרסם את שמות הזוכים בתכנית המענקים החדשה, המוקדשת למחקר בפילוסופיה וצילום לצד מחקר כללי שמקדם את ההבנה, היישומים, התיאוריות וההיסטוריה של הצילום.
לדברי צוות המכון, ההצעות הזוכות נבחרו מבין למעלה מ-500 פניות של חוקרים מ-47 מדינות מרחבי העולם. מענקי מחקר בפילוסופיה וצילום הוענקו ל:
ד”ר טוני רוס, מרצה בכירה בבית הספר להיסטוריה של האמנות וחינוך לאמנות, אוניברסיטת ניו סאות’ ווילס, פדינגטון, אוסטרליה, זכתה במענק בסך 10,000 דולר על הצעתה: “השהיית הדיכוטומיה ריאליזם / אנטי ריאליזם: התיאוריה האסתטית של רנסייר והיישום בצילומיו של תומס דמאנד”. 10,000$
ד”ר דיארמויד קוסטלו, מרצה עמית במחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת וורוויק שבבריטניה ויו”ר האגודה הבריטית לאסתטיקה, זכה במענק בסך 15,000 דולר על ההצעה “על צילום”.
נעם גל, דוקטורנטית במחלקה לספרות השוואתית, אוניברסיטת ייל, זכתה במענק בסך 10,000 דולר על הצעתה “צילום והחלוקה בין בני אנוש לבעלי חיים:המקרה של מלחמת העולם השנייה”.
ד”ר פולה אמאד, מרצה עמיתה במחלקה לקולנוע וספרות השוואתית באוניברסיטת איווה, זכתה במענק בסך 15,000 דולר על הצעתה: “‘הארכיונים האבודים’ של כדור הארץ: בחינה מחדש של זיכרון באמצעות צילומים אוויריים”.
ד”ר איגנז קסאר, חוקר בבית הספר לאמנויות ולימודי תרבות באוניברסיטת לידס, פוסט דוקטורנט ואמן, זכה במענק בסך 5,000 דולר על הצעתו “הדמיוני של חדר החושך: פנימיות והאסתטיקה של הסוד”.
ד”ר ניקולס מירזוף, מרצה במחלקה למדיה, תרבות ותקשורת באוניברסיטת ניו יורק, זכה במענק בסך 5,000 דולר על הצעתו: “הריאליזם המצוי והאוטוריטטיבי של הצילום: אילן היוחסין של מהפכות 2011”.
מענקי מחקר בצילום הוענקו ל:
קונגבאו האן, מרצה בבית הספר לעיתונות ותקשורת, אוניברסיטת ננג’ינג, סין. יונגמינג דז’ו, מרצה עמית, המחלקה למדעי התקשורת וטכנולוגיה, אוניברסיטת סוז’ו למדע וטכנולוגיה, סין. פן ג’י, סופר וצלם, ננג’ינג, סין והווי גואו, חוקר עצמאי, ננג’ינג, סין, זכו במענק בסך 10,000 דולר על הצעתם “ראיה משוחררת: רעיונות סיניים מוקדמים על צילום”.
הלמוט וולטר, חוקר עצמאי, לייפציג, גרמניה, זכה במענק בסך 10,000 דולר על הצעתו: “צילום העננים של מסנאו אבה”.
ג’פרי יו ווארן, שנון דוסמגן ומתיו ליפינקוט מהמעבדה הציבורית לטכנולוגיה ומדעים, קיימברידג’ מסצ’וסטס, ארה”ב, זכו במענק בסך 10,000 דולר על הצעתם: “שימושים אקטיביסטים בטכנולוגיות האקינג לצדק סביבתי: חקירת קהילות יישומיות”.
ד”ר קתרין ג’יין בראון, מרצה זוטר במחלקה להיסטוריה של האמנות, אוניברסיטת יטלבורג, הולנד, זכה במענק בסך 5,000 דולר על הצעתו: “צילום, שירה, ופיסול: ‘המוות והפסלים’ של פייר ג’האן וז’אן קוקטו”.
קייט אליזבט קריזי, המחלקה להיסטוריה, אוניברסיטת בילגי’ איסטנבול, טורקיה, זכתה במענק בסך 5,000 דולר על הצעתה: “אלבומיו של סולטן, עבר של אומה: אלבומי הצילום של הסולטן עבדולחמיד השני והדימוי מחדש של ההיסטוריה העות’מאנית בתורכיה של היום”
ד”ר סטיבן הולשר, מרצה במחלקה ללימודים אמריקאים וגאוגרפיה ואוצר צילום במכון הארי ראנסום, אוניברסיטת טקסס, אוסטין, טקסס, ארה”ב, סוזן מייזלס, צלמת, ניו יורק ארה”ב ומרצה ללימודי צילום בליידן, הולנד, זכו ב-5,000 דולר על הצעתם: “אוסף מגנום: ארכיון ויזואלי של העולם המודרני”.
ד”ר עמוס מוריס רייך, מרצה בכיר במחלקה להיסטוריה יהודית, אוניברסיטת חיפה, ישראל, זכה ב-5,000 דולר על הצעתו: “צילום ושונות יהודית: היסטוריה אפיסטמית של צילום גזעני כהוכחה מדעית בהקשר הגרמני”.
קריסטוף פיירסקי, דוקטורנט במכון להיסטוריה של האמנות, אוניברסיטת וורשה, פולין. “JL – הפרפורמטיביות של הארכיון או חשיבה מחדש על הגוף והארכיון” 5,000$
נתנאל מ. סטיין, דוקטורנט, המחלקה להיסטוריה של האמנות ואדריכלות, אוניברסיטת בראון, פרובידנס, רוד איילנד, ארה”ב. “סמכויות של נוכחות: רוברט גיל, צילומי סקר והנשגב שבקולוניאליזם” 5,000$
המענקים מיועדים עבור שנת מחקר שבסופה יוגש מאמר או מחקר מקיף. במהלך קיץ 2012 יוצגו חלק מהמחקרים במסגרת הכנס השנתי הבינלאומי שיערוך מכון שפילמן. כמו כן, יפרסם המכון ההרצאות והמחקרים שיוצגו בכנס.
פאנל השיפוט למענקי המחקר בפילוסופיה וצילום לשנת 2011:
ד”ר לואיס קפלן (יו”ר הפאנל) , פרופסור להיסטוריה ותיאוריית צילום וניו מדיה, המחלקה לתולדות אמנות לתארים מתקדמים, אוניברסיטת טורונטו, קנדה.
ד”ר אדוארדו קדבה, פרופסור לאנגלית, אוניברסיטת פרינסטון, ניו ג’רזי, ארה”ב.
ד”ר מרגרט איברסן, פרופסור, המחלקה להיסטוריה של האמנות, אוניברסיטת אסקס, בריטניה.
ד”ר חגי כנען, מרצה בכיר, המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב, ישראל.
ד”ר ג’ון טאג, פרופסור להיסטוריה של האמנות וספרות השוואתית, אוניברסיטת בינגהמטון, ניו יורק, ארה”ב.
פאנל השיפוט למענקי המחקר הכללי בצילום לשנת 2011:
סטיבן הנרי מיידוף (יו”ר הפאנל), מבקר בכיר, בית הספר לאמנות שבייל, ניו הייבן, קונטיקט, ארה”ב.
ד”ר ג’ורג’ בייקר, מרצה עמית, המחלקה לתולדות האמנות, אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנגליס, ארה”ב.
אוטה אסקילדן, יו”ר המחלקה לצילום ומנכ”ל משותף, מוזיאון פולקוואנג, אסן, גרמניה.
מרתה ג’ילי, מנהלת, גלריית ג’ה דה פום, פריז, צרפת.
ד”ר דגלס ניקל, מרצה ע”ש אנדראה וי. רוזנטל לאמנות מודרנית, אוניברסיטת בראון, פרובידנס, רוד איילנד, ארה”ב.
ד”ר דיויד איי. רוס, יו”ר תכנית ה- MFA, בית הספר לאמנויות ויזואליות, ניו יורק, ארה”ב.
אורס סטהל, מנהל ואוצר, מוזיאון הצילום, וינטרטור, שוויץ.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

כנראה שחוקרי צילום זקוקים לכסף יותר מצלמים.
או שיש הרבה אנשים בעלי שיעור קומה בין חוקרי הצילום, ומעט בין הצלמים.
דוד
| |