האמן האמריקאי ויטו אקונצ’י מגיע לישראל בתאריכים 15-16 למאי לסדרת הרצאות, פרזנטציות ומפגשים עם אמנים, סטודנטים והקהל הרחב.אקונצ’י (Vito Acconci) הוא דמות מרכזית באמנות במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא החל את דרכו בכתיבת שירה בשנות ה-60 בניו יורק ושימש כעורך של כתב העת לשירה 0 9 TO.
בשנות ה-70 פנה לתחום המיצגים, הוידאו והפרפורמנס, כאשר הוא בוחן את גבולות הגוף, צופה נצפה, וגבולות החלל בו הגוף פועל.
יצירות כמו:
Theme Song (1973), Seed Bed (1972), Following piece (1969), זכו להכרה בינלאומית ולפריצת דרך משמעותית באמנות הקונספטואלית של שנות ה-70. יצירותיו של אקונצ’י והמעברים בין המדיומים השונים מהווים מערך מחקרי וניסיוני בעיסוקו בשפה ובגבולות הגוף.
אקונצ’י הציג ומציג במוזיאונים ובגלריות מובילות בעולם. תערוכתו Public Spaces במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) הובילה להקמתו של אקונצ’י סטודיו, בשנת 1988, בשיתוף עם ארכיטקטים ומעצבים צעירים. הסטודיו ממוקם בברוקלין, ניו יורק, והם יוצרים פרויקטים, מיצבים ומבנים בכל העולם.
המתודה של אקונצ’י סטודיו מייצרת מצד אחד מרחב חדש על ידי הפיכת המרחב הקיים על קנו; ומצד שני שואפת להחדיר בתוך האתר קפסולה אשר גדלה מתוך עצמה ומתפרשת אל תוך המרחב וכחלק מן המרחב. התייחסות הסטודיו לארכיטקטורה מייצרת עשייה ודינאמיות ביצירת מרחבים פלואידים, משתנים וניידים.
סטודיו אקונצ’י יצר פרויקטים רבים ומגוונים, ביניהם: אי לאיש אחד בגראץ, פלאזה בממפיס, גלריה בניו יורק וחנות בגדים בטוקיו.
לו”ז ימי הביקור:
15/05/2011
12:30
“גבולות וחלל, שירה אמנות ארכיטקטורה”
אודיטוריום 222, בצלאל הר הצופים, ירושלים
פתוח לקהל הרחב
20:00
“אמנות במרחב הפרטי והציבורי, הצופה כמשתתף”
אולם אריסון, רחוב סעדיה גאון 7, תל אביב
פתוח לקהל הרחב, מספר המקומות מוגבל, הרשמה מראש ב: Acconci.bezalel@gmail.com
16/05/2011
11:00
“שלוחות ומתודיקות באמנות ובארכיטקטורה”
משתתפים: אדריכלית ליאת בריקס, אדריכלית אלס ורבקל, אלישבע לוי אמנית ומרצה במחלקה ואורחים נוספים
המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל 1, ירושלים
פתוח לקהל הרחב
17:30
הרצאה ושיח שולחן עגול בהשתתפות יאן וורווט אוצר ותיאורטיקן של אמנות, ויונתן סואן מרצה במדרשה
המדרשה לאמנות בית ברל
האירוע פתוח לקהל הרחב



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

[…] אדום אמנות' של הוצאת הקיבוץ המאוחד. בשבוע הבא (15-16.5) יבקר אקונצ'י בישראל, יתן הרצאות לקהל הרחב ויפגש עם אמנים וסטודנטים. […]
לפוצץ את בית הספר הפנימי | ערב רב Erev Rav
| |[…] אמנים, סטודנטים והקהל הרחב. את הלו"ז המלא אפשר למצוא כאן או […]
לא רק יין זול: דור ההמשך, ה-12.5.2011 – המלצות השבוע של דורית פוקץ’ | ערב רב Erev Rav
| |