מלכוד התבחינים

כתבה שנייה בסדרת כתבות על מדיניות תרבות בישראל, שנוצרה בשיתוף פעולה בין מגזין ״ערב רב״ לאיגוד האמנים הפלסטיים בישראל

"כאשר כוח מוביל את האדם ליהירות, האמנות מזכירה לו את מגבלותיו. כאשר כוח מצמצם את דאגת האדם לאחר, האמנות מזכירה לו את העושר והמגוון שבהם שרוי עצם קיומו. כאשר הכוח משחית, האמנות מזככת, כיוון שהאמנות מבססת את האמיתות הפשוטות שלאורן אנו מסוגלים להפעיל שיפוט. האמן, ככל שיהיה נאמן לחזון המציאות שלו, הוא הלוחם האחרון למען חירות המחשבה והרגש, כנגד כוחות פולשניים של החברה והשלטון. האמן הדגול הוא אדם נאמן לעצמו. הוא נמצא, כדברי פרוסט, 'במאבק אוהבים עם המציאות'".

את הדברים הרומנטיים הללו על תפקידו של האמן בחברה אמר הנשיא ג'ון קנדי כדברי הספד מאוחרים למשורר רוברט פרוסט. הקשר האמיץ בין השניים מתועד בדיאלוגים ארוכים על נחיצותה של התרבות לחברה האנושית, ואף כלל חזון וניסיון מעשי לשילוב האמנויות כחלק ממוסדות השלטון. עם בחירת קנדי לנשיא, כתב פרוסט בהתלהבות פואמה על העידן החדש: "A golden age of poetry and power"

(For John F. Kennedy His Inauguration", Robert Frost, 1961").

לפני 25 שנה, כשרוח דומה של אופטימיות נשבה במסדרונות השלטון של ממשלת יצחק רבין, הוחלט להסדיר את מתן התמיכות הכספיות למוסדות תרבות על-פי תבחינים ושיטת ניקוד ערכית, ולאזן בין צרכים ורצונות של השלטון לבין הענקת אוטונומיה גדולה יותר ליוצרים דרך ועדות מקצועיות שאינן תלויות בממשלה, אך שנושאי התפקידים בה נבחרים על-פי אמות מידה מקצועיות המוגדרות על-ידי משרד התרבות. החלוקה היתה ל"מינהל התרבות", המורכב מפקידי המשרד שמעניק את התמיכות, ו"מועצת התרבות והאמנות", המורכבת מוועדות מקצועיות של אמניות/ים מוכרים בתחומם, המייעצים ומאשרים את התמיכות שהמשרד מעניק.

מעיון במסמכי מכון המחקר של הכנסת עולה שהתבחינים נועדו לכונן סדר בחלוקת המשאבים הלאומיים ולעודד שוויון גדול יותר, הכולל אוכלוסיות שלא זכו להתייחסות בתחום, בייחוד פלסטינים וחרדים.¹

"הנחות יסוד – החלטות האגף להקצאת תמיכות למוסדות תרבות ואמנות, למפעלים ולאירועים, מונחות על-ידי המסגרת של מדיניות המינהל והאגף, ובמסגרתה ניתן להעניק משקל יתר לנושאים או תחומים מסוימים ולמטרות שונות בתקופות שונות.

הנחות היסוד הן:

1. בפעילויות התרבותיות והאמנותיות באים לידי ביטוי ערכים אנושיים אוניברסליים, לאומיים וחברתיים.
2. היצירה האמנותית שואפת מעצם טבעה להגיע לאיכויות גבוהות.
3. חופש היצירה והביטוי חיוניים לאמנויות.
4. מתן ביטוי למורשות התרבותיות והאמנותיות של קבוצות אוכלוסייה מגוונות חשוב לשימורן, טיפוחן, הפצתן ושילובן בתרבות הישראלית המתפתחת.
5. עידוד היצירה המקורית הישראלית, תוך פתיחות, היכרות וקשר עם מגמות ההתפתחות של האמנות בתרבויות אחרות.
6. הצבר היצירה האמנותית תרבותית בונה ומגבש בהתמדה את התרבות בישראל ומשתתף בעיצוב הזהות החברתית והלאומית.
7. האדם המודרני, הצורך תרבות, חי ומתפקד באיכויות גבוהות ובאיזון".²

תהליך גיבוש הקריטריונים נמשך שנים ארוכות, ולמעשה לא הסתיים עד היום. פקידי המשרד עמלו על שיפור התבחינים מאז תחילת שנות ה-90, תוך התייעצות עם הוועדות המקצועיות, כל עוד אלו התקיימו בצורה רציפה, עד שנת 2014.

מאז שנכנסה מירי רגב למשרד התרבות, וביחס הפוך לתקציב הזעום מתוך תקציב המדינה המוקצה למשרדה, הצליחה השרה למשוך תשומת לב רבה, תוך העלאת סוגיות פוליטיות בוערות וקשירתן אל תחום התרבות בכלל: "אני מבינה שיש לי פה שליחות. לעשות קצת סדר. אני אעשה חלוקת משאבים צודקת. החלוקה לא השתנתה במשך עשרות שנים, ועכשיו היא תשתנה", אמרה בראיון למגזין "את" ב-2015.

שרת התרבות מירי רגב (תצלום מהאתר האישי)

מתוך קריאה פוליטית של תחום התרבות וזיהוי שלו עם ערכי ההומניזם, דרשה רגב חלוקה שונה של המשאבים בהתאם לתפיסת השלטון שאליו היא משתייכת. בפועל הדבר בא לידי ביטוי ברצון לשינוי אופי פעילותם הפנימית של הגופים הנתמכים, שלא ברור איך יביא לחלוקה צודקת יותר. לדוגמה: לפי עידית עמיחי, ששימשה ראש מדור אמנות פלסטית במשרד התרבות, רגב ביקשה לבטל את שכר האוצר ואת הניקוד עבור תערוכות נושא כקריטריון לתמיכה בגלריות, ולהחליף אותם ב"שכר אמן". מסקרן להבין איך מתקיימת חלוקה מחודשת של ההון עם שינויים מהסוג הזה, כשנוסף לזאת הם מתבצעים בלי להגדיל את תקציב התמיכה בגלריות, שעומד על שישה מיליון שקל. לדבריה של עמיחי ב"הארץ" ב-2016, בסכומי התמיכה הקיימים "הוספת הקריטריון החדש אינה אלא פופוליזם ולעג לרש". ״יש חובה לדעתי להתנות תקצוב לגלריה בכך שנותנת שכר לאוצר. כך מבטיח שהפעילות היא מקצועית ולא התנדבותית וחובבנית ויש הכרה בחיוניות של תפקיד האוצר ובחשיבות של איש המקצוע. בגדול אני מאמינה שחשוב לתגמל גלריה שנותנת שכר לאמנים, אם כי זה ממש אוטופיה במצב הקשה של תקצוב תחום האמנות הפלסטית – במוזאונים ובגלריות״.

לפי "הארץ", ביוני 2015 נפגשה רגב עם נציגי מוסדות התרבות בארץ. לפי פרסום ב"חדשות 10", אמרה השרה לנוכחים בפגישה: "אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם קיבלתם בסך-הכל 20". לשאלת הנוכחים "מי זה אתם", השיבה השרה: "אנחנו יודעים שהשמאל מנכס לעצמו את התרבות, אנחנו לא צריכים להתבלבל מי זה הציבור ובמי הוא בחר". עוד דווח כי רגב הבהירה למשתתפים בפגישה כי "אני קובעת את הקריטריונים, אני יכולה להחליט שהמוסדות לא מקבלים כסף, שכל הכסף עובר רק לפריפריה וליהודה ושומרון. הממשלה לא חייבת לתמוך בתרבות. אני יכולה להחליט לאן הכסף הולך. האמנים לא יכתיבו לי. אם נסכים על העקרונות האלה, תהיה לכם פרטנרית, אחרת אנחנו בבעיה". מאוחר יותר מסרה רגב בתגובה, לפי הדיווח, כי "זוהי מדינה דמוקרטית ואני בעד חופש ביטוי, אבל אין שום סיבה שנממן כל אחד בכספי מדינה".

https://www.instagram.com/p/BUUcXEelX0L/?taken-by=natali.holocaust.vaxberg

שורת הפרשות שרגב הגיבה להן ועוררו סערה ציבורית, ובהן התייחסותה ל"חתירה תחת המדינה" של תיאטרון אל–מידאן, תקנות "נאמנות בתרבות", עבודת הווידיאו של נטלי כהן-וקסברג או עבודת הפוטושופ של הסטודנטית בבצלאל, יצרו את הרושם שידה של השרה תהיה קלה על סגירת ברזי המימון במקרים שבהם מוסדות האמנות יחרגו מקו הערכים של השלטון. בכל המקרים האלו, חרף אי-הנעימות הגדולה שנגרמה לאנשים פרטיים ודוגמאות לצנזורה עצמית מטעם המוסדות עצמם, ככל שידיעתי מגעת, לא נעשו צעדים רשמיים להפסקת תקצוב.

כך או כך, השינויים מתרחשים לאט מאוד. הדרג המקצועי של משרד התרבות החל ליישר קו ולשנות את התבחינים שלפיהם מחולקים כספי התמיכות למוסדות תרבות. ברוח השרה מיהרו להכריז שהחוקים של הסדר הישן השתנו, והשינויים ייכנסו לתוקף מיידי. הנה כך נכתב בפתיחת המסמך לבקשת תמיכות ממשרד התרבות לשנת 2017: "במהלך השנה הקרובה מינהל התרבות ימשיך בארגון והסדרה מחדש של מערך התמיכות שבאחריותו. תהליכים אלה רלבנטיים לכמעט כל תחום פעילות שבו תומך המינהל וכוללים תיקון מהותי של מבחני תמיכה, החלפת מבחני תמיכה ישנים במבחנים חדשים והתקנת מבחני תמיכה חדשים לגמרי".³

מאז 1992 לא השתנו מהותית התקנות המסודרות לתמיכה במוסדות המבקשים כסף מהמדינה בתחום התרבות על שלל גווניו – מחול, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה, וגם תרבות תורנית וחרדית, שימור אתרי מורשת, פסטיבלים, תרבות דרוזית ועוד. גם אמנות פלסטית, אמנם צנועה ונחבאת אל הכלים, מופיעה ברשימת התחומים הזכאים לתמיכה. ללא פרסום השינויים עצמם, הפועל היוצא היחיד כרגע הוא שמוסדות שקיבלו תמיכה לאורך השנים אינם יכולים לסמוך על כך שהמצב יימשך.

"החל מתאריך 1 לינואר 2017 ייתכנו מקרים שבהם חלוקת כספי התמיכה, הטיפול בבקשות תמיכה ו/או אישורן יתעכבו ויהיו מותנים בהשלמת הליכי ההסדרה האמורים […] גוף שמגיש תמיכה ל-2017 חייב לקחת את הדברים בחשבון ולהתנהל בזהירות הפיננסית המתחייבת".⁴

כאמור, אין בפרסומים הרשמיים הללו התייחסות מעשית לשינויים הצפויים, אך לפי הכתוב הם עומדים בפתח ויחלו בכל רגע, ומלבד הודעה לקונית אין אפשרות להבין על מה מדובר ומה השינויים יכללו בפועל. "המשרד נמצא בשלבי ניסוח מתקדמים של מבחני התמיכה בתרבות בקהילה ותרבות במגזר החרדי ולאחר כניסתם הצפויה של מבחנים אלה לתוקף תפורסם מודעה נוספת בדבר הגשת תמיכה לשנת 2017".⁵

באווירת אי-הוודאות שנוצרה, דווקא רגב מציעה לעשות קצת סדר: "כל מה שאעשה יהיה הכי שקוף, הרי אני יודעת שאני בנאדם שאי-אפשר להתעלם ממנו, וכל החלטה שלא אקבל, יהיה צד שייקח אותי לבג"ץ" (מתוך הראיון ל"את"). יש תבונה פוליטית גדולה ביצירת מצג שווא של מלחמה על התרבות, כשפועל גם שינויים מוצעים יכולים להתבטל בבית-המשפט.

השינויים שרגב מציעה טרם נכנסו לתוקף ומתפרסמים כך: "– – נוסח משולב לא רשמי – – לתשומת לב: במקרה של שוני בין נוסח זה לנוסח שפורסם ברשומות – הפרסום ברשומות מחייב". אך מצב שבו גם מי שקיבל תמיכות בעבר אינו חש ודאות כלכלית יכול להיות מחסום משמעותי בבניית תוכניות לטווח הארוך, עבור מוסדות האמנות בישראל בכלל ועבור המוסדות שסומכים על תמיכות המשרד כבסיס לפועלם בפרט.

באחרונה פנו האגודה לזכויות האזרח ופורום מוסדות התרבות, כל אחד בנפרד, לבג"ץ ועתרו נגד מה שראו כאיום על חופש היצירה בתבחינים החדשים. לדוגמה, רגב קבעה שמוסדות שיופיעו בהתנחלויות ביהודה ושומרון יקבלו הטבות, ואילו מוסדות שיימנעו מלהופיע בשטחים יסבלו מהעדפה שלילית. בעתירת לבג"ץ טענו באגודה לזכויות האזרח שמוסדות התרבות במגזר הערבי ייפגעו בצורה חמורה יותר ממוסדות יהודיים, וזאת מסיבות פוליטיות, ללא קשר לאיכות האמנות שיציעו. פורום מוסדות התרבות ציין בפני בג"ץ שהחלת הקריטריונים החדשים רטרואקטיבית תפגע במוסדות קטנים שאינם יכולים להתנהל ללא תמיכה של משרד התרבות. בעתירת האגודה לזכויות האזרח התייחסו גם להקשר של השינויים המוצעים ולא רק לתוכנם:

"מיום כניסתה לתפקידה שרת התרבות עושה כל אשר ביכולתה כדי להתנגח במה שהיא מכנה 'הממסד האמנותי' וכדי לפגוע באמנים אשר דעתם אינה כדעתה. שרת התרבות מבזה את האמנים, לועגת להם, משפילה אותם, מבקשת למשטר אותם ולהכפיף אותם למרות השלטון. היא קראה להם קפוצי תחת, היא קראה אליהם: 'קאט דה בולשיט' והיא מכריזה פעם אחר פעם שהיא אמנם לא תפגע בחופש הביטוי שלהם, אבל שבידה מצוי 'חופש המימון', ובו היא תשתמש לפי שיקול דעתה" (מתוך העתירה של האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ).

הרעש התקשורתי האחרון של "סערת הלקטורים", כשמשרד התרבות ביקש למנות או לאשר את הלקטורים של תחום הקולנוע, היתה דוגמה למצב שממנו חוששים בתחום התרבות – הכתבה של קו רעיוני התואם את מדיניות הממשלה ופסילה של קולות אחרים. החששות מגובים בהקשר הרחב יותר של פעולות הממשלה הנוכחית. עם זאת, נכון לתחילת אפריל 2017, התבחינים טרם אושרו, ולנוכח התביעות שעומדות ותלויות כנגדן, לא ידוע מתי יאושרו, אם בכלל. מערכת "ערב רב" פנתה לשרה רגב בבקשת תגובה, ונענתה בתשובה: "פנייתך התקבלה בתיבת המייל של לשכת שרת התרבות והספורט, ח"כ (תא"ל במיל') מירי רגב".