קציעה עלון

  • האלופה (או: דיוקן של כוח שהוא דיוקן של כאב)

    "נדמה כי ברגע שאנו חושבים על תמונה זו כעל 'דיוקן של אלוף בצה"ל', נחשפת התרמית. זהו אינו (רק) דיוקן של כוח, זהו דיוקן של כאב, בדיוק משום שזהו גוף נשי ממוגדר ולא גוף גברי". מבט בציורה של אנה פרומצ'נקו, "האלופה הנעלמת", בתערוכה "אשת חיל" במוזיאון פתח-תקווה.

  • הטרור של הסובלים

    "טיפולו של לחמן בברונזה דרך איכויות של שעווה ודרך ריתוך מעמת את הצופה עם מה שנדמה כחומר גולמי, כמו שרידים גיאולוגיים המוטחים בפניו. כל זה מצטבר לפיסול כהצרנה של טראומה. הפסל עצמו נחווה כאתר של אסון וכדבר המחולל אסון. אולם מהי הטראומה שהפסל מבקש למצק?". הערה על פסלו של צביקה לחמן במוזיאון הרצליה.

  • היה לי נער, נערה

    "החייל עושה מעשה ברוטלי של פלישה לחלל לא לו, חלל פרטי, אינטימי, נשי. בתמורה מורג מחזירה אותו למחוזות הלא גבריים של קיומו, מנשה אותו ומנערת אותו (מלשון נער); הוא קורבן הכיבוש, ולא מייצג שלו". ד"ר עופר נורדהיימר-נור מתבונן בתמונה אחת מן התערוכה "הפואמה (הלא) ביתית" של דבורה מורג.

  • מלך שחור בלובי של בניין

    "אף עבודה אינה עונה לתו התקן של הסלון הבורגני האשכנזי, המקום שבו מצויות רוב עבודות האמנות הישראליות, והתערוכה עצמה הלא היא במרחב סִפי, לובי נעול. קרי, עוד לא בבית". כמה הערות על התערוכה "מלך שחור" של ליאור גריידי.

  • הביתן שלא יהיה

    האם האמניות שבהן עוסק ספרה של טל דקל, "נשים והגירה", "ייצוגיות מספיק" כדי לחשוב על שליחתן כנציגות ישראל לבינאלה? מובן שלא. בין דפי הספר הזה מסתתר הביתן שלא יהיה.

  • טבעת מביוס השבורה

    "נקודת הפער בין 'לחשוב אינסוף' ל'לעשות אינסוף' היא נקודת הפער הגיטלינית". קריאה בתערוכה "16 עבודות" של מיכאל גיטלין, על הציר המחשבתי המערב רליגיוזיות, טרנסצנדנטיות ומיסטיות, ולבסוף גם מגדר.

  • סמוראי במרחבי קדושה

    "את החמור אמא לא מרשה להכניס אל תוך הבית. האם היא מרשה להכניס את הקדושה? האם פינטו מרשה להכניס את הקדושה?". הערות על "תפילת המדבר", תערוכתו של שמעון פינטו בגלריה באוניברסיטת באר-שבע.

  • "פרח שתן" או: פריצתו (האמביוולנטית) של היפה

    "רק שמה המפתיע של העבודה מרמז על אחורי הקלעים של המורשת האסתטית, המערבלת תמיד בין קומפוזיציה מדויקת ומוקפדת לחומר תימטי רוחש, לא פתור". הרהור על תערוכתו של גלעד אופיר במוזיאון תל-אביב.

  • אוכלים על המתים, תרתי משמע

    מלי דה-קאלו משוחחת עם דבורה מורג, יוצרת התערוכה "והגדת לבתך" בחלל התצוגה זוכרות.

  • משיבה מבט ממזרח

    על היסטוריית ייצוג האשה המזרחית במוזיאונים בישראל. מאמר מתוך הספר "שוברות קירות – אמניות מזרחיות עכשוויות בישראל".

  • צידה מיוחדת במינה לדרך שאין ממנה חזרה

    האשה-ילדה והמכשפה – מופעים של ראווה ביצירתה של ביאנקה אשל-גרשוני, במלאות לה 80 (ואחת) שנה.

  • אסתטיקה של שאריות

    בתערוכה "עומקם של פני השטח" אברהם אילת מציג בפנינו אסתטיקה של פוסט טראומה ומציע לה פרשנות אלסטית, הנמתחת לאינסוף.

  • קוסטא דחיותא

    פרויקט "סטודיו משלך" מהווה ביטוי לאקטיביזם פמיניסטי החותר לשדה אמנות פתוח, בין-תרבותי ושוויוני יותר.

  • אגלמה פרושה

    את עבודותיה של גילית פישר ראיתי רק בהבהובים עד לשלוש תערוכות: תערוכת היחיד המרשימה בסדנאות האמנים "לפני 1 מה את סופרת?" (אוצרות: ורד זפרן גני), התערוכה הקבוצתית "שפת סבכים" ב"מרחב לאמנות", שם הציגה יחד עם רוני אלוני ותמר מסג (אוצרות: דלית מרחב), והתערוכה הקבוצתית העכשוית שהיא מציגה יחד עם הילה עמרם ונעמה הרפז "אבן בלב" […]

  • מציאות מופקרת

    פרויקט "אופקים", המוצג במסגרת מקבץ תערוכות הבוחנות דגמים שונים של יחסי אמן וקהילה במוזיאון פ"ת, הוא מכלול אוצרותי המורכב משלושה פרקים, אשר בכולם מהוות יצירותיו של האמן ז'וזף דדון ציר מפתח. דיוקנה של העיר נפרש לנגד עינינו בסדרת סרטים קצרצרים ביצירה של דדון "פרגמטים של אופקים 1 ו-2" (2009) , סרטים המציגים דימויים עירוניים וראיונות […]

  • חריגה אל אופק של פעולה

    בציוריה של מאיה כהן-לוי ניכרת טוייה המתפתלת סביב האין, האבדן, גרעין הטראומה המובלעת ומחוללת את קיומו של הציור.

  • אסתטיקה צבאית כקריאה לאי אלימות

    הדמויות הצמריות בעבודת הוידיאו של דפנה שלום "ימים נוראים" נעות במעין טקס המשלב בין אמנות לחימה לריקוד מקודש.

  • "והשמיים האדימו וכהו"

    "כולך אדומה, וכל-כך לבנה" – מיצב של אתי אסתר נאור המוצג בגלריה פלורנטין 45 – יוצר תחושה עזה של הפקעת פרטיות בסצנה בה מעורב דמו של אדם שאנו נחשפים לפתע אל "פנימיותו" באמצעות נוזלי הגוף הסמויים שלו.

  • דרכים של תשובה

    "דווקא במקום הקרוע מדקדוקיה המגוננים של שפה, מהאינטימיות הבעלתנית של הצללה המכוננת סוד ומסווה – דווקא שם, במקום המגלם למעשה וויתור מוחלט על האמנות – החל מעשה יצירתה של שולה קשת". שבא סלהוב וצדוק עלון על יצירתה של קשת, המוצגת בגלריה זימאק ובבית "אחותי".

  • מחשבות על "בקצה העולם – כאן"

    במבט ראשון בתערוכה "בקצה העולם- כאן", נראה כי חלל מוזיאון פתח תקווה הופקע "לטובת הקולנוע", או "למען הקולנועי". המבנה הפנימי עוצב כ-10 חללי הקרנה בעלי מסכים רחבים ושורות צפייה. זו כמובן אינה הפעם הראשונה שיצירות צלולואיד/פילם/וידאו/ ועבודות אמנות דיגיטליות כאלו ואחרות מתניידות על קו התפר שבין "יצירת אמנות פלסטית" ל"סרט קולנוע", אולם דומה כי מוזיאון […]