מוזיאון תל אביב לאמנות

  • ברווח שבין המילים

    "רצף מסחרר של דימויים מכל מני סוגים ובכל מני מדיות, שמתחברים ולא מתחברים, שעוברים מאחד לשני לשלישי עד שאתה פוגש דימוי שמפעיל אותך. בדיוק כמו אייטם קורע לב בחדשות או סרטון מרגש של מפגש בין משפחות, לרגע אחד משהו בפנים נשבר". דידי כליפה על התערוכה "שמיני עצרת" במוזיאון תל אביב

  • רכישות חדשות עבור אוספי מוזיאון תל אביב לאמנות על ידי קבוצת הרכישה "בוחרים אמנות"

    חברי קבוצת הרכישה של מוזיאון תל אביב לאמנות "בוחרים אמנות", רכשו 21 עבודות של 11 אמניות ואמנים ישראלים עכשוויים עבור אוספי האמנות של מוזיאון תל אביב לאמנות. כמידי שנה, משקפת בחירת העבודות מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים, שלא זכו עד כה בייצוג יצירתם, לאוסף.

  • מה יוצרים רוצים?

    "כל אחת מיצירותיו של בן־נר היא בגדר רעיון הדוק ומנוסח היטב המבוצע באמצעים של אילתור. הן כל מה שלא עושים בתעשיית הקולנוע. הן בגדר גרסה ממשית ורעיונית של "עשה זאת בעצמך", לא במובן הצרכני־גלובלי־איקאי, אלא מתוך קרבה לכל תהליכי הכנת הסרט, חשיפה ביקורתית ומלאת הומור של האמצעים המבנים תהליכים אלה, ובעיקר מתוך עקרון השמירה על גמישות ועל עצמאות יצירתית וכלכלית". איה מירון על הרטרוספקטיבה "גיא בן־נר: לחזור בחיים"

  • הלשון החרוצה של מריאן

    "דמויות לאינספור בתערוכה "שמי הוא מריאן" במוזיאון ת״א חורצות כלפינו לשון. יש העושות זאת מתוך זעקה או מתוך חנק, כדי ללקק גלידה או כרמז מיני; יש כאן כלבים המוציאים לשון, כלבי־אדם או אנשי־כלב הרוכבים זה על גבי זה עם לשון משורבבת, וישנו אף כהן עטוף בטלית הנושא ברכה בפה פתוח". ענת שולץ על "שמי הוא מריאן"

  • מי צריך אמנות יהודית?

    "קולו של גולדפינגר עצמו מנחה את הסרט, והופך את סיפורו של שווארץ לכמעט אגדה. גיבור הסרט מוצג כדמות הנתקלת כל פעם באתגר חדש שעליו הוא מצליח להתגבר". כרמל גוטליב קמחי על סרטו של ארנון גולדפינגר

  • מדריך הטרמפיסט לגלריה

    "ההתעקשות של בן־נר על רישול, אם כך, אינה מחיר שהוא מוכן לשלם אלא עיקרון. העשייה הפשוטה והישירה היא ניסיון לשמור על מרחק קצר בין המחשבה ובין הביצוע, לקצר את המרחק בין האמנות ובין החיים ואולי אפילו לבטל אותו לחלוטין". ידידיה גזבר על תערוכת היחיד של גיא בן־נר במוזיאון תל אביב

  • חנאן אבו-חוסיין ומריה סאלח מחאמיד הן זוכות פרס רפפורט לאמנות לשנת 2023

    סך מימון התערוכות לזוכות יעמוד השנה על 90,000 דולר. כל זוכה תתרום עבודה לאוסף רות וברוך רפפורט לאמנות ישראלית

  • דרורה דומיני: שם דבר

    "'הרגיל' אינו טוב או רע: הוא הכרחי. יש בו מן החיבה לעובדות ודגש על הפעולות המחוללות את ׳חוש המציאות׳, שכן ההתבוננות בפיסול של דומיני מְזמנת השתקעות בחוויה האישית של קיום יומיומי האחוז ברוח הדברים". דלית מתתיהו מתוך קטלוג תערוכתה של דרורה דומיני "צידה לדרך ארוכה"

  • פינות של רכות בתוך הקו הגאומטרי

    "בכניסה לתערוכה של הילה טוני נבוק מכה בצופה תחושה של נוסטלגיה חמוצה. זה מפגש עם משהו מוכר, פמיליארי מאוד, אבל קצת מביך. יש בתערוכה הזאת הומור, אולי אפילו עוקצנות. ובכל זאת, זו ביקורת עצמית מבית, שיש בה גם חמלה והזדהות".דורי בן אלון על ״דרך החלון״, תערוכת היחיד של הילה טוני נבוק, זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית מבטיחה במוזיאון תל אביב

  • ענת דנון סיון מונתה לתפקיד מנהלת ואוצרת המחלקה לרישום והדפס במוזיאון ת״א

    ענת דנון סיון נבחרה לתפקיד מנהלת ואוצרת המחלקה לרישום והדפס במוזיאון תל אביב לאמנות. היא תיכנס לתפקידה החדש ב-1 בפברואר 2023 ותחליף בתפקיד זה את האוצרת אירית הדר.

  • מארק שפס במוזיאון תל אביב, 1977–1990

    "בלי לפגוע בכבודם ובחשיבותם של מנהלי ומנהלות המוזיאון לפניו ואחריו, אפשר לומר בוודאות שבתקופתו של שפס הפך המוזיאון למוסד המתנהל על פי הסטנדרטים הבינלאומיים של מוזיאון עכשווי, הן מבחינת המבנה הארגוני שלו והן מבחינת השירותים השונים שהוא מעניק". דברים שנשאה דליה מנור בהרצאה לכבוד יום הולדתו ה-90 של מארק שפס

  • אקלקטיות חומרית

    "אני מציע לקרוא את החזית הזאת כקריאת כיוון לשאר התערוכה, כמו פונה לקהל המוזיאון ואומרת צאו קצת מהחילוניות המודרנית שלכם ובואו ניכנס יחד, דרך הדלת המקושתת, אל תוך עולם לקטני, יהודי מאוד, כאוטי כמעט, צופן סודות". דוד (דוכי) כהן על "שעון, שמש" של מעיין אליקים

  • השיטה פרחה, והשוחט שחט

    "ואם כך, רבינא לא מציע דרך אחרת להתבונן באמנות, תמיד וכל הזמן. הוא לא מבכר את עץ החיים על פני עץ הדעת. לא, הפרשנות שלו לחטא עץ הדעת קשורה לענייני כרונולוגיה: הבעיה אינה באכילה מן הדעת האפורה אלא בהקדמתה לחיים". ידידיה גזבר על התערוכה "אפורה כל שיטה"

  • אמנות הייצור

    "הפרעה היא התחושה המהדהדת בחלל, אם בעודף ובהגזמה ואם בהעדר ואיון. בכל אחת מהעבודות המוצגות בחלל יש סוג אחר של הפרעה, חוסר ציות לנורמות מסוימות, סירוב לעבודה, ניתוץ הסטנדרטים המקובלים, העדר נקודת פוקוס וכדומה". דידי כליפה על התערוכה "על הקצה"

  • 49 עבודות של אמניות ואמנים ישראלים נרכשו עבור אוספי מוזיאון תל אביב לאמנות 2022–2021 

    49 העבודות נרכשו בסכום כולל של למעלה ממיליון שקלים על ידי שלוש קבוצות רכישה שונות ורבות מהן מוצגות בתערוכת האוסף הישראלי "דמיון חומרי"

  • מאיה ויניצקי נבחרה לתפקיד אוצרת המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון תל אביב לאמנות

    מאיה ויניצקי נבחרה לתפקיד אוצרת המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון תל אביב לאמנות. היא תיכנס לתפקידה החדש ב-1 ביולי 2022 ותחליף את האוצרת מאירה יגיד-חיימוביץ שתפרוש לגמלאות

  • נטע לאופר היא הזוכה בפרס פרסר לשנת 2022

    פרס  פרסר הוא פרס שנתי מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות, הכולל מענק כספי של 5,000 דולר לאמן ותערוכת יחיד במוזיאון

  • מעולם לא היינו מודרניסטים

    "לשיח שמציעה האוצרת יש פוטנציאל גדול לייצר סיפור חדש לאמנות המקומית, גם אם הוא ישמיע מעין מקהלה אקראית ויספר סיפור מקוטע ולא לינארי. אלא שהאתגר שהיא מציבה עדיין לא מומש במלא עוצמתו ומבחינה זו מדובר כאן בהצעה רדיקלית שעוד צריכה להתבהר בעתיד". דוד שפרבר על "דמיון חומרי" במוזיאון תל אביב לאמנות

  • כיבושו של תל ארכיאולוגי

    האתגר הגדול של התערוכה ״דמיון חומרי״ הוא לשכנע שהרובד המיתולוגי רלבנטי. שהוא לא רק החייאה נוסטלגית של עבר מדומיין, אלא יצירת נקודת מבט חדשה, ולא רק על אמנות ישראל, אלא על הקוסמוס. לא פחות״. איתמר לוי מבקר בתערוכת האמנות הישראלית החדשה במוזיאון ת״א

  • אתי יעקבי ואבי סבח הם זוכי פרס רפפורט 2022

    אתי יעקובי היא כלת פרס רפפורט לאמנית בכירה לשנת 2022, ואבי סבח הוא חתן פרס רפפורט לאמן צעיר ומבטיח לשנת 2022. שווי הפרסים לאמנים הזוכים השנה הוא בסך 140,000 דולר