גלריה נגא

  • הדגם המעטר והצורה החוזרת ביצירתה של אלכסנדרה צוקרמן

    ״ההתבוננות המרוכזת של הצופה, כמו הריכוז הנדרש מהיוצרת, מעֵטים רגעים בזמן החולף והופכים את הצפייה, כמו את היצירה של החזרה הצורנית, לחוויה של השהייה, של נשימה עמוקה ושל מרחב חופשי״. נעה מורדוך-סימונסון כותבת בעקבות ביקור בתערוכה "שדות פרחים" בגלריה נגא, תל אביב

  • בלי להסתיר דבר

    ״לא צריך ידע כדי ליצור אמנות, להיפך, העשייה האמנותית מחוללת ידע. הסקרנות מעוררת תשוקה שמובילה לעשייה שמחוללת תודעה גופנית, רגשית ואינטלקטואלית, ידע הוא מרכיב מאוד קטן במערכת הזאת מבחינתי״. אלינה יקירביץ׳ בשיחה עם שחר יהלום

  • אוצרת על הסף: הימנעות כאסטרטגיה פמיניסטית בפעולת האוצרות של נעמי אביב

    "המפגש בין שלומית אלטמן ונעמי אביב בנה עולם של אבסורד וספק שהאמנות, כמו הקיום, נתפסת בו כדבר הכי מיותר בעולם". אסנת צוקרמן רכטר על הקשר בין אוצרת לאמנית

  • בוראת את הפסיביות מחדש

    "אין בציוריה דימוי יציב אחד שאפשר להיאחז בו. חולצה וגו של אשה הנראית מאחור מתמוססים לתוך הפתח, מכנסיים שחורים של גבר הניצב בדלת מתאחדים לבסיס והופכים אותו לעמוד מנורה או קולב עומד, הדלת החומה היא המשך של מקטורן חום. 'אי-אפשר להבחין בין כתם אור לגוף תאורה'". נעמי סימן-טוב על "רגשות עמוקים", תערוכתה החדשה של אורן בן-מורה בגלריה נגא, תל-אביב

  • מקרקפים וחסרי ישע

    "בשתי הפעולות יש ביטוי של כוח מוחץ על הזולת, אולם בעריפת ראש המוקד הוא זהות המת – אפשר לחשוב בהקשר אמנותי על ייצוגים של גוליית, הולופרנס או מדוזה – בעוד שבקרקוף הדגש הוא על עצם הניצחון. הכיבוש. בקרקוף זהות המת אינה משמעותית. להפך, היא חסרת משמעות לצד הממית". הדס יוסיף-און משוחחת עם שחר יהלום בעקבות תערוכת היחיד שלה "חיות", המוצגת בגלריה נגא.

  • המסתורין הומר בקריצה

    התערוכה "ארץ יצורי הפרא", המבוססת על דימוי שטיחי מלחמה אפגניים, מציגה את הכישרון והמקצועיות של נבט יצחק, אך גם את הסכנה הטמונה בהתאהבות-יתר של אמן במושאי מחקר ובדרכי עבודה מוכרות.

  • לא רק יין זול, 17.4.14

    כשאני חוזרת הביתה בזמן שהערב נושק ללילה, אני מוצאת פתק מונח על מקלדת המחשב וזה תוכנו: "אני משאיר מתנות קטנות על שולחן הכתיבה שלך, פסלונים ושוקולדים: אנדרטאות זיכרון. כך תוכלי ללא קושי ללקט שיירי אהבה."
    השבוע פתיחת תערוכה של אבי סבח, מכירת חיסול בסטודיו של בועז ארד, לילאן קלפיש ושרון פוליאקין, ליא ציגלר בכפר מסריק ותערוכה קבוצתית בדביר

  • מקור משני

    בתערוכה עוקצנית אך שובת לב ועשירה בהקשרים פנימיים, יוצרת הילה טוני נבוק מופע אלכימיה שהוא בה בעת בדיחה על חשבונה.

  • הציור הוא בד מאופר

    על קיר העבודה בסטודיו של יוסף קריספל תלוי ציור לא גדול עם המילה Make Up  באותיות דפוס, מחוקה במשיכת מברשת מסוגננת, ומתחתיה, כתיקון בכתב יד, המילה Made Up. תיקון קוסמטי. לשני הביטויים משמעות אחת: מניפולציות להסתרת האמת וגם להסתרת פנים: איפור, מסיכה, זיוף (וגם: דבר בדוי, מומצא, מפוברק). אל הקירות נשענים ציורי פניו המאופרות של […]

  • לא רק יין זול 25.4.13

    עלילות נוספות של רקס ושלי בדרום העיר, תערוכה של קרן פז ופתיחת גלריה צ'יטה, נוסעים בכביש 65 לגלריה באום אל פחם, תערוכה של יואב אפרתי, אלערד ערמון בזיז ועוד כל מיני

  • המצב התחפושתי

    על דופלגנגר ביקורתי כנגזרת של טראנספורמציה איידנטיקלית אינהרנטית למצב של "היות כותב" (ועל תערוכותיהם של רן ברלב ומתן בן טולילה). יונתן אמיר מתחפש למבקר אמנות בכתב העת "סטודיו"

  • על החיוורון

    יותר מאשר חוסר שקט המוליד הצעה חלופית, החיוורון המצטמצם שמאפיין את ציוריה של נגה אנגלר מעיד על עגמומיות נינוחה ומשתבללת.

  • סתיו מלאכותי

    שחר יהלום מציגה חילופי עונות מהונדסים כמטאפורה לתהליכים אמנותיים, אולם מכלול העבודות בתערוכתה אינו מתגבש להצהרה עקרונית ונותר כאוסף נסיונות אקראי שכונס לרגל נסיעה.

  • היבשה אינה תכלית

    הים בציוריה של אורלי מיברג מהווה מושא תשוקה ובו בזמן מרחב של חיפוש אחר אפשרות פוליטית חדשה.

  • אי-אפשר לתרגם שנגרילה

    הצלמת אורית רף מנסה להציל את הפראיות ועושה זאת דווקא בפעולה הנדמית כמנוגדת לה בתכלית. במקום לחלום על טבע לא נגוע, היא נוגעת, שוב ושוב.

  • להיכנס לחדר ממנו לא יצאת מעולם

    אורי גרשט בנגא, אלדר פרבר באלון שגב, סימון אג'יאשווילי ברוטשילד אמנות, "מאנימל" במוזיאון הרצליה ומלני דניאל וטל מצליח במוזיאון ת"א. כמה הערות על תערוכות מהזמן האחרון בסמיכות מקרים הוצגו בשבועות האחרונים שתי תערוכות שעסקו ביכולתה ובמגבלותיה של אמנות חזותית המבקשת להתבונן באתרים טעונים ולהתמודד עם משמעותם ההיסטורית. שני האמנים יצאו לעבוד במקומות נושאי משמעויות היסטוריות וסמליות, […]