כתבות מאת אלינה יקירביץ׳

  • המראות החדשים של המחאה

    ״אמנם תמיד היה תיעוד מלמעלה של הפגנות, אבל נגישות הטכנולוגיה כעת מאפשרת לו להיות מקיף בהרבה מפעם. אבקש להציע שהתיעוד החרוץ של ההפגנות ממבט על מייצר רגע של הארה, רגע טרנספורמטיבי״. אלינה יקירביץ על תיעוד ההפגנות בארה״ב

  • העונג של להיות קוויר והעונג של ההתבוננות בקוויר

    ״העונג שבהתבוננות בקוויר מתאפשר רק כאשר יש חדירה למרחב הקווירי, בעקבותיה מערכות היחסים המתקיימות בתוכו נחשפות. חדירה זו מייצרת למעשה שני מרחבים: הקווירי וזה שנוצר עבור ועל ידי המתבונן, ואותה התרחשות יכולה להתפרש בדרכים שונות בכל אחד מהמרחבים הללו״.

  • בלי להסתיר דבר

    ״לא צריך ידע כדי ליצור אמנות, להיפך, העשייה האמנותית מחוללת ידע. הסקרנות מעוררת תשוקה שמובילה לעשייה שמחוללת תודעה גופנית, רגשית ואינטלקטואלית, ידע הוא מרכיב מאוד קטן במערכת הזאת מבחינתי״. אלינה יקירביץ׳ בשיחה עם שחר יהלום

  • שפע של מאהבים

    "כמו הבנות שכותבות תשוקה, האווטאר של משה דיין הובא לעבודה/תערוכה כדי להגשים עבור האמנית משאלת לב. במקרה זה, רצונה להיות מושא למכתבי אהבה. את המכתבים דיין כתב אמנם לרות אחרת, אבל הקולות הבוקעים מגרונו שייכים לגברים אחרים, אלה שאהבו את פתיר במהלך חייה". אלינה יקירביץ' על "מכתבי אהבה לרות", תערוכת היחיד הראשונה של רות פתיר

  • בין שעשוע למחאה פוליטית זועקת

    "צ'רקסקי מרבה לצייר את מי שסביבה – חברים, רוסים, אפריקאים ומזרחים, דמויות אנונימיות ברחוב, חקלאים, אמנים בולטים, וגם אם נעשית סלקציה מסוימת, בחירותיה במושא הציור דמוקרטיות מאוד. ציוריה אינם מניפסט פוליטי, הם הזמנה כנה להשתתפות במבט". אלינה יקירביץ' על עבודותיה האחרונות של זויה צ'רקסקי.

  • גל וולינץ מקלל בלב

    הסוביניריות אולי מייצגת טעם רע, אבל כאן היא חפה מלעג וטעונה בהקשר קווירי. הלבבות מיוצרים בהזמנה אישית. ״קיצור הדרך״ בין האמן ללקוח מערער את המנגנון הגלריסטי ויוצר קרבה וכנות. אלינה יקירביץ׳ על עבודותיו של גל וולינץ.