צילום

  • המבט החוצה והמבט פנימה

    המבט החוצה והמבט פנימה

    “במבט רחב, ארל 2025 מציג שני קטבים ברורים: פעם הצלם יצא אל הרחוב, אל מדינות אחרות, אל מרחבים חברתיים ופוליטיים; היום המצלמה מופנית פנימה – אל הגוף, אל הזיכרון, אל מערכות היחסים שמעצבות אותנו. במובן הזה, הפסטיבל אינו רק תערוכת צילום אלא עדות חיה לשינוי עמוק במדיום. הצילום כבר לא רק מתעד את העולם; הוא חושף אותנו”. מירי דוידוביץ על אירוע הצילום בארל, 2025

  • מארש אחרון

    מארש אחרון

    “כפי שסגורסקי מוצא עוד ועוד עותקים של הרומן ברחובות, העדשה שלו מוצאת את הרגעים שבהם ההבטחה שנמוגה עוד נוכחת בנוף. בתצלומיו, כמו במלותיו של רות, עקבות השינויים ההיסטוריים מתעקשים בחיי היומיום. משתהים בתווך שבו עולם ישן כבר התפורר, אך עולם חדש טרם התגבש במלואו”. מאמר של רן קסמי אילן מתוך ספר צילום של גוסטבו סגורסקי, שעתיד לצאת לאור בקרוב

  • 20×20: כיצד חוויתי את צייטלין 5

    20×20: כיצד חוויתי את צייטלין 5

    “עבודתה של צורי מתבוננת על בניין אחד, בניין מספר 5 ברחוב צייטלין, אך הוא מייצג רחוב שלם, שכונה, עיר וחברה. מדובר בניתוח לפני המוות, לפני פירוק והריסה, היוצר ארכיון אמנותי, צילומי, חומר בעל חשיבות היסטורית שיכול לשמש כרפרנס לשימור”. איתי לוין על תערוכתה של אילת צורי בגלריה אינדי

  • להזיז את הרגע המכריע

    להזיז את הרגע המכריע

    ״על פניו צמד התערוכות הציג אישיות אמנותית מפוצלת. באחת הציג רועי קופר, היוצר הביקורתי שמשוטט באיזורי העזובה והחורבן של הנוף הישראלי, ובשנייה הציג רועי קופר, פילוסוף חזותי של היחס בין התבוננות לבין מצבי תודעה. בפועל היה זה גם ביטוי של הבשלה הדרגתית״. דברים שנאמרו באירוע ״מסתור דעת: כנס ותערוכה מיצירותיו של פרופ׳ רועי קופר״ לרגל פרישתו לגמלאות

  • גבריות זו שאינה אחת

    גבריות זו שאינה אחת

    “תצלומי האמנות של עיני מבצעים למעשה פרפורמנס של צילום אופנה המשוקע במנגנון קפיטליסטי. הם מציגים פרפורמנס של גבריות, תוך כדי הצבעה על הפער בין המבצע והתפקיד המבוצע על ידו; הם מציגים יופי תוך הצבעה על המורכבות הפוליטית שקשורה בהתענגות על יופי כזה”. דורי בן אלון, מתוך ספר האמן “תגיד משהו על הים” של אסף עיני

  • עורף מביט בעורף

    עורף מביט בעורף

    “ואולי קריסתן של שתי האפשרויות אחת לתוך השנייה היא שורש העניין – בעמידתה מול קיר ריק משקפת לי האישה המצולמת גם את עירומו של המלך וגם את חוסר היכולת שלי לראות את מה שיכול להיות”. דורי בן אלון על תערוכתו של אסף הינדן

  • תיירות בארץ של חרקים

    תיירות בארץ של חרקים

    “אצל חיות כמו חתול, כלב, אפילו פרה, אנשים מזהים התנהגות אנושית, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לפענח אם הם שמחים או עצובים וכולי. לעומת זאת, החרקים נראים לנו כמו יצורים חסרי רגש, משהו לגמרי לא מוכר” תמרין מקרוב ופסי גירש בשיחה

  • “העתיד שרוי בחושך”

    “העתיד שרוי בחושך”

    “זעקת ההווה בתצלומיו של אפלבאום ממחאת בלפור מחפשת סדר חדש שיחזיר את הצדק, האמת והיופי לחיים העכשוויים; סדר שנובע מציות למנהיגים ולכללים שנובע מהסכמה ומהיענות לדרישות המצפון, ולא מכניעות, מפחד מעונש או מציפייה לשכר”. אילנית קונופני על התערוכה “העתיד שרוי בחושך” של תומר אפלבאום בגלריה של המחלקה לצילום, בצלאל

  • היצירה המגדרית של אריאלה שביד

    היצירה המגדרית של אריאלה שביד

    “בפעולות התחפשות שונות חושפת שביד עולם חושני, חמקמק, פנטזי ועתיר הקשרים, מתגלה ומתבהרת השקפת עולם פמיניסטית, המתריסה על אופן פעולתם של המנגנונים הממסדיים, הפטריארכליים ביסודם, המפקחים על הסדר החברתי והפוליטי”. ד”ר רות מרקוס ורותי חינסקי-אמיתי על עבודותיה של אריאלה שביד

  • אורות וצללים – על הצילום של דודי דיין

    אורות וצללים – על הצילום של דודי דיין

    “כמו רוב הצלמים המעניינים והמרגשים, גם הוא מבין שהיכן שישנם בני אדם, יש חיים. דיין הוא צלם של אנשים: הם הדבר שמעניין, שמסקרן, שמניע, שמזיז אותו. הם והסיפור שלהם”. יואב שמואלי על תצלומיו של דודי דיין

  • הלאה-הנה

    הלאה-הנה

    “למרות האחידות הוויזואלית היוצרת עננה מלנכולית בלתי נראית האופפת את התערוכה, אין לה נרטיב אחד מוצק. אפשר לנסות ולדבוק בהצעה של דלז וגואטרי לקורא – להיכנס יחד עם החומרים השונים אל תוך המכונה המכוננת את היצירה, לעבור דרך מצבי צבירה שונים, לצאת ולחזור”, נעמי סימן-טוב על התערוכה “הלאה-הנה” של אורי גרשוני בגלריה שלוש

  • אמריקה נראית קודרת מבעד למצלמה

    אמריקה נראית קודרת מבעד למצלמה

    ״רוברט פרנק, שמת בשבוע שעבר בגיל 95, היה משנה עולמות שהביא את הצילום לנקודת מפנה (ושבר) שלאחריה השתנה הכל. והוא עשה זאת לפחות פעמיים״. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שנפטר בשבוע שעבר

  • סוגימוטו בתל אביב: אור, מים וחלודה

    סוגימוטו בתל אביב: אור, מים וחלודה

    אילת זהר על היבטים של חלל, זמניות, היסטוריות והתפוררות בצילומיו של הירושי סוגימוטו, בעקבות תערוכתו של האמן במוזיאון תל אביב

  • רגעים פיוטיים שהמוות פושה בהם ברוך

    רגעים פיוטיים שהמוות פושה בהם ברוך

    “עובד מציגה פרגמנטים מכמה פרויקטים ומצליחה לייצר ביניהם מעין ‘קולאז’ מרחף’, הנובע מכמה נקודת מגוז שמתלכדות לאחת – החיים בקיבוץ. שבילי המגוז במקרה זה הם גם שבילי המילוט”. גילי סיטון על “עבר קרוב”, תערוכת הצילום של דורון עובד בקיבוץ חניתה

  • וייטנאם. צילום מלחמה

    וייטנאם. צילום מלחמה

    אילת זהר סוקרת את ייצוגיה השונים של מלחמת וייטנאם במוזיאון ההיסטורי, במוזיאוני השלטון, במוזיאונים הפרטיים, בתערוכות יחיד עכשוויות, בתערוכות קבוצתיות החוגגות את הדמוקרטיה ובתערוכות שלטוניות ממוקדות מסר ותעמולה

  • מחשבות על צילום (אחד)

    מחשבות על צילום (אחד)

    “התחושה העולה מקריאת הפרשנויות שהוצעו עד כה היא כזו ה’נועלת’ את המשמעות של היצירה בתוך ההקשר הפוליטי-מגדרי של מאבק ודיכוי, בלי לבחון מסרים אחרים שעשויים למסור נוכחותה של אשקר במרחב הציבורי והתצלום נשוא דיוננו”. עידו כהן מתבונן מחדש בדיוקנה העצמי של אניסה אשקר, “החירות מובילה את העם”

  • חנה סהר: אדם ישן ברחוב

    חנה סהר: אדם ישן ברחוב

    “היפוך המבט מתקיים בצילום של סהר, בראש ובראשונה, בהציעו ניגוד לחוסר הראייה שמאפיין את המפגש היומיומי שלנו עם דרי רחוב. רובנו חולפים על פניהם תוך הסטת המבט והתעלמות.” נעמה חייקין על פרויקט “חשופים” של חנה סהר במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי

  • על צילום קרוב מדי

    על צילום קרוב מדי

    “העבודות של יאיר ברק ממשיכות את עיסוקו בהיתכנותה (או אי-היתכנותה) של המשכיות. הקרבה המרחבית לדימוי היא גלגולה של הקרבה הטמפורלית למוות. זוהי קרבה מאיימת, מטרידה, המעמתת את הצופה עם ההבנה האקזיסטנציאליסטית שקיומו החומרי קודמים למהותו, מורשתו ומשמעתו”. קרן גולדברג במאמר מתוך ספר אמן חדש של יאיר ברק

  • צילום והתנגדות

    צילום והתנגדות

    במבט חד וחריף, נועז ולא מתפשר, יצר מיכה קירשנר דימויים רבי השפעה שמילאו תפקיד מכונן בהתפתחות הצילום הישראלי. יאיר ברק סופד לצלם הוותיק שהלך לעולמו

  • המלצת השבוע: “Rightgendered”, פלורנטין 4

    המלצת השבוע: “Rightgendered”, פלורנטין 4

    “התערוכה מציעה חוויית לכידות גופנית מחד גיסא ותחושה של אי-הלימה מגדרית מאידך גיסא. כותרת התערוכה מתייחסת למצב שבו הזולת טועה במגדר של היחיד/ה באופן קבוע, ותוהה אם הזדהות מגדרית ‘נכונה’ אפשרית בכלל בחוויה של א/נשים א-בינאריים”. לי ברבו על התערוכה “Rightgendered” של יעל מאירי

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?