אבי פיטשון

  • כחול-לבן-אדום: הניב המקומי של אמנות גוף רדיקלית

    איזו משמעות פילוסופית ניתן לאתר בתופעת הפגיעות העצמיות כמעשה של אמנות, ואיזו מורכבות מגולמת בפגיעה עצמית באמנות גוף ישראלית (או בהעדרה)? פרק מספרה של ד"ר חנה פרוינד-שרתוק "למה הם עושים את זה לעצמם: פגיעה עצמית באמנות גוף רדיקלית"

  • אמנות ופוליטיקה: כרוניקה של פלישה דו-כיוונית

    "נראה כאילו דיון זה עומד ברומו של עולם, מפלג בין קטבים ומחנות, מהותי לעצם העיסוק האמנותי. אך טענתי היא כי זהו דיון עקר מבסיסו". קרן גולדברג מבקרת את השיח הביקורתי סביב התערוכה המדוברת "בעיות השעה" בביתן הלנה רובינשטיין

  • השריף, הדוקטור והפאנקיסט

    "דוקטור האפבייקד ושריף גודמן קיימו פרקטיקה תרבותית שלא רק שהאפקט שלה היה חמקני לחלוטין מהרדאר הממסדי, אלא שיוצריה בעצמם לא העלו על דעתם שהם למעשה טומנים זרע פורענות". תוכניות לימוד האנגלית של הטלוויזיה הלימודית בשנות ה-70 כמכוננות תודעה חתרנית.

  • כשג׳וני רוטן הגיע לכנס השומרייה

    ספרו של אבי פיטשון ״ג׳וני הרקוב ומלכת הצמרמורת – תרבות נגד בבריחה מהישראליות״, עוסק בקליטתו של הפאנק בישראל הבורגנית-סוציאליסטית של שנות ה-80, ובמעמדה של אסתטיקה פוליטית בישראל.

  • חלל פדגוגי-ברוטליסטי

    "סוף-סוף קם דור של אמנים ישראלים שאינו 'שורשי', אבל גם אינו חש דחף טוטאלי להתנער ממה שהיה. דור שפיתח דיסטנס שמאפשר התקרבות מחודשת, אינטימית, לאותו חלום שנהרס והרס כי היה מקולקל מלכתחילה". אבי פיטשון מבקר בבית-הספר לאמנות ציבורית.

  • סוחר האנציקלופדיות מהג'ט-סט החתרני

    הפרויקטים של אוליבר רסלר אינם עבודות אמנות אלא קמפיינים פרסומיים פוליטיים למהדרין, שלמרבה הצער הינם מטיפניים, מלאי אשמה, האשמה, צדקנות והתבטלות, ומוצגים באמצעות לפטופ בשיח גלריה מול קהל של משוכנעים.

  • התכנסות משבשת

    התערוכה הקבוצתית "אנטי-אנטי" עשוייה להיתפס כחלק מגל של אמנות אקטיביסטית הזוכה להכרה שנויה במחלוקת בשנים האחרונות, אולם למעשה זו תערוכה שונה בתכלית.

  • כלכלות שונות של היגיון

    התערוכה "אנטי-אנטי" מציגה מהלך שממיר את הביקורת המוסדית המושתתת על חשיפת "אמת" נסתרת בחיפוש אחר הגדרת תחומים חדשים של בהירות.

  • שבי ציון

    "לאן?"  – תערוכה קבוצתית המוצגת במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון ועוסקת בזרמים הנשכחים של הציונות – נפתחת בתקופה בה מחד גיסא נדמה שמשמעותו הציבורית והקונצנזואלית של המושג "ציונות" הולכת ומצטמצמת עד כדי חיסול כל אפשרות לדיון, ומאידך גיסא מגמות פוליטיות רדיקליות זולגות אט-אט משמאל ומימין אל המרכז ומחדירות לשיח הציבורי את הצורך בחשיבה מחודשת על […]

  • סליק ענקי של צורות ואסטרטגיות

    כאמנים עלינו להיות יותר מדינתיים מהמדינה, מכיוון שהמדינה עצמה התנוונה והפכה לחותמת גומי, חפה מערכים ואידיאולוגיה, של הקורפורציות הרובוקופיות.

  • במעגל סגור

    העבודות המוצגות ב"פופוגנדה" פועלות בתוך עולם של ראווה, ובאמצעות שיבוש, הסטה, התחפשות והצבה בהקשר שונה, מנסות להפעילו מחדש ברוח של התנגדות.

  • על אמנות ותחתונים מופשלים – תשובה למגיבים

    לא מזמן פרסמתי בערב רב את הביקורת דיסנילנד סכסוכים, שעסקה במוזיאון על התפר. בביקורת טענתי כי בעיות האוצרות החוזרות בתערוכות המוצגות במוזיאון, הן סימפטום לבעיה מקיפה יותר הנוגעת לעמדתו של המוסד ביחס לסוגיות בהן הוא עוסק. כתבתי שהמקום מנוכר לסביבתו ולאוכלוסיה המתגוררת בקרבתו, שהוא מטפל באמנות ביד גסה, וחמור מכל – שעיסוקו בנושאים כאובים כזכויות […]

המלצות מרחבי הרשת