ראיונות

  • חלוצה ברמת גן

    חלוצה ברמת גן

    "שמתי לב שרוב התערוכות שאצרתי בגלריה עוסקות בנושאים פילוסופיים. גם אם מדובר בנושא מוכר שדובר בו רבות, תמיד אחפש זוויות חדשות לעסוק בהן. מעניין אותי להתעמק בנושאים הנוגעים לחיבורים של סובייקט-אובייקט, החוויה האנושית בתוך עולמות החומר והרוח". יהונתן משעל בראיון עם רונית חדד

  • האלכימיה של החשכה

    האלכימיה של החשכה

    "החושך הוא אלמנט מרכזי בתערוכה הזאת. לעיתים עבדתי בחושך מוחלט. החזקתי פטיש או תפוח וניסיתי להבין ממה הדבר הזה עשוי. התשובה המורכבת יותר תהיה שהדבר עצמו עשוי מחושך. ברגע שאין את ההחזר של האור, ואם אתה לא נשען על זיכרון של תפוח, אז הוא פשוט עשוי מדחיסות אחרת של חושך". יהונתן משעל מראיין את אבי סבח וטלי בן נון

  • מקום ויקום

    מקום ויקום

    ״אין זה מפליא, אם כן, שאסונות טבע קשורים לעיתים קרובות לבחירות ופעולות פוליטיות, ההתמקמות בטריטוריה יכולה להיות סמן מעמדי-כלכלי. מעניין אותי להסתכל על הקשר שבין תבניות נוף, ניצול נוף ומעמד של אזרחות וקיום״. אירית רוגוף ורלי דה פריס בשיחה בעקבות הפרויקט ״גרגר״

  • תיירות בארץ של חרקים

    תיירות בארץ של חרקים

    "אצל חיות כמו חתול, כלב, אפילו פרה, אנשים מזהים התנהגות אנושית, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לפענח אם הם שמחים או עצובים וכולי. לעומת זאת, החרקים נראים לנו כמו יצורים חסרי רגש, משהו לגמרי לא מוכר" תמרין מקרוב ופסי גירש בשיחה

  • "מגיע לכולנו איזשהו תיקון במערך הזה"

    "מגיע לכולנו איזשהו תיקון במערך הזה"

    "אנחנו גם רוצות להתפנות לחשיבה מחודשות על מה המקום והתפקיד שלנו פה. אנחנו לא נעלה עם התערוכה כפי שהיא הייתה אמורה להיות מוצגת, לא נדחה בכמה שבועות ונמשיך כמו שתכננו". מילנה גיצין אדירם, אוצרת ומנהלת "זומו – המוזיאון הנייד", על הפרוייקט ועל דחייתו של "זומו לוד" בעקבות ארועי התקופה האחרונה

  • נלחמת נגד שתיקת הארכיון: מאיה ז"ק מציגה את טרילוגיית הזיכרון בפריז

    נלחמת נגד שתיקת הארכיון: מאיה ז"ק מציגה את טרילוגיית הזיכרון בפריז

    ״אני חשה שעם הייאוש הזה, שנובע מכך שאי אפשר להסתמך על שום דבר, דווקא מתוך אותה הכרה בחוסר האפשרות מתחילה להצטבר אפשרות. אני לא יכולה להגיד לך מהי האפשרות, אבל אני מרגישה שדווקא האמנות, עם חוסר התביעה שלה לאובייקטיביות ואבסולוטיות, יכולה להצמיח אמת מאוד חריפה, עמוקה ורלוונטית״. ג׳וי ברנרד מראיינת את מאיה ז״ק

  • תקופת הקרטון

    תקופת הקרטון

    ״הם עזרו לי להבין שאפשר ליצור ויזואליה שבה גם אם מאבדים את הקונטקסט המקורי עדיין אפשר למצוא שהיצירות מחזיקות מים. אני חושב שזה מדריך אותי גם היום בתערוכות שאני מציג. יש לי צורך שהוויזואליה תעבוד. אני מעדיף ויזואליה וזה בעת ובעונה אחת גם פותר אותי מהסיבוך של להסביר ולנמק״. יהונתן ה. משעל בשיחה עם צביקה קנטור

  • "לדמיין, לחייך ולהצטלם למזכרת"

    "לדמיין, לחייך ולהצטלם למזכרת"

    "התערוכה הזאת נבנתה מתוך הבנה של המתח והיא לא מציעה התרה שלו: תכנון טיול לחו"ל זאת פריבילגיה של מי שיכול לעסוק בכך, של מי שיכול להרשות לעצמו כלכלית. במובן מסוים הקורונה יצרה לרגע אחד שוויון: אף אחד לא טס לחו"ל עכשיו". יהונתן משעל בשיחה עם קרן זלץ ודיוי בראל

  • ד״ר זום ופרופסור דיג׳וליו

    ד״ר זום ופרופסור דיג׳וליו

    "אז כבר חשבתי, אוקי, האם יש דרך לייצר נרטיב בזמן אמת? גיליתי שאני מסוגלת לעמוד על האדמה בזמן שהיא מיטלטלת תחתינו. וכל עוד האדמה בתזוזה, אני אהיה בתזוזה איתה". רוני אביב בשיחה עם האמנית דיינה דיג'וליו על הפרויקט 'ד"ר זום'

  • מצחיק-עצוב

    מצחיק-עצוב

    ״יש גם הצלבה שהבנתי רק מאוחר יותר, כשלמדתי על פוסט-קולוניאליזם ופוליטיקת הזהויות, שהיא הצלבה בין מזרחיות וערביות ובין מיקום גיאוגרפי ושכבה סוציואקונומית. הזהות הזו מורכבת. אז לא הבנתי אותה כמו היום. ממש כמו הבאוהאוס, שמקורותיו בגרמניה אבל בחיפה קיבל תמהיל אחר, כשנבנו בתי באוהאוס מאבן לערבים אמידים״. שיחה בין אורית חסון ולדר וגליה בר אור

  • תרגיל בשוטטות

    תרגיל בשוטטות

    ״אני נון סטופ מחפשת פריימים. המבט שלי לא נקי. אני מסתכלת בשביל הצילום. בגלל שאני חיה את זה, בגלל שאני עושה את זה כל יום, כל הזמן, אז המבט שלי ממש השתנה. אם משהו לא מספיק טוב בעיניי בשביל דימוי אני מפנה את המבט. ישר״. יהונתן ה. משעל בראיון עם דנה לב-לבנת

  • באוהאוס חברתי

    באוהאוס חברתי

    ״הסיפור הוא בעצם איך אנחנו מסתובבים במקום ולא נבהלים. המקום ממשיך לדבר גם כשהוא נראה לך חרב, גם כשיודעים שהמבנה שבצד אותו גרם מדרגות הוא מה שנותר מהמתחם הפועם שהיה קופת החולים ההיסטורית. והשאלה היא מה קורה הלאה. זה חלק מהעניין״. ליאת סאבין בן שושן בשיחה עם גליה בר אור על התערוכה ״באוהאוס חברתי״

  • שמעון פינטו: שו"ת – ציור

    שמעון פינטו: שו"ת – ציור

    "מעניינים אותי המרחבים של הציור עצמו כציור. וגם, כמרחבי הכרה ותודעה פנימיים שהציור מתפקד בהם, כך שהוא ממשיך כל הזמן להצטייר בתוכך, לא משנה מתי ראית אותו". מלאכי סגן כהן בשיחה עם שמעון פינטו על התערוכה 'שו"ת – ציור'

  • "ללמוד מחדש איך מציירים"

    "ללמוד מחדש איך מציירים"

    "לתמימות יש ערך. המון שנים חשבתי שלהיות תמימה זה מקום מסוכן להיות בו. העולם הוא מקום שאם את לא מודעת לחלק מהדברים שקורים בו, הוא יכול לאכול אותך, אפשר להיבלע שם בחוץ". יהונתן ה. משעל בשיחה עם רתם רשף

  • "חוויה קיומית של חרדה"

    "חוויה קיומית של חרדה"

    "משהו בדימוי הזה של התפרקות ישר הולך אצלי לקריסה, ואם אני חושב על המצב הקיומי הזה של החרדה, הקריסה, הקיום בתוך התפרקות מתמדת, הוא גם משהו שמאד מאפיין את הזמן ואת התקופה בעיניי". אלעד רוזן בשיחה עם לי ברבו בעקבות התערוכה "יותר מדי, מאוחר מדי"

  • עיונים במחיקה

    עיונים במחיקה

    הסופרת והמחזאית דליה כהן קנוהל משוחחת עם האמן יורם בלומנקרנץ על עבודותיו המוצגות בתערוכה הקבוצתית ״השתקפויות״ בנוה שכטר באוצרותה של שירה פרידמן

  • "יש לנו אוצר שאפשר להתגאות בו"

    "יש לנו אוצר שאפשר להתגאות בו"

    "בעולם אידאלי כל אחד היה יכול לעשות מה שהוא מוצא לנכון. המטרה שלי בשיחה איתך, ובהתחשב בכך שהריאיון מגיע לקהל של אמנים בישראל ובוגרי בצלאל בפרט, מתקשרת לעניין הזה בדיוק: אל תתנו למילים כמו גיוס כספים וביזנס לאיים עליכם". יהונתן משעל בשיחה עם אודי אורמן, מנכ"ל עמותת ידידי בצלאל

  • נלקחה זמנית

    נלקחה זמנית

    ״מה שמעניין אותי במיוחד במערכת היחסים הזאת אלו הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, מה שלא צריך להסביר. למשל, המטען התרבותי שנמצא בבסיס ההבנה שלנו את המרחב הציבורי. מעניין אותי לשחק עם זה, עם טעויות תרגום מכוונות, עם הפשטה של סיפור מסוים שפותחת פתח לצופה לייצר לעצמו משמעות חדשה״. יהונתן ה. משעל מראיין את רננה נוימן

  • בלי להסתיר דבר

    בלי להסתיר דבר

    ״לא צריך ידע כדי ליצור אמנות, להיפך, העשייה האמנותית מחוללת ידע. הסקרנות מעוררת תשוקה שמובילה לעשייה שמחוללת תודעה גופנית, רגשית ואינטלקטואלית, ידע הוא מרכיב מאוד קטן במערכת הזאת מבחינתי״. אלינה יקירביץ׳ בשיחה עם שחר יהלום

  • "אטלס של דימויים שמסבירים את העולם"

    "אטלס של דימויים שמסבירים את העולם"

    "אנחנו יכולות להתבונן על הגוף שלנו דרך פריזמה שהיא כמעט מעולמות של מדע בדיוני, כסוג של מכונת זמן. אני יכולה לייצר את הדור הבא, אני יכולה להביא את עצמי ואת אימותיי ואימות-אימותיי אל העתיד". לי ברבו בשיחה עם אנה ווילד על עבודתה "עולמות: מחזור שירים כנען-עתידני"