מסה

  • חולמת עם אבנים

    "אבני הנוף לא מתגלות בקלות. צריך לחפש אחריהן. צריך לרצות למצוא אותן. הן לא מונחות להן בכל פינה, בכל מקום. שולים אותן מבטן האדמה. רק יודעי-דבר שבאו בסוד המלאכה מיומנים לעשות זאת, יודעים היכן לבקש אחריהן", מור קדישזון מתוך "אבני נוף / אבני מסע", חוברת–אמן של יהושע (שוקי) בורקובסקי

  • מכתב על התעוררות האבן

    "מכתב על התעוררות האבן" של חגי כנען וצילומי אבני הנוף הנלווים לו מופיעים ב- "אבני נוף / אבני מסע", חוברת–אמן של יהושע (שוקי) בורקובסקי, בהפקת קופסה שחורה, ינואר 2022

  • אביבה אורי, בין רישום לציור

    " יש הבדל של שמים וארץ בין תשתית ההתבוננות הפנימית שבעומק הרישום של אביבה אורי לבין האופי הקולאז'י של הציור שלה. עבודות אלה אינן 'רישום ציורי', כפי שכינה זאת פישר, אלא הן כבר משהו אחר. משמעותי אם כן להבין את הקשריהן התקופתיים של עבודות הרישום בחייה ובפעולתה". גליה בר אור מתוך הספר "אביבה אורי, סיפור בדים"

  • על שיקום הדמיון ושפתו הנגלית לעין של העולם

    "הילמן בא להזכיר לנו את מה שידענו וכבר שכחנו: המצב של העולם קשור לפצעים שנבטו וצמחו על קרקע מסוימת, בתקופה מסוימת, אלו הם פצעים תלויי תרבות". דברים שאמרה מור קדישזון במסגרת ערב לימוד לכבוד ספרו "מחשבת הלב ונשמת העולם" של ג'יימס הילמן במוזיאון בת-ים

  • "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"

    "כשחגיגת הריבונות על הארץ הופכת לחגיגת בשר מסואבת המתקיימת תוך הדחקת המחיר ששילמו 'אחרים' עבור ריבונות זו, אנו שוכחים את הקול האומר לנו שהאדמה אינה באמת שלנו, היא פיקדון וניסיון עבורנו 'כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי'". דוד שפרבר במסה לכבוד יום העצמאות

  • סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי: התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני

    "התעלמות השדה הישראלי מההשלכות מרחיקות הלכת של הפמיניזם הרדיקלי האמריקאי של שנות ה־70 על עולם האמנות גבתה מחיר כבד מבחינת התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני. בשיא שנות יצירתה שילוב של פרשנות מגדרית עם אמנות נחשב לאנומליה". איילת כרמי מציגה קריאה מחודשת בסיפור התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני בשדה האמנות הישראלי

  • בכל הווה נתון

    "ההווה, כמו אובייקט התשוקה, דינו להישאר בלתי ניתן לאחיזה, ודיננו שלנו להישאר תמיד בדרכנו אליו. חוסר האפשרות לשהות בהווה, אותה שארית בין עבר לעתיד, היא בבסיס ההוויה האנושית". טל גפני בטקסט מתוך "Unearth", ספר האמנית של ליהי תורג'מן

  • ג׳אריה: העשייה כקטליזטור להיזכרות

    "האם אני יכולה ליצור בשביל אוליבר משהו שיקנה לו מושג על חלקים בעבר המשפחתי ובזהות שלו שבהם אינו יכול להתנסות מהמקום שבו אנו גרים? אובייקט שהנוכחות והמהות שלו ישתנו עם הזמן, ובכל פעם נדבך נוסף יועבר לאוליבר דרך החושים השונים, בשלבים, לאורך שנים. אבל מה אני בעצם יודעת על העבר שלי, על הדורות שקדמו לי?". רותם תמיר כותבת על הפרויקט שלה "מזרן ג'ראיה"

  • עלייה לצורך עלייה: פעפוע כריפוי במרחב השהות

    ענת ליטוין כותבת על מסע לירושלים בעקבות הרזידנסי של העכשווי #7 ועל ביקורה בתערוכה ״השוואת ריכוזים״

  • מגדלי בבל מהופכים במאמץ שווא לגעת בקרקעית

    "התנועה לא רק שאינה מספרת סיפור אחדותי, היא מערבלת אותו ומעמידה אותו על ראשו. הרישומים מקיימים דיאלוג עם הטקסטים התלמודיים, עם פסלים קלאסיים וכן רישומי חפצים אישיים של האמנית. אופן הרישום הפרגמנטרי אף מערב בין סגנונות ובין גבוה לנמוך, דבר המוסיף לתחושת אי־הלכידות ואי־הנחת". קריאה חוזרת בספרה של מרים גמבורד "יצר הרע טוב מאד"

  • רדיפה, שחזור וזיכרון

    "מעשה זה של הרחקה משקף (כמובן, גם במובן של השתקפות), את פעולת השימור הרגשי שהאמנית לקחה על עצמה. השימור אינו של הבית הפיזי עצמו (שאינו זקוק לשימור, כפי שניתן לראות בתמונות), אלא של געגוע אל בית כפי שלביב הפנימה אותו ממרחק הדורות". דנה שוופי על תערוכתה של הילה לביב במשכן לאמנות בעין חרוד

  • וינה/איסטנבול: על שתי סדרות פרפורמנס במרחב הציבורי

    "בעבודותיה מביעה גורס את הקונפליקטואליות של המרחב הציבורי האורבני באמצעות נגיעה במגוון האוכלוסיות החולקות מרחב זה. אני טוענת שהעבודות מבקשות להפר את שתיקת האוכלוסייה, ששנים של שלטון ריכוזי וסמכותי לימדו גם את אלו בה שמתנגדים לשינויים לקבל אותם בכניעה ובשוויון נפש". שלי ליבוביץ' קלאורה על עבודותיה של נילבר גורס

  • איים בזרם: פרוטגוניזם ואנטגוניזם בציור

    "יש דמיון כלשהו בין עמדות המוצא של בייקון לאלו של הירש: בניסיון להתמודד עם שאלות אנושיות קיומיות, במבט המופנה אל אדם בודד בעולם. בציור של העיוות שנדמה בתחילה כסטייה ומתברר ככורח. שניהם כמהים לחשוף נוכחות אנושית, מוותרים על אשליה של ייצוג ושל נראות ריאליסטית". חן שפירא על יוסף הירש ופרנסיס בייקון

  • דיסטופיות בחיי יומיום

    ״מכלול העבודות חושף תחושת קטסטרופה המתעוררת מחדש שוב ושוב בדימויים שונים לגמרי, ואסתטיקה אגרסיבית שמתבטאת במניפולציות עיבוד בוטות, ברגישות גדולה לפגמים ובנטיה להדגשתם״. יונתן אמיר בהרצאה על עבודתו של יורם קופרמינץ. מתוך כנס ירושלים לאמנות #6

  • לעשות חיק לתרנגול/ת

    "הטקסט הזה נכתב בתשרי, מוצאי יום הכיפורים והכפרות. בפייסבוק שלי רצו דימויים של תרנגולות סביב הנוהל היהודי של הכפרה והכפרות, ואפשר אפילו kapára במלעיל. ציירים יהודים רבים, מפורסמים יותר ופחות, ציירו תרנגולות. ואין מבדילים בין תרנגולים לתרנגולות". מיכל נאמן מתוך ספר האמנית "בגידת הרומנטיקה" של ענת בצר

  • לתרגם חושך לשפת סימני האור

    "אחרי שעשתה את כל המעשים שתחילתם ברוטליות ואחריתם רוחניות מזוקקת ואחרי ששפכה והכתימה והפכה ודרכה והנזילה וקילפה וניגבה ועשתה כל אלה לבד יחיד וריבועי כמקובל, היא מוותרת גם על הציור הבודד, על הקונבנציה של הריבוע, על הבד שמתוח על מסגרת והיא פונה אל המיצב". יאיר גרבוז על התערוכה "אש ועשן" של סמדר אליאסף במוזיאון הרצליה

  • יחיאל שמי – פיסול רליגיוזי

    אדם ברוך אפיין את עבודתו של יחיאל שמי כחילונית מתוקף היותה צורנית, אולם עיון במקורות התיאולוגיים של הפורמליזם ובפרשנות הקדושה באמנות מודרנית, מאפשר לחזור אל עבודתו של שמי ולדברים שאמר וכתב לאורך השנים, ולשאול האם אותה חילוניות גורפת שברוך וממשיכיו נזקקו לה כדי לדון בעבודות, היא אכן מושג הולם עבורן*

  • משל העץ והפקעת

    "כך או כך, עם "פקעת" ניתן לומר שדלית מתתיהו היא אשפית הביטויים והדימויים, שאצלה הם תמיד כלים חדים כתער שאפשר לעבוד איתם, הם חותכים ויוצרים קעקוע בלתי הפיך בבשר האמנות הישראלית". אלברט סוויסה על התערוכה "פקעת – רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע"ש ברוך ורות רפפורט במוזיאון תל אביב לאמנות"

  • עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    "אולם התמסרותה של פרייזר לקול הסמכותי אינה רק כניעה וציות עיוור. הרי בסופו של דבר מדובר במיצג, דהיינו בבחירה אמנותית, ובמקרה זה הבחירה היא לציית. במקום לנסות ולמוטט את עמודי ההיכל בכוח, כפי שעשה שמשון הגיבור במיצג הסופי של עוצמתו, היא נצמדת לעמוד כדי להיטמע בו, לחפצן עצמה מולו, מתוך תקווה שבאמצעות אקט מופרך זה היא תביא לאותה תוצאה אליה הביא שמשון בכוחו". עדו ליטמנוביץ על המיצג של אנדריאה פרייזר משנת 2001

  • מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן*

    "בהדפס הפכו אותם שוליים להתרחשויות של חומר-לא חומר, שמתגלמות על ידי גרעיניות התצלום ונקבי רשת ההדפסה. רוחות רפאים של דימוי ומקום. ה'חומר-נושא' של קדישמן הוליד מרחב ושוליים שמשתרעים בין נוכחות להיעדר". יאיר טלמור על עבודות ההדפס של מנשה קדישמן