מסה

  • משל העץ והפקעת

    "כך או כך, עם "פקעת" ניתן לומר שדלית מתתיהו היא אשפית הביטויים והדימויים, שאצלה הם תמיד כלים חדים כתער שאפשר לעבוד איתם, הם חותכים ויוצרים קעקוע בלתי הפיך בבשר האמנות הישראלית". אלברט סוויסה על התערוכה "פקעת – רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע"ש ברוך ורות רפפורט במוזיאון תל אביב לאמנות"

  • עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    "אולם התמסרותה של פרייזר לקול הסמכותי אינה רק כניעה וציות עיוור. הרי בסופו של דבר מדובר במיצג, דהיינו בבחירה אמנותית, ובמקרה זה הבחירה היא לציית. במקום לנסות ולמוטט את עמודי ההיכל בכוח, כפי שעשה שמשון הגיבור במיצג הסופי של עוצמתו, היא נצמדת לעמוד כדי להיטמע בו, לחפצן עצמה מולו, מתוך תקווה שבאמצעות אקט מופרך זה היא תביא לאותה תוצאה אליה הביא שמשון בכוחו". עדו ליטמנוביץ על המיצג של אנדריאה פרייזר משנת 2001

  • מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן*

    "בהדפס הפכו אותם שוליים להתרחשויות של חומר-לא חומר, שמתגלמות על ידי גרעיניות התצלום ונקבי רשת ההדפסה. רוחות רפאים של דימוי ומקום. ה'חומר-נושא' של קדישמן הוליד מרחב ושוליים שמשתרעים בין נוכחות להיעדר". יאיר טלמור על עבודות ההדפס של מנשה קדישמן

  • הרחק מן ההמון הסואן

    "התמטיקה של שי-נחום עמוסת זיכרון, מבקשת לפלח את ההוויה הדכאנית של הווה ולהנכיח מחדש את העבר. דרך הפרקטיקות של הציור והאריגה היא מבקשת 'לשכון מחדש בתוך עצמה', לייצר משקל- נגד אישי, פרטי וקסום לגופי הידע הקאנוניים". קציעה עלון על עבודותיה של אביבה שי-נחום מתוך גיליון מיוחד של "הכיוון מזרח" במלאת 20 שנה להקמת תנועת אחותי

  • הרצפה שטואטאה

    "המעשה האמנותי מתמיר את השיירים שנותרו בנפש ומאפשר להגיע לקתרזיס – היטהרות. באופן זה המטאפורה והריאליה, המשל והנמשל, חד הם: המעשה האמנותי מגיע מן השיירים, ובמובן מסויים מן הפחים, מפסולת הנפש". נאוה סביליה שדה במחשבות על התערוכה "על הגעגוע: נראטיבים של המיניאטורי, הענקי, המזכרת והאוסף" של אילת זוהר

  • חייבים לדבר על יוזף בויס

    דן פלד על חייו ועבודותיו של האמן הגרמני הקאנוני יוזף בויס, במלאת מאה שנים להולדתו

  • 3 שנים ותשע דקות

    בתחילת פברואר 2005 ביקש בבהילות מוזיאון תל אביב לאמנות מבית המשפט לצנזר יצירת אמנות שאיש במוזיאון לא ראה מעולם: סרט מחתרתי בן 9 דקות שצולם ללא ידיעת או אישור המוזיאון באמצעות מצלמות המעקב המותקנות בחלליו, הכתה גלים בתעשיית האמנות והתרבות המקומית. מאמר זה חוקר את פעולת השיבוש של עבודה זאת בשדה המקומי ואת מחירו של המאבק להוציאה לאור.

  • על האופציה התיעודית של הציור

    "אחד מתפקידיו של הציור הוא לתעד את המהות הקבועה של הטבע, את יסודותיו הבלתי משתנים שבונים את תמונת המציאות של האדם. אך האם קיימת מהות כזו? ואם כן, מה בדבר הסובייקטיביות של המבט האנושי?"

  • תעודה על הקיר – התמקצעות תחום האוצרות בישראל

    אלעד ירון בסקירה היסטורית נרחבת של התפתחות תחום האוצרות ותכניות ההכשרה לאוצרים בישראל משנות השבעים ועד היום

  • "נוֹצֵר הַצּוּק אֶת אֵלֶם הַחִידָה"(*): על ציוריה של טליה ישראלי ועל הסדרה "אחד ההרים"

    "פרספקטיבה טרם הומצאה בזמן ובמקום אליו חזרה הציירת, אך התיאטרון היה קיים כבר זמן רב והצד התיאטרלי של הציור העתיק הזה הקל עליה לממש שוב את הרגלה מימים ימימה ולוותר על האנשים ועל בעלי החיים ועל המעשים והאנקדוטות ועל המיתולוגיות ולהסתפק ב'תפאורה'״. יאיר גרבוז על תערוכתה של טליה ישראלי

  • מיצבי מעבר

    ״הגריד ההנדסי והקר נבנה כתשתית פסיכולוגית שמוחזקת על סף קריסה, הרדי-מייד המתועש והמנוכר הופך לייצוג של הבית והמשפחה, והדה-סקילינג שנולד כדי לחמוק ממקצועיות ומיומנות, הופך לביטוי של שיכלול, חקירה אישית ומומחיות״. יונתן אמיר כותב על טרנספורמציה, טרנסגרסיה ומסורתיות בעבודתה של אתי אברג׳יל

  • זוהי לא (רק) בננה

    "זוהי שאלה מרכזית במחקר של כל דימוי אמנותי, והיא נוגעת בליבם של ויכוחים תיאורטיים אודות האופן בו יש לחקור אמנות; האם עלינו כחובבי אמנות וכחוקרים שלה להתייחס רק אל מה שהיא מציגה?" נעה מורדוך-סימונסון על העבודה "קומיקאי" של מאוריציו קטלאן

  • המקום של נוישטיין

    "יהושע נוישטיין נמצא בסכסוך ארוך שנים עם ישראל והישראליות; הוא מעדיף להתייחס ליהודיוּת כאל אנטי-תזה לחזון הישראליות הציוני; לא פעם הגדיר את עצמו כיהודי נודד וכפָליט. אף על פי כן, יש לישראל תפקיד מרכזי בדרכו האמנותית, וליהושע נוישטיין יש תפקיד משמעותי בפרקי מפתח באמנות בישראל". דליה מנור במאמר מקיף על חייו ויצירתו של יהושע נוישטיין

  • היצירה המגדרית של אריאלה שביד

    "בפעולות התחפשות שונות חושפת שביד עולם חושני, חמקמק, פנטזי ועתיר הקשרים, מתגלה ומתבהרת השקפת עולם פמיניסטית, המתריסה על אופן פעולתם של המנגנונים הממסדיים, הפטריארכליים ביסודם, המפקחים על הסדר החברתי והפוליטי". ד"ר רות מרקוס ורותי חינסקי-אמיתי על עבודותיה של אריאלה שביד

  • שפת קורונה: שפה חזותית של מדע ואתגר לפרויקט אמנות רב תחומי

    "כך, במקביל לשפה המילולית, צצה שפה מדעית חזותית בעלת מאפיינים אסתטיים, כמו צבע, קו, כתם, צורה, כיוון, ועוד. עין אחת מתאמצת לקרוא את השפה הזאת, ועין שנייה מתענגת על הפרץ החזותי". ד"ר שושן ברוש לויט ושלי לייבוביץ' קלאורה על השפה המדעית החזותית במגיפת הקורונה

  • עופר הלך הביתה: 5 קטעים קצרים על אורי קצנשטיין

    "אני לא חושבת שבשנים האלה אפשר היה לדבר עליו במונחים של שמאן, איכויות שבצדק דברו עליהן בהמשך כמאפיינות את עבודתו ואותו. אבל תמיד היה נדיב וחיפש להשתייך. מצד אחד, בבוז ובהבנה שלא ימצא את מקומו בצופים ומצד שני, בן יחיד שחיפש אחים ואחיות שאפשר יהיה להתחבר אליהם באיזושהי דרך: להלחים, להבריג, להתמגנט, להתלפף, להתחשמל ביחד". דברים שנשאה ד״ר חנה פרוינד-שרתוק בכנס לזכרו באונ׳ חיפה, 2019

  • אורות וצללים – על הצילום של דודי דיין

    "כמו רוב הצלמים המעניינים והמרגשים, גם הוא מבין שהיכן שישנם בני אדם, יש חיים. דיין הוא צלם של אנשים: הם הדבר שמעניין, שמסקרן, שמניע, שמזיז אותו. הם והסיפור שלהם". יואב שמואלי על תצלומיו של דודי דיין

  • חתרנות, כאוס וגאולה בסייבר-פאנק

    ״שנות ה-80 וה-90 הציגו עליית מדרגה בחשיבותו ובנוכחותו של ההיצג השיווקי. היצגים אלו לא ביקשו עוד להציע מוצר המנסה לענות על צורך חומרי, אלא לעצב מהיסוד את עצם הצרכים והחשקים של הצרכנים באמצעות הצגת תמונת ראווה של אנושיות אופטימלית״. ארי בן אריה על תרבות הסייבר-פאנק

  • בנוגע לדימוי

    ״הדימוי לא מפסיק לנוע. זו לא רק העין שסוקרת וסורקת את הדימוי במבטה אלא גם המבט של הדימוי על המביט, המשחק של המבטים, פני-השטח המשתנים, עד שאי-אפשר לומר מי מביט במי או מה מביט במה – רק כך אפשר לדבר על החומריות של הדימוי, על הדימוי כחומר״. מסה מאת הוד הלוי

  • "יכולת לחזור לציור פיגורטיבי, לא?"

    "ברישומים הפיגורטיביים מתחיל לקרות משהו שונה. גרשוני חייב לשכוח קצת מהמתח המאני-דפרסיבי שלו ולהתבונן באחר/ת. הוא מקורקע. עם זאת, כל הייצריות שלו מתועלת אל תוך האחר הזה". איתמר לוי במסה על הרישומים הפיגורטיביים של משה גרשוני

המלצות מרחבי הרשת