קוראות וקוראים יקרים,
״עיריית ירושלים וסגן ראש העירייה אריה קינג מתנכלים לעמותת בר קיימא״, כותבת נעמה ריבה ב״הארץ״. עמותת בר קיימא מפעילה עשרות יוזמות תרבות בירושלים, ובהן כתב העת ״ערב רב״. לדברי ריבה, העירייה מעכבת העברת תקציבים בגובה של כחצי מיליון שקלים, וההתנכלות, שתגובת העירייה מסווה באמצעות מושגים כמו ״בחינת התנהלות״, נעשית בתגובה לאיומי סגן ראש העירייה ואיש הימין הקיצוני אריה קינג. לרדיפת גופי תרבות ירושלמיים יש היסטוריה עשירה, ולצד מאבק בצעדים אלו יש להקפיד לתעד ולשמר את היסטוריית ההתנכלות. איננו יודעים כמה קוראים יוכלו למנות בעוד שנה־שנתיים את הישגיו של השר ניר ברקת במשרד הכלכלה, אולם מלחמתו בגלריה ברבור בתפקידו כראש העירייה בעשור הקודם תכתים את שמו לדיראון עולם.
היסטוריה מככבת בהרחבה בתערוכתה של רות פתיר ״ארץ אם״, שמוצגת בחודשים האחרונים במוזיאון תל אביב לאמנות. שני מאמרים שפורסמו השבוע ב״ערב רב״ עוסקים בתערוכה, ומאמר נוסף עתיד לראות אור בימים הבאים. במאמר הראשון כותבת אוצרת התערוכה מירה לפידות כי “אם תנועת הכנענים ביקשה להציב מודל חלופי לטיפוס היהודי הגלותי, הרי פתיר מבקשת להעמיד מודל חלופי ליהודי הישראלי־עכשווי – המתגלם בממסד החרדי הסקטוריאלי ולצידו במתנחל הלאומן והמשיחי. שני כוחות אלה מעצבים את דמותה של ישראל העכשווית, סוחפים אותה הרחק מן החזון שעמד לנגד עיני האימהות והאבות המייסדים על אודות מדינה מודרנית, שוויונית ודמוקרטית, שתהיה כוח חיובי במרחב”.
קרן גולדברג מתייחסת בהרחבה ובאופן אישי לפרוצדורות הרפואיות הקשורות לפוריות ומוצגות בתערוכה. ״רבייה, או ליתר דיוק היריון ולידה, כרוכים ביצירה אמנותית, משום ששני המצבים דורשים הרחבה של העצמי לעבר האחר, כלומר הפיכת האינדיבידואל לדיבידואל – בן או בת אדם החולקים את עולמם עם אחרים ונחלקים לאחרים, או במילים אחרות, מורכבים מיחסיהם עם אחרים. הרחבה מסוג זה אינה בהכרח אוטופית או הרמונית”.
במאמרה של יעל גילעת על תערוכתה של הילה בן ארי בגלריה אחד העם תשע, היא כותבת כי הרצף הסיפורי של העבודה ״מפסיק להיות פעולה שמזיזה דבר ממקום למקום או בתוך עצמו, אלא מייצר טרנספורמציה״.
דורי בן אלון ביקרה בתערוכתה של מירי נשרי ושוחחה עימה. “מרכיב שמלווה את גוף היצירה הוא העץ, פעור עיניים, מרובה ורידים. מירי מספרת על המפגש שלה עם הדיקט במדרשה, ועל הפליאה מול החומר הזה שתמיד כבר נושא בחובו דימוי. אף מילה לא נאמרת על דלות החומר, אבל כל תולדות האמנות הישראלית נמצאות איתנו בחדר כשהיא מריעה לאיכויותיו של הדיקט”.
עוד באתר:
במדור פריחת מוחות מתארחת אלונה רודה
במדורת בדיקת מציאות מתארח עידו גורדון
מבקר האמנות והאוצר הוותיק אמנון ברזל הלך לעולמו בגיל 90
חברת הבינה המלאכותית מידג׳רני דוחה את תביעת חברות הבידור בעניין אימון מודלים על יצירות קיימות
מוזיאון תל אביב רוכש יצירות חדשות לאוסף
שיח גלריה בתערוכות בבית בנימיני
שישי, 15.8.25 בשעה 11:30
נעילה: שבת, 30.8.25 בשעה 14:00
“עוגן חומרי – מסע ביצירתה של גדולה עוגן”
אוצרת: עינב ברנס אליאסוב
גדולה עוגן (1929–2022) אמנית קרמיקה בולטת, השתייכה לקבוצת אמניות שפיתחה שפה חומרית ייחודית באמנות הישראלית. יצירתה, שהתפרשה על פני שבעה עשורים, נשענה על תפיסה עמוקה של החומר כישות חיה, בלתי מוגבלת, הנושאת משמעות וזיכרון.
עם השנים הפכה עוגן לאחת מאמניות הקרמיקה החשובות בישראל, ועסקה לצד יוצרים אחרים בשאלות על זהות מקומית. במסעה החומרי, עוגן הטביעה את המושג “האמת שבחומר”, שהשפיע רבות על תלמידיה.
עוגן השאירה אחריה גוף עבודות רחב היקף, המשמש עדות למחויבותה לחומר וליכולתה ליצור שפה אמנותית ייחודית המשלבת בין מסורת לחדשנות.
בגלריה הקטנה: “פואטיקה שימושית – הקדרים המשפיעים של מחצית המאה ה־20″
אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
בתערוכה מוצגים שלושה קדרים מרכזיים שהשפיעו על הקדרות המודרניסטית: ברנרד ליץ’, שוג’י האמאדה ולוסי ריי. עם חלחולה של המהפכה התעשייתית לכל תחומי החיים, ערער המעבר מייצור ידני לייצור המוני את תהליכי הייצור, ויצר מתח חדש בין מסורת לאמנות.
המצב החדש הביא קדרים אלו לייצג גישות שונות כלפי מלאכה, חומר והקשר בין האמנות לחיי היומיום. התערוכה מציגה את השיחה בין אידאלים של רוח, מסורת ושימושיות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודותיהם ובחזונותיהם של הקדרים. היא מזמינה לבחון מחדש את המתח שבין האובייקט המושלם לבין הכלי החי, המשמש את האדם ומשמר זיכרונות.
שעות פתיחה: ראשון ושישי בשעות 10:00–14:00, שני–חמישי בשעות 11:00–19:00, שבת בשעות 11:00–14:00
צילום הצבה: שי בן אפרים
חברי קבוצת הרכישה של מוזיאון תל אביב לאמנות “בוחרים אמנות”, רכשו 35 עבודות של 11 אמניות ואמנים ישראלים עכשוויים עבור אוספי האמנות של מוזיאון תל אביב לאמנות. כמידי שנה, משקפת בחירת העבודות מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים, שלא זכו עד כה בייצוג יצירתם, לאוסף. 
