השכבה הסמויה של המציאות

את התערוכה החדשה של אסף אלקלעי בבית האמנים ירושלים חוצה קיר גבס: דרך קשתות האבן של הבית העתיק עובר קיר גולמי, לא צבוע, ומחלק מחדש את החלל. הקיר עוזר לאלקלעי לחבר את הפרגמנטים השונים של התערוכה לקו אחיד. זהו גם צורך טכני, לנוכח ריבוי התערוכות בגלריה, אבל החלוקה של אלקלעי היא הרבה מעבר לטכני, והיא מציגה רעיון מהותי לתערוכה: פיגום שמחבר נקודה לנקודה ומספר סיפור.

הפיגומים מופיעים בראש ובראשונה בסדרה מפעימה של הדפסי אקווטינטה של גשרים. אלקלעי צילם את הגשרים תוך נסיעה בכביש המהיר (ולחיצה מהירה על "איני הנהג", יש לקוות), ולאחר מכן יצר מתצלומי הבזק הדפסים החוגגים את הקו והכתם. אלקלעי מציג את הגשר המסיבי בכתמים נוגים ואת הפיגומים הסובבים אותו בקווים עדינים אינסופיים. המפגש בין הקו המפורט והכתמים המרוחים ביד נדיבה הופך את ההדפסים לעבודות שבהן הרישום העמלני והתנופה מטעינים זה את זה בכל מבט מחדש, ונותן לדימויים איכות מלנכולית רגישה.

אסף אלקלעי, ללא כותרת, הדפס אקווטינטה על נייר, 70*50 ס"מ

כשאלקלעי צורב את התצלומים הוא מפעיל מעין פעולה של דימות על המציאות; התצריב משמש כאן כמין מכשיר MRI או רנטגן, שמראה לנו את השכבה הסמויה של המציאות. בשכבה הזו אלו אינם גשרים מסיביים שחותכים את הרקיע, אלא מפגשים שיש בהם יופי ועדינות. והכלי לזיהוי היופי הזה, אליבא דאלקלעי, הוא העיבוד של התצלום.

רעיון דומה נוכח בטריפטיך "RGB firebone" הפותח את התערוכה: אלו שלושה תצלומים מחוברים לכדי תמונה אחת, שבהם אלקלעי יוצר מדורות דמיוניות בעזרת תאורה ומכונת עשן. זהו עשן בלי אש, מראה המופיע רק בתצלום המעובד; RGB, שהיא שיטה לייצוג צבע במחשב, משמשת כאן לחשיפת ממדים שאינם קיימים במציאות. מעין כתב סתרים הנחשף רק באמצעות הכלים הנכונים, שמאפשרים לנו לראות דרך המציאות. את הרעיון הזה – שלפיו התצלום ועיבודו חושפים שכבות אחרות במציאות – אלקלעי מטעין בממדים מיסטיים. בגב הטריפטיך הצבעוני מוצבות שלוש עבודות שבהן נוצרות אותיות באמצעות הזזת פנס בחשיפה ארוכה. אלקלעי "כותב" את האותיות באוויר בחללם של שלושה קברי צדיקים בגליל, ומפרש את התהליך הטכני של ייצוג צבע ואור כתהליך שיש בו משהו רוחני. ובאמת, מה רוחני יותר מחשיפת העדינות של המציאות.

אסף אלקלעי, מדורת RGB, מראה הצבה, צילום: אלעד שריג

האותיות שיוצר אלקלעי בקברי הצדיקים נבנות מהתנועה בין נקודות האור, כמו מזלות השמיים: מה שנראה כמקרה חסר פשר עשוי להתגלות כנושא משמעות, כאירוע מכוון ולא נקודתי. הפרגמנטים של התערוכה מכוונים בעקבות קיר הגבס אל עבודת וידאו, שגם היא תיעוד של מסע בין שתי נקודות. לעבודה שאליה מתנקז המהלך המרחבי של התערוכה אלקלעי קורא "ארבע עיניים". זוג העיניים שהוא מבקש לפגוש, כך נדמה, אינן של מישהו אחר אלא שלו עצמו. גם זה דורש גשר ופיגומים, וגם במפגש הזה ישנו עדינות שיש לחשוף. אלקלעי נוגע במיתר הרוטט שבין נקודה לנקודה, מניח את האצבע על רגע היציאה מדמות אחת של העצמי אל עבר הדמות הבאה.

החיפוש של אלקלעי אחר אינטגרציה בין הדמויות שמרכיבות את העצמי פותח את עבודת הווידאו. המצלמה מתמקדת בדמות אדם המביט בצופה הפוך, כשקצה ראשו טובל במעיין. ראש הדמות משתקף במים, וככל שהם מצטללים ונרגעים עיניה של הדמות מתיישרות מול העיניים שבהשתקפות, לרגע קטן של זהות. ברגעי נסיעה בין נקודה לנקודה, שבהם המים רוטטים מאדוות והזהות אינה יציבה, נמצא עיקר העיסוק של העבודה.

"ארבע עיניים", מראה הצבה מתוך "מפל", אסף אלקלעי בבית האמנים, ירושלים, צילום: אלעד שריג

כמו התערוכה כולה, גם עבודת הווידאו עשויה פרגמנטים שונים. בליבה נמצאת נסיעה בכביש מהיר על משאית פתוחה, שעליה עומד פסל וחוצב דמות ענקית בקלקר. במקביל לנסיעה מופיעות סצנות אחרות, שבהן שני גברים תאילנדים משחקים בכדורגל על צלע הר, שתי דמויות זוחלות מקצה לקצה של הפריים בתוך שדה חרוש וגבר מסתובב אבוד בלילה חשוך כשעל זרועותיו עשרות נרות שעווה. הדימויים השונים נוגעים בזוגיות, באור ובעשן, ועוסקים בתנועה בלתי פוסקת.

מראה הצבה מתוך "מפל", אסף אלקלעי בבית האמנים, ירושלים, צילום: אלעד שריג

דחף עמוק מניע את התערוכה, כמין נשימה עמוקה: ברגעים הראשונים קשה להבחין בו, אך העבודות מעלות עשן ומעידות על רמץ שכבה לפני רגע. אותיות האור מגיעות אל קברי הצדיקים כמו אור שמגיע מכוכב מת. אלקלעי מזהה פרגמנטים בודדים בחלל ומפעיל את המצלמה כמו מכונת דימות, מראה לנו היכן היה האור קודם וכיצד התנועה ממקום למקום מכוננת משמעות. לאורו, אפשר להמשיך לספר את הסיפור.

מפל/ אסף אלקלעי
תערוכת זוכה פרס מירון סימה לשנת 2023
בית האמנים, ירושלים
אוצרת: הדס מאור
נעילה: 10.02.24