המענק למחקר אוצרותי נחנך בשנת 2020 ומוענק זו השנה הרביעית ברציפות מטעם בית לאמנות ישראלית, המכללה האקדמית ת”א יפו. הוא נועד לאפשר לאוצרים ואוצרות להקדיש זמן למחקר על מנת לפתח תזה אוצרותית מעמיקה, רעננה ומקורית בתחום האמנות. חברי ועדת המענק לשנת 2023 הם פרופ’ דרור ורמן, האוצרת ד”ר גליה בר אור, גלעד מלצר, ד”ר אסנת צוקרמן רכטר ועידית עמיחי.
חברי הוועדה החליטו להעניק את המענק למחקר אוצרותי לשנת 2023 לד”ר דליה מנור על הצעתה לתערוכה: מקומיות שהושכחה – “האסכולה הגלילית” בפיסול שנות השמונים בישראל המיועדת להצגה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב. מנור תזכה במענק בסך 30,000 ₪. כמו כן זכו האוצרות עדי המר יעקבי ורונה זינגר בציון לשבח על הצעתן: שונה=שווה (שם זמני) הבוחנת את ההסללה המגדרית בתרבות חזותית והמיועדת להצגה במוזיאון העיצוב, חולון, בליווי המנהלת והאוצרת הראשית מיה דבש. עדי המר יעקבי ורונה זינגר תזכנה במענק בסך 10,000 ₪.

דליה מנור, צילום: שי איגנץ
מנימוקי השופטים:
מחקרה של מנור, מהחוקרות הבכירות והמוערכות בישראל, לשעבר אוצרת ומנהלת ראשית של מוזיאון הנגב לאמנות ומוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח, בבאר שבע (2021-2010) וכיום אוצרת גלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון, יתמקד בפיסול באבן בזלת גולמית ובעשייתן של אמניות כדליה מאירי ואמנים כטולי באומן, נועם רבינוביץ ורבים נוספים, שפעלו בעבודתם במרחב הציבורי ואף חברו לייסוד מפעלי אמנות משותפים כגון אירועי תל חי.
אמנים ואמניות אלה פיתחו מגמות אמנות עכשוויות בינלאומיות ברוחן הנושאות בד בבד זיקות מקומיות. ניתן לזהות בעבודתם היבטים חומריים משותפים אף שלא פעלו כקבוצה ולא ניסחו מניפסט כזה או אחר. אבן הבזלת המקומית נקשרת למקורות הקדמוניים באזור מבחינה גיאולוגית, היסטורית ופולחנית, ולימי מלחמה ומצור, ורוח הזמן של שנות האלפיים תזהה במבט לאחור הקשרים משמעותיים שלא נדונו עד כה בחקר האמנות המקומית.
נושא המחקר והתערוכה שהציעה מנור משתלבים היטב בנופו הסביבתי והאנושי של המוזיאון המארח, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. בהנהלתה של האוצרת סמדר קרן מתייחד מוזיאון פריפריאלי זה בשנים האחרונות זה במחקר ותצוגה ברמה המוזיאלית הגבוהה ביותר, ועוסק לא אחת בשאלות זהות ומקום.
עדי המר יעקבי – אוצרת עצמאית ודוקטורנטית במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן גוריון, ורונה זינגר – אוצרת עצמאית, מרצה במכון הטכנולוגי בחולון ובוגרת התואר השני בעיצוב תעשייתי באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל – בוחנות במחקרן החלוצי את האופנים בהם תורמת תרבות חזותית לניתוב, הסללה סטריאוטיפיזציה ואף הדרה מגדרית.
במקביל מזהה מחקרן את כוחה לסייע בכינונה של חברה שוויונית יותר לכלל המגדרים. המר יעקבי וזינגר מתייחסות למגדר כקשת רחבה של זהויות וכרפרטואר דינאמי, ללא סיווג או מיון. התמות המרכזיות במחקרן עוסקות בייצוגי גוף ואידיאל יופי, בקיבוע תפקידים מגדריים דרך מבנה המשפחה, בהסללה תעסוקתית שקופה, בסגנון נשי מול גברי, באסתטיקה קווירית ועוד.
חברי.ות הוועדה רואים.ות חשיבות בעידודה של תערוכה העוסקת בתפיסה רחבה של ייצוגים חזותיים שהם תוצריהם של מקצועות העיצוב ותחומי האמנות השונים גם יחד. מוזיאון העיצוב בחולון, בניהולה המקצועי ובליווי של מיה דבש. המוזיאון קנה לעצמו מעמד בינלאומי והעמיד בשנים האחרונות שורה של תערוכות מובילות, הוא אכסניה מתאימה מאין כמותה לתערוכה זו.
זוכים בשנים קודמות במענק למחקר אוצרותי:
בשנת 2020 זכתה הדס קידר על תערוכה העוסקת באמנית דורית רות יעקבי שהוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
בשנת 2021 זכו במענק האוצרים אורי דרומר על הצעתו “חזון העצמות החדשות: דמיונות וחזיונות יהודיים במאה העשרים”, המיועדת להצגה במוזיאון תל אביב לאמנות; וד”ר אורית בולגרו על הצעתה “פנורמה”, העוסקת בפרויקט “אטלס מנמוזינה” ומיועדת להצגה במוזיאון בת ים לאמנות.
בשנת 2022 זכו במענק האוצרת ד”ר גליה בר אור על הצעתה לתערוכה מקיפה לאמן מוטי מזרחי המיועדת להצגה במוזיאון פתח תקוה לאמנות. ד”ר רביד רובנר זכתה בציון לשבח ובמענק בסך 10 אלף ₪ על הצעתה “בית היוצר” המיועדת להצגה בבית בנימיני, תל אביב.




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
