הוכרזו הזוכות והזוכים בתחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני, המתקיימת זו השנה ה-15 במסגרת “אמנות בצומת” בפסטיבל הקולנוע ירושלים. צוות השיפוט בתחרות כלל את חנא קובטי, הדס מאור וגליה בר-אור. בתחרות חולקו פרס על שם ליה ון ליר בתרומת רבקה סקר ע״ס 15,000 ש”ח ופרס קרן משפחת אוסטרובסקי ע״ס 12,000 ש”ח.
הזוכים הם:
פרס ע״ש ליה ון ליר בתרומת רבקה סקר: How to Be Alone – נטע מוזס
הסרט זוכה בפרס על האופן בו הוא משלב שפות, טכנולוגיות ומדיות למכלול המשקף את חווית הקיום העכשווי, ומציע מרחב משותף של עולם דיגיטלי ועולם ממשי. באמצעות פואטיות ואירוניה גם יחד חושף הסרט מצב מתמשך של צמצום קשרים בין אישיים ותחושת בדידות המלווה בדחף של שיתוף חוויות תוך תלות באמצעים טכנולוגיים.

מיכאל ליאני, סטיל מתוך “בא הביתה”
פרס קרן משפחת אוסטרובסקי: בא הביתה – מיכאל ליאני
הסרט זוכה בפרס על התנופה, התנועה וההיבט החברתי שהוא נושא. ניכר שהסרט מונע מהזדהות אנושית עמוקה. הסרט מרתק גם באופן בו המוזיקה, שנכתבה על ידי הבמאי בשיתוף המוזיקאי רן שם טוב, מניעה את התפתחותו, מחזיקה ומעצימה את המתח שבו. השינוי התכוף בנקודת המבט הצילומית מהדהד את ההסטה החוזרת ונשנית של מוסכמות וסטריאוטיפים נתונים, ובכך הופך הסרט גם למסמך חברתי משכנע ואמין.
ציון לשבח: התאבכות הורסת – ציון אברהם חזן, קרן בן־אלטבט, אבנר מרים־עמית
העבודה זוכה בציון לשבח על היותה מושגית, פרפורמטיבית ופיסולית בעת ובעונה אחת. הממד החדשני בתיאור הפקת הסאונד באמצעות מעבר דרך גופו של הזולת, והקרבה הגופנית הקיצונית הנדרשת לשם כך, מקבלות משנה תוקף על רקע התקופה הנוכחית מרובת ההגבלות והדרישה המתמשכת לריחוק חברתי, כפי שעולה גם משם העבודה.




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

העיקר שיש גם זוכות וגם זוכים. חשוב להקפיד, אחרת משטרת הטהרנות תכה ללא רחם.
אדווה
| |