המועצה האקדמית העליונה של שנקר אישרה את המלצת ועדת האיתור למנות את ד”ר שחר פרדי כסלו לעמוד בראש בית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר. הוא יחליף את פרופסור רועי קופר שכיהן בתפקיד ארבע שנים.
כסלו, יליד 1982, עוסק באמנות במובן רחב וגמיש, הכולל משחקים, קולנוע וטכנולוגיה, וכן בחקר תולדות הפילוסופיה בזיקה למדעי-הרוח הדיגיטליים.
כסלו הציג מעבודותיו בבמות מרכזיות בשני העשורים האחרונים. בשנים 2019-20 הוצגה תערוכה גדולה מעבודותיו, “משחקים 2013-19”, במוזיאון תל-אביב לאמנות. ספרו, “תנוכים משושים, שיניים רכות וחידות אחרות”, עתיד לראות אור במהלך 2020. משנת 2017 הוא מכהן כיו”ר איגוד האמנים הפלסטיים. בשנת 2016 השלים דוקטורט בדברי ימי הפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, עם התמחות באידיאליזם הגרמני של ראשית המאה הי”ט. קודם לכן השלים תארים שניים בקולנוע ובתולדות הפילוסופיה, באותו מוסד. מתגורר ביפו, ולו שני ילדים.

שחר פרדי כסלו, צילום: נח דובי כסלו
מכסלו נמסר: “אני מודה לועדת האיתור על הבחירה, ושמח להצטרף לבית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר, שלמרות גילו הצעיר הצליח לצבור מורשת מפוארת. בית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר פועל בתוך אקדמיה לעיצוב והנדסה, מוטת חדשנות. בתור שכזה, הוא בעמדה להכשיר לא רק אמנים במובן המסורתי, אלא גם ישויות ביניים על התפר שבין האמנות לעיצוב או להנדסה: ישויות יצירתיות, חושבות, חקרניות, יזמיות ועתירות אמצעים: אנשי מחקר ופיתוח. האמנות במובנה הצר נמצאת במשבר, ומעט מחווירה נוכח הפרץ היצירתי שחווים תחומים סמוכים, כמו הטלוויזיה, המשחקים, הטכנולוגיה, העיצוב, ואפילו הקומדיה. בית הספר ינסה להניע את האמנות לעבר אלה, ולעודד אותה להתרבות איתם. האמנות היא שמורה המשלבת מלאכה, עיון מופשט ורוח-שטות. כאקדמיה, תפקידנו לטפח את שלושתם: לוודא ששלוש האגפים חיים יפה ביחד, מאוזנים פחות או יותר, וניזונים זה מזה.”


בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 


מקווה שזאת לא כתיבה פרודית. מה??
נשוב לבדוק בעוד 5 שנים, איך הוכשרו אמנים לא במובן המסרותי ואת מוטת החדשנות.
“בית הספר לאמנות רב-תחומית בשנקר פועל בתוך אקדמיה לעיצוב והנדסה, מוטת חדשנות. בתור שכזה, הוא בעמדה להכשיר לא רק אמנים במובן המסורתי, אלא גם ישויות ביניים על התפר שבין האמנות לעיצוב או להנדסה: ישויות יצירתיות, חושבות, חקרניות, יזמיות ועתירות אמצעים: אנשי מחקר ופיתוח. האמנות במובנה הצר נמצאת במשבר, ומעט מחווירה נוכח הפרץ היצירתי שחווים תחומים סמוכים, כמו הטלוויזיה, המשחקים, הטכנולוגיה, העיצוב, ואפילו הקומדיה. בית הספר ינסה להניע את האמנות לעבר אלה, ולעודד אותה להתרבות איתם. האמנות היא שמורה המשלבת מלאכה, עיון מופשט ורוח-שטות. כאקדמיה, תפקידנו לטפח את שלושתם: לוודא ששלוש האגפים חיים יפה ביחד, מאוזנים פחות או יותר, וניזונים זה מזה.”
עמליה
| |נראה כמו ‘מניפסט’ שמחשב כתב אותו
נדב
| |