רב ערב 16.07.19

"התערבות זמנית": מיצב וידאו סייט ספסיפיק / רן סלוין

מוזיאון בית ראובן

פתיחה: שלישי, 23.7.19, בשעה 20:00
נעילה: 28.9.19
אוצרת: ציפי אדר 

במיצב חדש שיוצג בבית ראובן ״מתערב״ האמן רן סלוין בשלושה ציורים של ראובן רובין בפראפרזה סגנונית ותקופתית, ומותח קווים בין השנים 2020-1920.

מדובר במעין השתלה, התכה של וידאו דיגיטלי לתוך שלושה ציורי שמן על בד: ירושלים (1925), המאורשים (1929), פרדסים ליד יפו (1928).

אל ציורי ארץ ישראל האיקוניים של רובין מתווספת נוכחות טכנולוגית המהדהדת את הווירטואלי שבינתיים כבר הפך למציאות.

בערב הפתיחה תתקיים הרצאה של אורי דרומר

בהרצאה, ישמיע דרומר מספר דוגמאות למוסיקה עברית שנכתבה לפני קום המדינה, בה אפשר לראות הקבלה לאמנות העברית מתקופת בצלאל על השפעותיה. דרומר יעשה הקבלה בין קטעים מוזיקליים למספר ציורים והקהל יוכל להאזין לפסקול מקורי שחובר במיוחד עבור התערוכה.

רן  סלוין הוא אמן עכשווי, יוצר עבודות דיגיטליות בשילוב וידיאו, סאונד ועבודת מחשב.

אורי דרומר הוא אמן בינתחומי, מוזיקאי, אוצר וחוקר תרבות.

רן סלוין, דימוי מהמיצב במוזיאון בית ראובן

"זפת וחלב"

אוצרת: סבטלנה ריינגולד

פתיחה: חמישי, 11.07.19, בשעה 20:00
נעילה: שבת, 12.01.19

האמנות המקומית, הישראלית והפלסטינית כאחד, חידדה לאורך הדורות את אופן התבוננותה בנוף המולדת, מבט הנושא באופן מסורתי זרעי מועקה ודאגה – הן ברובד האישי־קיומי והן ברובד ההיסטורי והגיאו־פוליטי. אולם, השיח האמנותי המקומי סביב נושא זה המעיט לעסוק בהיבטיו המגדריים. בשיח האמנותי הישראלי והפלסטיני גם יחד, על פי רוב, לא קיימת הבחנה בין המבט הגברי לבין המבט הנשי בהתייחס לנושא טעון זה. מקבץ התערוכות מבקש לעסוק בסוגיה מורכבת זו, שעל פי רוב לא נוהגים להתייחס אליה.

הנושא המגדרי הטמון בייצוגי המולדת באמנות המקומית נבחן בשלוש התערוכות הכלולות במקבץ "זפת וחלב". התערוכה "נפקדת נוכחת" מבקשת לבחון את נושא המולדת בעבודותיהן של אמניות פלסטיניות עכשוויות. התערוכה "זיכרונות נבדלים: מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון", מתמקדת באמנות צעירה בישראל ושואפת להבחין בין התבוננות גברית לבין התבוננות נשית בנופי "ארץ הקודש". התערוכה "הרמן שטרוק: מולדת זרה" משקפת את תפיסת המולדת של שטרוק, היונקת מדימויי הנוף של הלאומיות הרומנטית הגרמנית.

אמירה זיאן, ללא כותרת, 2012, הדפס כסף, באדיבות האמנית

מעגלי אמנות, הדרכה ויצירה: לימודי תעודה, תכנית דו-שנתית – יום בשבוע

חיים ונושמים אמנות? זה הזמן לעשות עם זה משהו!

הצטרפו לתכנית להכשרת מדריכי אמנות ויצירה במכללת סמינר הקיבוצים

למי מיועדת התכנית? לקהל הרחב, לשוחרי אמנות, לסטודנטים לתרפיה באמנות, גננות/ים ומורות/ים המתעניינים באמנות ויצירה ושילוב אמנויות בהוראה.

מה לומדים? את ״שפת האמנות״ כבסיס להכשרה בהדרכה, סדנאות אמנות חווייתיות, מתנסים במגוון רחב של טכניקות, חומרים ונושאים באמנות כגון: רישום בעפרון ופחם, ציור בצבעי פנדה, גואש, קולאז‘ ובתולדות האמנות, עיצוב בובות תיאטרון מטכניקות נייר פשוטות ועד בובות מפוסלות, מקבלים כלים מתודיים לעבודה בהדרכת אמנות כמו תכנון שיעור, עורכים סיורים מודרכים בגלריות ובמוזאונים, מקבלים כלים לבניית תערוכה על פי נושא, תכניות עבודה, בניית מרכזי למידה ועוד.

התכנית מוכרת כשעות קדם באמנות לתלמידי טיפול באמנות בהיקף של 330 שעות

מגוון אפשרויות עסוקה לבוגרי התכנית

במוסדות חינוך ובקהילה: בחינוך הבלתי פורמאלי, בחינוך המשלים, מועדוניות, בתי אבות, מתנסים וכדומה. בנוסף, מהווה התכנית ערוץ התמקצעות למורות/ים וגננות/ים המעוניינים לשלב אמנות בהוראה ולהתפתח בתחום האמנות.

פתיחת תערוכות בסדנאות האמנים, ירושלים

פתיחה: שבת, 20.7.19, בשעה 20:30

בגלריה:

״גרנד קניון״ / רונית פורת וגיא קניגשטיין

נעילה: 4.10.19
אוצרת: מעין שלף

תערוכתם המשותפת של רונית פורת וגיא קניגשטיין נוצרה מתוך העניין המשותף שלהם בביוגרפיה ובמחקר של קתלין קניון, ארכיאולוגית בריטית שפעלה בגדה המערבית ובירדן בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. קניון, דמות מרתקת ורבת סתירות, הציתה את דמיונם של האמנים.

פורת וקניגשטיין בוחנים אם וכיצד מדע העבר, הארכיאולוגיה, יכול לחול על חייה של מישהי. באמצעות עבודות פואטיות ומינוריות שמתכתבות זו עם זו, האמנים בוחנים את הגבולות שבין מחקר לפעולה אמנותית, בין ניכוס למחווה ובין אמת ובדיה.

התערוכה בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות בישראל.

בקיר האמן:

״בין השמשות״ / תמר שפוני מארחת את ליאב גבאי ורענן חרל"פ

נעילה: 26.8.2019

האמנים רענן חרל״פ וליאב גבאי הוזמנו על ידי תמר שפוני להציג עבודות מתעתעות וקסומות המבקשות לגעת במקום שבו המציאות אינה כפי שהיא נראית.

למידע נוסף: http://www.artiststudiosjlm.org/

גיא קניגשטיין, "אופק", 2019

חנות פופ-אפ עיצוב ולייף סטייל ישראלי של קרן שביט

עליית הגג של בית הנסן

שלישי-שישי, 16-19.7.19 
בית הנסן מארח לארבעה ימים את חנות הפופ-אפ של קרן שביט, המתמקדת בעיצוב ולייף סטייל ישראלי: אופנה, אביזרים ופריטי עיצוב ברוח קיצית ים תיכונית.

קרן מביאה איתה את קולקציית הקפסולה החדשה שלה, המתאימה לאקלים הים תיכוני. זוהי קולקצייה של שמלות קלאסיותת ואל זמניות מבדי כותנה קלים, רכים, אווריריים ולא שקופים. כל שמלה שוקלת כ-100 גר'. הבדים מודפסים בעבודת יד ועוצבו על בסיס ציוריה של שביט, תוך שימוש בפלטת גוונים רחבה. השנה תוצג לראשונה גם קולקציית חולצות טי לנשים ולגברים בהדפסים מקוריים.
מעצבות ישראליות נוספות שייקחו חלק באירוע: אורנה ליפשיץ, יעל נעמן, צופנת Zofnat ותמי אשד.

בנוסף, ימכרו אביזרים משלימים לקיץ ולחופשה: סלים, מגבות ים, תיקי קש, סבונים וניחוחות של סטודיו מעפילים, סנדלי ״saltwater״ וקבקבי העץ השבדים ״קלוגס״ במגוון צבעים ודגמים.

שעות פתיחה: שלישי-רביעי בשעות 10:00-18:00, חמישי בשעות 10:00-21:00, שישי בשעות 09:00-14:00

"דלת הזזה" / טל גולני

משכן האמנים, יודפת 7, בהרצליה

פתיחה: שבת, 20.7.19, בשעה 20:00
נעילה: 7.09.19
אוצר: רן קסמי אילן

מסגרת האלומיניום החומה של דלתות הזכוכית הכהות המובילות לגינת משכן האמנים: זהו המראה הראשון הנגלה לעיני הבאים בשערי הגלריה. כבר במבואה הקטנטנה, עוד בטרם נחשף בפנינו המוצג בחלל, חצר המשכן נפרשת לפנינו ירוקה ושטופת שמש. דלת זו, שעל שמה נקרא מיצב הציור של האמנית טל גולני, מוכפלת. מופעה הממשי, הקבוע, ניצב על עומדו ומזמין את הבאים לצאת אל הגינה, אך היא ניצבת גם בירכתי הגלריה, מצוירת על בד גדול שהוא חלק מציור מפרקי מתמשך, 17 מטר אורכו, שחלקיו מוצבים על רצפת הגלריה בזוויות שונות, כמעין מחיצה. חלל התצוגה עצמו, גלריית משכן האמנים, נבחן כזירה אדריכלית, ובחינה זו פוערת מרחבים אפשריים נוספים.

את מיצבי הציור של גולני מניעים דימויים אדריכליים המשמשים אותה כדי לבחון את המרחב הממשי ואת מרחב הציור. גוף העבודות שלה שופע מרחבי פעולה: חדרי סטודיו, אולמות תיאטרון, חללי תצוגה, אוהל קרקס, מסלול מרוצים, זירת אִגרוף. כולם זירות פרפורמטיביות, ולמעט חללי הסטודיו, כולם אמורים להכיל קהל, אלא שבעבודותיה של גולני הם ריקים הן ממופיעים והן מצופים.

אבל מה הם מושבים ללא קהל היושב בהם? מה נותר מתבניתו של המקום מרגע שהפונקציה היעודה לו הושעתה? החללים שבהם עולים חזיונות התרבות (הצגות התיאטרון, תערוכות האמנות וכן הלאה) הם גיבורי החזיונות שגולני מביאה בפנינו, אך בהיותם שוממים מפעילוּת הם בגדר גיבורים שנעקרו מתוך עלילת גבורתם.

"דלת הזזה" היא הפעם הראשונה שבה אחד ממיצבי הציור תלויי-החלל של גולני מוצג בחלל המצויר עצמו. זהו משכן בתוך משכן: האחד נפרש סביבנו במלוא עוצמת חומריותו, ואילו האחר מקיף אותנו ללא מרחב מוגדר וללא זמן מוגדר. צל כחלחל של הגלריה, הדהוד שאינו מסונכרן איתה.

טל גולני, מתוך "דלת הזזה", צילום: דור אבן חן