“נשים קטנות”, חגית שחל
בית האמנים, תל-אביב
אוצר: ניר הרמט
פתיחה: חמישי, 31.8.2017, בשעה 19:30
נעילה: 31.8.2017
תערוכה חדשה המציגה עבודות הדפס ווידיאו העוסקות בייצוגי נשים בסרטוני פרסומת בישראל. העבודות מנכיחות, מנקודת מבט ביקורתית ופמיניסטית, את מרכיבי המבט הגברי ההגמוני, המעצב ומנמיך נשים לצורכי שיווק. האמנית עוקבת ומשעתקת את ההעוויות המוגזמות של השחקניות, הקולות הצווחניים שפולטים טקסטים של התפעלות מגובים ברמזים מיניים, אל מול אביזרים לשיפוץ אמבטיות ומטבחים. גוף העבודות נוצר בטכניקה מסורתית של חיתוכי לינוליאום, הנחשבת “גברית”; אין בטכניקה ניואנסים, אין אזורים “אפורים”, והיא מתפקדת כחותמת של המציאות.
את התערוכה מלווה מאמר מאת ד”ר קציעה אלון.
בית האמנים ע”ש יוסף זריצקי, רח’ אלחריזי 9, תל-אביב.

חגית שחל, “תגיד תודה שאתה גבר”
שיח עם האמנית שני נחמיאס
מוזיאון חיפה לאמנות
שבת, 2.9.17, בשעה 12:00
עבודותיה של שני נחמיאס מוצגות בתערוכה הקבוצתית “הדרך לתהילה”, כחלק מאשכול התערוכות “אנונימיX: סוף עידן הפרטיות”. עבודותיה עוסקות בבחינה של הגוף הנשי וייצוגיו באמנות, וקוראות תיגר על הגבולות הברורים שסומנו עבור הגוף הנשי כסמל יופי, כמושא התפעלות וכמקור השראה עתיק יומין. השיח יעסוק בפורטרט העצמי בעירום ככלי ריפוי וניתוח של תהליכים פיזיים ונפשיים.
שני נחמיאס, ילידת 1974, חיה ועובדת בתל-אביב. בעלת תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת הסורבון, פריז, ותואר שני מאוניברסיטת תל-אביב.
על האשכול “אנונימיX: סוף עידן הפרטיות”: אשכול התערוכות מציג 11 תערוכות, 5 מהן תערוכות יחיד ו-6 תערוכות קבוצתיות. בתערוכות יציגו כ-70 אמנים ישראלים ובינלאומיים. האשכול עוסק בטשטוש הגבול בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, אקסהיביציוניזם, נרקיסיזם ומציצנות.

שני נחמיאס, “פורטרט עצמי עם מסכה”
“גוֹמְלֵיDATA”, תערוכה קבוצתית באוצרות קבוצתית בבית הנסן, ירושלים
פתיחה: 7.9.17, בשעה 20:00
נעילה: 12.10.17
התערוכה “גוֹמְלֵיDATA” צמחה סביב המימד ההיסטורי של בית הנסן וסביב הסיפור “עד עולם” של ש”י עגנון. בית הַנסֶן, הידוע בכינוי “בית המצורעים”, הוקם בשנת 1887 כבית-חולים לטיפול במחלת הַנסֶן, המחלה שכונתה צרעת. שם התערוכה הוא צירוף של שתי מלים: גוֹמְלֵי – מי שגומל את עצמו או אחרים מדבר מה, ו-Data, נתון או מידע.
בתערוכה מוצגות עבודות אמנות עכשוויות של אמנים ותיקים לצד אמנים צעירים, העוסקות במושג המשק האוטרקי ובפעולות העוסקות באוטונומיות של המרחב. היצירות מתייחסות למקום כיחידה אוטונומית אידיאלית או קטסטרופלית, מושבה שתושביה מקיימים חיים רוחניים, אך למעשה מייצגים את מי שהוקעו מהחברה. הן מפזורות בחלליו השונים של בית הנסן, ובהם חללים שלא נחשפו לקהל הרחב עד כה.
אמנים משתתפים: אביטל גבע, אבינועם שטרנהיים, אורלי הומל, אתי שוורץ, בן הגרי, דנה לוי, הילה בן-ארי, הילה עמרם, ורד אהרונוביץ’, טל רוזן-אליעזר, מיטל כץ-מינרבו, קבוצת סלה-מנקה ואיתמר מנדס-פלור, סיפור-ישראלי, עודד הירש, ענבל הופמן, עתר גבע, שחר יהלום, שרון בלבן, שרון גלזברג, תומר ספיר, תמיר צדוק, תמר לצמן.
אוצרים: אורנה נוי-לניר, אילנית קונופני, בר גורן, ג’ודית לנגלרט, דניאל גורודנציק, טלי קיים, יעקב ישראל, יצחק מזרחי, מעיין לוי, לילך עובדיה, רננה בנית, תמרה גרמובה.
התערוכה התגבשה ונאצרה במסגרת קורס בהנחיית נירית נלסון, ונעשתה במסגרת התוכנית לתואר מוסמך במדיניות ותיאוריה של האמנויות, בצלאל.
בית הנסן, מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה, רח’ גדליהו אלון 14, ירושלים.

“גוֹמְלֵיDATA”, בית הנסן, ירושלים
סדנאות – אנסמבל כאן
אנסמבל כאן היא קבוצת תיאטרון עצמאית השואפת להרחיב את החוויה האמנותית ולעורר אנשים לפעולה. סדנאות האנסמבל הן חלק בלתי נפרד מפעילות הקבוצה, והן ייפתחו מיד אחרי החגים.
סדנת כתיבה/פילוסופיה: בכל מפגש נכיר תפיסה פילוסופית אחרת, למשל: מהו אדם ומשמעות החיים על-פי סארטר, התשוקה לפי הגל, היחסים בין המינים על-פי דה בובואר ועוד. בשלב הבא נתנסה בכתיבה אישית ונעמיק אותה דרך המפגש עם החשיבה הפילוסופית. מרתון לקראת הקורס ב-8.9.17.
סדנת כתיבה – לימוד והתנסות בעקרונות הכתיבה הדרמטית, במקביל לעבודה על תרגילים חווייתיים, יאפשרו לזהות ולבטא קול ברור וייחודי. במהלך הקורס ייצור כל משתתף פרויקט כתיבה אישי.
סדנת משחק – באמצעות תרגילים פיזיים, אימון קולי ועבודה על נוכחות, ננוע בין חומרים אוטוביוגרפיים לטקסטים קלאסיים, נגדיל את המנעד והגמישות הרגשית ובעיקר נלמד לחיות על הבמה.
סדנת דרמה/תראפיה – איך מספרים את הסיפור שרוצה להיות מסופר בשלב זה של החיים. במהלך הקורס יזקקו המשתתפים חומרים אישיים לכדי מונולוגים דרמטיים שאיתם יופיעו מול קהל.
לפרטים והרשמה

סדנאות אנסמבל כאן
תיאטרון נוצר בבכורה חדשה: “הנידפים”
מאת ירון אדלשטיין ובבימויו
מוצ”ש, 9.9.17, בשעה 21:30; שלישי, 12.9.17, בשעה 20:30; רביעי, 13.9.17, בשעה 20:30; מוצ”ש, 16.9.17, בשעה 21:30
שמונה אנשים וכלבה מנהלים את שגרת חייהם בעיר הגדולה כשפיצוץ מסתורי מטלטל את עולמם ומאלץ כל אחת ואחד מהם לצאת למסע בין רחובות העיר ובין סמטאות לבם. שמונה אנשים וכלבה נסחפים ברוח האירועים החזקה, שמפשיטה וחושפת אותם במלוא מערומיהם הנפשיים ומחייבת אותם להביט עמוק אל תוך נשמותיהם. בדומה ליצירות קולנועיות כמו “מגנוליה”, “אושר” ואחרות, סיפורי הדמויות במחזה שזורים שתי וערב, משקפים ומהדהדים זה את זה, ומצטברים יחדיו לכדי סיפור ההוויה האורבנית וחיפוש אחר משמעות קיומית בעת הזו. קומדיה שחורה ועצבנית על התשוקה הנואשת לאהבה, לתהילה ולחפוז בטיסה.
* הטבה לקוראי “רב ערב”: כרטיס ב-50 שקל.
* חמישה זוגות כרטיסים להצגה יוגרלו בין קוראי “רב ערב” שישלחו מייל.
תיאטרון נוצר, רח’ יצחק נפחא 2, בת-ים, טל’ 03-6350772.

“הנידפים”, תיאטרון נוצר, בת-ים



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
