רב ערב 7.2.2017

"אני לדודי ודודי לי – שבעה זוגות אמנים ישראלים" | "מַכְּתוּבּ – קליגרפיה מסורתית ועכשווית בין מזרח למערב" | נטע שירה (כהן) ארבלי בהנסן | "להזהיב את החבצלת – כפתורים וקישוטים אחרים"

"אני לדודי ודודי לי – שבעה זוגות אמנים ישראלים"

גלריה עירונית כפר-סבא

אוצרת: מאירה פרי-להמן
נעילה: 16.3.17
שיח גלריה: שלישי, 14.2.17, בשעה 19:00
גרטה וולף-קרקואר וליאופולד קרקואר, בתיה ויהושע גרוסברד, אביבה אורי ודוד הנדלר, שוש קורמוש ומאיר פרנקו, מיכל גולדמן ודוד ריב, תרצה פרוינד ואלכס קרמר, חליל בלבין ומרב קמל מציגים בגלריה העירונית בכפר-סבא זוגיות אמנותית רבת פנים.
גלריה עירונית כפר-סבא, רח' ויצמן 135, כפר-סבא.

אלכס קרמר, "ציפורים", 2016, בהשאלת האמן וגלריה רוטשילד אמנות



"מַכְּתוּבּ – קליגרפיה מסורתית ועכשווית בין מזרח למערב"

מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, באר-שבע

אוצרת: שרון לאור-סירק
התערוכה "מַכְּתוּבּ" מציגה את השימושים השונים בנייר בארצות האסלאם ומתמקדת בקליגרפיה הערבית – אחד מיסודות אמנות האסלאם. בתערוכה נחשף עולם סודי של קמעות שנכתבו לצורכי הגנה וריפוי וצירופי אותיות שיוחסו להם כוחות מאגיים. מוצגים בה ספרי קוראן זעירים, ספרים מאוירים ודפים מאלבומי ציורים; יצירות בעלות תוכן דתי המציגות דמויות בכתב ציורי, למרות האיסור האסלאמי על ציור דמויות בהקשר דתי. בתערוכה מוצגות גם יצירות אמנות עכשוויות שמשלבות קליגרפיה מסורתית בפרשנות חדשה ואף מחאתית. בין האמנים המשתתפים: שירין נשאט, קוטלו אטאמן, פריד אבו-שקרה, קזואו אישיאי, לירון לביא-טורקניץ'.
אירוע מיוחד במוזיאון בשיתוף "שיח מתגלגל" – סדרת מפגשים לציבור הרחב בשבת בבוקר מ-10:00 עד 12:00.
11.2.17, איציק פלדמן ירצה בנושא: "סיפורי מסגדים: מבוכרה עד באר-שבע". לאחר מכן יתקיים סיור מודרך עם אוצרת המוזיאון ד"ר שרון לאור-סירק בנושא "ממסגד למוזיאון".
פרטים נוספים באתר המוזיאון.

מתוך התערוכה. צילום: יורם אלפסי



"הצעה לביתן הישראלי (סקיצה)", נטע שירה (כהן) ארבלי

בית הנסן, ירושלים

אוצרים: סלה-מנקה
פתיחה: 2.2.17
נעילה: 1.3.17
תערוכתה של נטע שירה (כהן) ארבלי, "הצעה לביתן הישראלי (סקיצה)", מוצבת בשניים מחללי המרתף של בית-המצורעים לשעבר בירושלים. זוהי תערוכת היחיד הראשונה של ארבלי, שיצרה עד היום בעיקר עבודות תלויות-מקום. הפעם בחרה האמנית להציג סדרת פסלים שיצרה בשנת 2016, העשויים מחומרים זמינים וזולים – שאריות עצים, גבס, עיסת נייר, חול ודבק, אקריליק וקרטון. באחד משני החללים של התערוכה מוצבת סדרת פסלים העוסקת בהבניה של המרחב האורבני הישראלי, תוך התייחסות לאדריכלות המקומית, הערבית והישראלית. אחד הפסלים מציג מבנה בסגנון ורנקולרי (בנייה עממית, "אדריכלות ללא אדריכלים") שעץ דקל ספק קרס עליו, ספק הונח עליו, ספק נרדם עליו – כמין לטיפה של הטבע על מעשה אנושי או כסימן מרומז להרס. העבודות המוצבות בחלל מתייחסות לנופה התרבותי של העיר ירושלים ועוסקת בייבוא וייצוא של טבע ותרבות, תיירות וצרכנות והפוליטיקה של המרחב הירושלמי עבור עוברי האורח ותושבי הקבע.
שעות פתיחהא', ג', ד', 10:00–14:00, ה', 15:00–19:00.

מתוך התערוכה



"להזהיב את החבצלת – כפתורים וקישוטים אחרים"

מוזיאון תל-אביב לאמנות

אוצר: ד"ר דורון לוריא
פתיחה: 14.2.17
נעילה:
10.6.17
מוצא הכפתורים מאירופה, לפני כ-4,000 שנה, בעיקר כקישוט הבגד. כפתורי הרכיסה הומצאו באסיה בימי-הביניים. הצלבנים הביאו אותם לאירופה במאה ה-12. השימוש המשולב בכפתור ובלולאה הומצא בגרמניה במאה ה-13. במאה ה-17 פרצה בצרפת "מלחמת הכפתורים", אז הומצאו כפתורים העשויים מאריג או מחוטים מלופפים, שהיו זולים יותר מהכפתורים הרגילים. תעשייני הכפתורים המסורתיים חששו לאבד את פרנסתם ותבעו מהממשלה לערוך חיפושים משטרתיים ולהטיל קנס על חייטים שיעזו להשתמש ב"כפתורי טקסטיל". בסופו של דבר אי-אפשר היה לעצור את שילובם של כפתורים אלה בבגדים האופנתיים. במאה ה-18 ציווה פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, לתפור כפתורים על שרוולי המקטורן של עוזריו ומשרתיו, כדי לאלצם לזנוח את מנהגם הנפסד לקנח את אפם בשוליים של שרוולי בגדיהם.
במרכז התערוכה מוצגים אלפי כפתורים מסוגים שונים ומשונים, מאוספים פרטיים של אספני כפתורים הפועלים בתשוקה, כמעט באובססיה, וכן חפצי-נוי זעירים אחרים – מהם מוגזמים ומופרכים בעליל, כגון מכבנות, מסרקות, אבזמים, שמלות נוצצות וקשתיות עתירות נוצות-טווס. "להזהיב את החבצלת" משמעו עיצוב-יתר או סגנון-יתר, שהכפתורים למיניהם לוקחים בו חלק משמעותי.
התערוכה נערכת באגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב, גלריות 1 ו-2, בבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר. התערוכה מתקיימת בסיועה האדיב של טל אמית, מנהלת ארכיון שנקר, הנדסה, עיצוב ואמנות.

"להזהיב את החבצלת". צילום: יורם אשהיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.