“כתב ידם של הענפים”, נדיה עדינה רוז
הגלריה לאמנות במכללה על-שם דוד ילין, ירושלים
אוצרת: נאוה ט’ ברזני
פתיחה: חמישי, 10.11.16, בשעה 19.30
שיח גלריה: שני, 14.11.16, בשעה 16.00
נעילה: 12.1.17
בערב הפתיחה יתארחו משוררים שיקראו שירה בנושא “מרחק מהילדות”, ובהם אוריה קדרי, בת-שבע דורי-קרלייה, גיא פרל, גלעד מאירי, דוד בובטס, ליאל אלכסנדרה אדמון ועיינה ערדל.
הדיוק חשוב לאמנית הפלסטית והמשוררת נדיה עדינה רוז, שמבקשת אחר הנכחה מינימליסטית במקום ארכיטיפי, בין עולמות של מציאות לדמיון ובין זמן לאל-זמניות; צמצום שילפות רגע טהור ומנומק בחדות עוצמתו הפוצעת ועם זאת גם החומלת. השלם מתבטא בעבודותיה של רוז, שמספרת סיפורים חסכניים בפרטים על רוחות רפאים חסרות, ובו בזמן ממלאת אותם ברוך. האובייקטים שיוצרת האמנית תלושים ממציאות קונקרטית והמסגרות המרומזות בהם בקווים בודדים רעועות ומותירות תשתית ארכיטיפית נטולת תחומים והגדרות.
הגלריה לאמנות במכללה על-שם דוד ילין, רח’ מעגל בית-המדרש 7, ירושלים. שעות פתיחה: א’–ה’, 10.00–18.00.

נדיה עדינה רוז, “עלייה 2”, 2016, 200250X ס”מ, טכניקה מעורבת
תוכנית שהות אמנים במוסררה
מועד אחרון להגשת מועמדות: 31.10.16
אנו מזמינים יוצרים בין-תחומיים ורב-תחומיים להגיש בקשות לשהות אמן במוסררה. במסגרת התוכנית ייבחרו שלושה יוצרים מהארץ ומחו”ל לשהות של יצירה במשך כחודש ימים בשכונה שעל קו התפר החברתי והתרבותי בירושלים, ולהציג במסגרת “מוסררה מיקס”, פסטיבל בינלאומי לאמנות רב-תחומית המתקיים מדי שנה. התוכנית מזמינה יוצרים מתחומים שונים (וידיאו, צילום, מוזיקה, ניו-מדיה, מיצג ועוד) שהחיבור למרכז, לשכונה ולירושלים עשוי לעניין אותם, כמו גם מחקר יוצר על אודות החיבור שבין אמנות, חברה וטכנולוגיה.
כדי להתקבל יש להגיש:
- טופס מועמדות
- תיק עבודות ב-PDF
- הצעה לפרויקט שיוכל להשתלב בתמה המרכזית של פסטיבל “מוסררה מיקס”, שהשנה היא “מזרח ומערב – עולם היברידי”.
לפרטים נוספים בלינק.
לשאלות ובירורים: musrararesidency@gmail.com
התוכנית מתאפשרת הודות לתמיכת מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות.

“התערבות”, מאיה סמירה
גלריה מנשר, תל-אביב
אוצר: עודד ידעיה
פתיחה: חמישי, 27.10.16, בשעה 20:00
נעילה: 24.11.16
מאיה סמירה, בוגרת מנשר והמכון לאמנות בסן-פרנסיסקו, מציגה קטעי וידיאו ממקומות ואתרים שונים ברחבי הארץ: מחצבות, מנהרות, אתרי בנייה וכרייה, פיצוצים יזומים, מסועי ענק וכלים עצומים בגודלם. בתהליכים הללו, הנעשים בידי אדם, משתנה הטופוגרפיה לעד. סמירה מתעדת וחוקרת את השינויים בנוף, ההתערבות והתנועה בהם, לוכדת רגעים של השתנות מתמדת של פני השטח וחושפת מקומות שאינם גלויים לעינו של הצופה. זוהי תערוכת היחיד הראשונה שלה בישראל, ובה היא תציג גוף עבודות מהשנתיים האחרונות.
התערוכה מוצגת בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית תל-אביב-יפו, וקרן יהושע רבינוביץ’ לאמנויות תל-אביב. מסכי התצוגה נתרמו באדיבות קבוצת ח.י, יבואנית LG לישראל.
גלריה מנשר, רח’ דוד חכמי 18, תל-אביב. טל’ 03-6887090. שעות פתיחה: א’–ה’, 11:00–19:00.

מאיה סמירה, ללא כותרת
“מימון המונים בעולם האמנות”
שיחה והרצאה בארטפורט עם ג’סיקה הודין, מנהלת מיזם מימון ההמונים של ארט באזל
יום שישי, 28.10, בשעה 12:00
הכניסה חופשית
מיזם מימון ההמונים של ארט באזל הינו שיתוף פעולה ייחודי בין יריד האמנות לחברת קיקסטארטר, במסגרתו מגויסים כספים עבור ארגוני אמנות ללא מטרות רווח מרחבי העולם. ג’סיקה הודין תדבר על ניסיונה במימון המונים בעולם האמנות ועל הגברת המודעות לפרויקטים אמנותיים תוך כדי חיבור עם קהלים בינלאומיים.
ג’סיקה הודין (Jessica Hodin), בוגרת תואר ראשון לתולדות האמנות בקולג’ דרטמוט’ שבניו המפשייר ותואר שני בניהול אמנות בסות’ביס ניו יורק. לאחר מספר שנים בתפקיד המתמקד באסטרטגיות מכירה וייעוץ ללקוחות עסקיים בקבוצת ארט וינסטון (Winston Art Group) המשיכה כמנהלת והאוצרת הראשית של מועדון אמנות הרחוב של בליקר (Bleecker Street Arts Club) השוכן במנהטן. כיום, ג’סיקה מנהלת את היוזמה למימון המונים של ארט באזל (Art Basel) בשיתוף פעולה עם חברת קיקסטארטר (Kickstarter) ובמקביל ממשיכה בייעוץ אמנות ללקוחות פרטיים ומתפקדת כאוצרת עצמאית.
ארטפורט, דרך בן צבי 55, תל אביב. (כתובת ל waze: ארטפורט)





הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
