ניסוי כלים

"בשתי העבודות שצפיתי בהן, יוצרות מוכשרות בוחרות שלא לבחור, לא למתוח ביקורת או לנקוט עמדה ברורה – אלא להציג מצב. העדינות הזו יכולה להיות שפה, סגנון או טרנד, אבל לטעמי היא פשוט בוסרית". דנה שלו על מרכז כלים לכוריאוגרפיה בבת-ים ועל יצירותיהן של טליה בק ויולי קובבסניאן

לא מספיק אנשים יודעים שמרכז כלים לכוריאוגרפיה בבת-ים הפך בשנים האחרונות לאחד המקומות הפעילים והמעניינים ביותר בתחום המחול. כמה יצירות שצפינו בהן בשנה האחרונה בפסטיבלים "הרמת מסך" (בשמת נוסן, תמי ליבוביץ'), "צוללן" (מאי זרחי ומיכל אופנהיים, מעין דנוך) ו"מחול שלם" (שירה אביתר, ניצן אדרמן, מורן אברג'יל-יצחקי) הן תוצרים של עבודה בתוכנית הלימודים או הרזידנסי (שהות-אמן) של כלים, שמשמש בשנה האחרונה בית עבור יוצרים עצמאיים עם תפיסות אמנותיות שונות.

פסטיבל "ארנבת מרץ", שהתקיים במהלך החודש שעבר באוצרותה של מנהלת המרכז ענת דניאלי, הציג עשר עבודות ואירח את הכוריאוגרף האוסטרי סימון מאייר (כחלק מפרויקט חילופים וינה–בת-ים). היצירות שהוצגו פותחו במסגרות העבודה של כלים, כמה מהן בשיתוף עם תוכנית "מחול שלם" הירושלמית שבניהולן האמנותי של איריס ארז ושרון צוקרמן ו"זירת מחול" בניהולו האמנותי של סער עזימי.

המבנה רחב הידיים של כלים, שהיה עד לא מזמן מחסן צבאי, לובש ופושט צורות ותפקידים לאורך היום והערב: כיתת לימוד, חלל חזרות, אולם מופעים. כל אחת מהיצירות שעלו במסגרת הפסטיבל השתמשה בחלל באופן שונה – החל מהגדרת אזור המופע ואזור ישיבת הקהל, וכלה בכיוון המבט של הקהל ו"הרקע"/"הקיר האחורי" של המופע.

אוצרת הפסטיבל דניאלי מחדדת את הקשר בין אופי המקום לכלים שהוא מבקש להעניק ליוצרים תחת קורתו: "כל יצירה שעולה בכלים מבקשת להתבונן מחדש ולהקשיב לצרכים שלה ולאופן שבו היא מוצגת בפני צופים, כך שמזיזים כסאות ועוברים מקום אם יש צורך בכך. בכל פעם קורה משהו אחר, והכל קורה בתוך אותו קונטיינר, אותו כלי".

בערב הפתיחה של הפסטיבל הציגה טליה בק את "W" – דואט לרקדנית ושחקן (טליה בק וצביקה פישזון) המחפשים שיווי משקל. זוהי יצירתה הרביעית של בק, שעובדת בלהקתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק מאז 2001 כרקדנית ויוצרת. ביצירתה "מעצמה" (עבודת סולו מ-2009) עסקה בק בכוחותיה של אשה לברוא מתוך עצמה עולם המתקבל כשברירי אך נובע ממעיין אינסופי של עוצמה. ביצירתה "בוטניקה של תשוקה" (2013) הציבה בק שני זוגות של רקדנים/ות בין קירות גבוהים והקרנות וידיאו של טבע דומם קודר.

בשתי העבודות האלה, כמו גם ביצירתה הנוכחית "W", ניכרת השפעתם של פינטו ופולק על אופי העיצוב והתנועה. יחד עם זאת, נדמה שהפעם בק מתחילה לחפש שפה חדשה, ספק עצמאית, ספק התפתחות של שפת "להקת-האם" שלה. תחושת החיפוש מחלחלת אל היצירה עצמה ובאה לידי ביטוי בחוסר האיזון התנועתי שבין בק "הרקדנית" "הצעירה" לבין פישזון "השחקן" "המבוגר". נדמה שבק מנסה למצוא את הדרך המאחדת את המרכיבים השונים, תוך העלמה או הדחקה של הקונפליקטים המתבקשים.

התפאורה, מלבד או נוסף לחלל ה"לופטי" של כלים, כוללת קופסאות עץ גדולות בחלק האחורי של הבמה. במהלך הערב בק "פורמת" אותן ממקומן, וכמה מהן נופלות-מתפרקות-נפתחות אל קדמת הבמה. מלבד פעולה ה"התרה" לא נעשה בהן שימוש. בק מרבה להשתמש באביזרים או לשנות את מבנה החלל במהלך המופע. לעומת התפאורה ב"בוטניקה של תשוקה", שהכבידה על היצירה גם ויזואלית וגם תוכנית, ביצירתה "W" מתקבל איזון עדין בין תנועת הפרפורמרים בחלל לבין הצבתם של הקופסאות והכיסא הבודד. אפשר לומר שהעיסוק של בק באיזון מתקיים באופן שקול בין הגופות לבין החפצים הנעים בחלל. בק יוצרת דיאלוג בין האפשרות של החפצים לשנות מיקום, צורה או צבע, וכך ליצור או להפר "איזון אסתטי", לבין התנועה של הפרפורמרים שיש לה פוטנציאל וכוונה דומים.

טליה בק, "W". צילום: רותם מזרחי

טליה בק, "W". צילום: רותם מזרחי

טליה בק השתתפה במחזור הראשון השנה של תוכנית הרזידנסי, ובעקבות פעילות שנמשכה כשבעה חודשים עד להצגת הבכורה, ביקשה להשתמש במרכז כלים לא רק כחלל לחזרות ועבודה, אלא כמקום המופע ממש. "היוצרים שעובדים כאן במסגרת תוכנית 'שהות אמן' מקבלים נוסף לחלל עבודה גם ליווי אמנותי והפקתי ותמיכה בהפקה אם זה מתאפשר", מסבירה דניאלי. "השנה תמכנו בהם באמצעות מלגה מטעם מפעל הפיס שיועדה לכך. בדרך כלל כשמעלים יצירה חדשה בתיאטרון, היוצרים מקבלים יום אחד להקמה, וחזרות טכניות על הבמה. לעומת זאת, יוצרים/ות ויצירות שעבדו בכלים כבר מכירות את החלל, זה המגרש הביתי שלהן, והעבודה לא צריכה לעבור אדפטציה לחלל חדש, אלא להתפתח באותו הבית ועם זמן ארוך ככל הנדרש לחזרות טכניות. ככה זה כשיש בית לעבודה".

גם יולי קובבסניאן, רקדנית מוערכת שעבדה עם ארקדי זיידס ב"מחקר ארץ" ויסמין גודר ב"Climax", החלה לפתח את יצירתה החדשה ככוריאוגרפית, "On Line", בליווי אמנותי של ליאור אביצור (כלים) וסהר עזימי (זירת-מחול). לאחר ההופעה ב"ארנבת מרץ", היא מתכננת להמשיך בתהליך העבודה, שתעלה בבכורה במסגרת פסטיבל "זירת מחול" בירושלים בחודש יולי.

"On Line" היא שיחה באמצעות סקייפ בין קובבסניאן ותמר בן-כנען לבין הקהל. קובבסניאן הושיבה את הקהל כשפניו הפוכים למתבקש – אל מול ה"מערכת" במקום אל מול קיר "ניטרלי", המתפקד לרוב כרקע להופעות בכלים. היא משתמשת במהלך המופע בכל החללים שעומדים לרשותה, כולל המשרד והמטבח. השינוי בתפיסת המרחב והתפקידים שהוא ממלא עבור הפועלים בו יוצר לא פעם רגעים קומיים שמקורם, להבנתי, במבוכה לנוכח השימוש הלא-פונקציונלי או לא-פרודוקטיבי או פשוט "מיותר" בחלל.

השיחה בין שתי הפרפורמריות (בתפקיד עצמן) אירונית עוד יותר כיוון ששתיהן נוכחות באותו חלל ממש, ולמעשה התיווך הדיגיטלי/אינטרנטי מיותר. יתר על כן, הקרבה הפיזית של המחשבים יוצרת לא אחת הפרעות סאונד שקובבסניאן משתמשת בהן כפסקול שמלווה את היצירה. במהלך כל היצירה שתי הנשים נושאות איתן את הלפטופים. קשה להחליט אם הן מאמצות אותם כהמשך של גופן או שמא הן "נתקעו" איתם ו"שכחו" כיצד לנוע או לחשוב בלעדיהם. קשה גם להבין מהי עמדתה של קובבסניאן ביחס לתקשורת המתווכת-מחשב, ואם היא מוצאת בה אינטימיות חדשה או ניכור דווקא.

"בגלל שההורים שלי לא גרים בארץ, הסוג הזה של השיחה מוכר לי", אומרת קובבסניאן. "בתחילת העבודה על היצירה שאלתי אנשים שונים על החוויה שלהם בשימוש בסקייפ. כמה אמרו שהם מרגישים קרבה, ואחרים שהם חשים ניכור. האמביוולנטיות הזאת מלווה גם אותי. בחרתי לא לבקר, אלא להתבונן באפשרויות שהכלי הזה מאפשר, גם למשל דרך המצבים: available, online, offline, do not disturb".

"On Line" יולי קובבסניאן. צילום: Bart Grietens

"On Line" יולי קובבסניאן. צילום: Bart Grietens

בשתי העבודות שצפיתי בהן, יוצרות מוכשרות בוחרות שלא לבחור, לא למתוח ביקורת או לנקוט עמדה ברורה – אלא להציג מצב. העדינות הזו יכולה להיות שפה, סגנון או טרנד, אבל לטעמי היא פשוט בוסרית. למרות ההבדל המהותי בתכנים ובאופי היצירות, אי-נקיטת העמדה מעידה על "עבודה בתהליך". אחד הקסמים של מרכז כלים הוא האפשרות שהוא מעניק ליוצרים להעלות את העבודות שלהם בעלות סמלית או כחלק מתוכנית הלימודים והרזידנסי, ולהמשיך להתפתח אל מול הקהל לאורך זמן, כחממה. עבור הקהל זוהי הזדמנות מעניינת לא פחות להיות חלק מהתהליכים, לצפות בעבודות בחלל אחר וליהנות מאווירת ההתנסות והחופש שכלים מציע. דניאלי: "חשוב לנו לתת אפשרות ליוצרים להופעות נוספות וליצירות לצמוח. עבודות צריכות את הפוטוסינתזה, כדימוי לחילוף החומרים בין צופים ויוצרים – זה מה שמפתח את העבודה ומאפשר לה להמשיך לגדול ולצמוח אחרי שהיא יוצאת לאור".

לא מזמן גייסו במרכז כלים תקציב מיוחד באמצעות מימון המונים לשיפוץ חלל נוסף לעבודה, שייחנך בחודש יוני. באותו חודש גם יוצגו העבודות של בוגרי התוכנית של השנה האחרונה. לפני כן מתוכננת הופעה של קשישים שהשתתפו בפרויקט "מעשה גיל" של דליה חומסקי. בספטמבר תעלה דניאלי יצירה חדשה, שבה היא מבצעת דואט עם עומר עוזיאל, שהיה תלמיד בתוכנית בשנים 2012–2013. עוד מתוכנן לספטמבר מפגש עם חוקר המחול אנדרה לפקי. יהיה משמח לראות את כלים גדלים ומצליחים להביא קהל גדול יותר, גם מעבר ל"קהילת המחול".

W" ", מאת טליה בק. מופיעים-יוצרים: טליה בק וצביקה פישזון | עיצוב חלל ואובייקטים: נדב ביגניץ וליטל נטע פולקמן | מוזיקה: גיא שרף | עיצוב תאורה: עופר לאופר | עיצוב תלבושות: ענת מרטקוביץ | דרמטורגיה: עמיר קליגר | ניהול חזרות: מלאני ברסון | הפקה: אביטל ברק

On Line"", מאת יולי קובבסניאן. כוריאוגרפית ומבצעת: יולי קובבסניאן | שותפה ליצירה ומבצעת: תמר בן-כנען | מוזיקה: Kraftwerk/Techno pop; Kraftwerk/Telephone; Chromatics/Looking for love | ליווי אמנותי: ליאור אביצור – כלים, סהר עזימי – זירת-מחול

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.