- אני לא אמן, אני מעצב / אני לא מעצב, אני אמן | רב שיח בהנסן
- הצלמת נוגה שטיינר מציגה 2 תערוכות בגלריות של המרכז האקדמי ויצו חיפה
- שרון תובל: האמן כגרעין של עולם האמנות | מסעות אמנות ברחבי העולם
- “קונטרפונקט”, מחול ואמנות עכשוויים נפגשים במוזיאון תל-אביב לאמנות | תערוכה, הרצאה ומופע מחול

מושון זר-אביב, Turing Normalizing Machine
אני לא אמן, אני מעצב / אני לא מעצב, אני אמן
שישי, 6.2.15, 13:30, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
רב שיח בהשתתפות:
טל גור מעצב
מושון זר-אביב מעצב, מרצה ואקטיביסט מדיה
דוד טרטקובר אמן ומעצב, חתן פרס ישראל לעיצוב
נירית נלסון אוצרת ומנהלת אמנותית של ה-JCVA רזידנסי
מנחה: רונן אידלמן
היחסים בין אמנות לעיצוב וההבדלים ביניהם הם לעתים מבולבלים, סותרים ולרוב פשוט זוכים להתעלמות. אלא שעיצוב ואמנות הם דיסציפלינות שונות, עם ערכים נבדלים וופרקטיקות שונות. מה שייחשב, למשל, מחמאה עבור מעצב, עלול להיות ביקורת קטלנית עבור אמן (“זה פלקטי”, “זה אסתטי”, “המסר ברור”). אותו פרויקט עשוי להתקבל באופן שונה לחלוטין אם מי שיצר אותו נחשב “אמן” או “מעצב”, או אם יוצג בגלריה, במוזיאון או בחלל מסחרי.
ועדיין, המשותף בין הדיסציפלינות רב על הנבדל: גם אמנים וגם מעצבים יוצרים קומפוזיציות חזותיות על בסיס ידע משותף, אם כי הסיבות שלהם לכך עשויות להיות שונות לחלוטין.
ההנחה המקובלת היא שאמנות שואלת שאלות, ואילו עיצוב עונה להן; שעיצוב בא כדי למלא צורך, ואילו אמנות אינה ממלאת שום צורך למעט הצורך הפנימי ליצור ולאתגר את הצופה. אבל האם החלוקה הפשוטה הזאת נכונה ורלבנטית גם היום? האם חשוב לבחון את ההבדלים? מעצבים רבים רואים את עצמם כאמנים, אבל כמה אמנים רואים עצמם כמעצבים מעבר, אולי, לצורכי פרנסה
לשיח, שיעסוק בסוגיות אלה ובאחרות, הזמין “ערב רב״ מעצבים שהם גם אמנים, או אמנים שהם גם מעצבים, או… טוב, נשמע מהם מי הם.

נוגה שטיינר, Babet and The Fruits, 2010
נוגה שטיינר, 2 תערוכות בגלריות
של המרכז האקדמי ויצו חיפה
אוצרת: דניאלה טלמור
הצלמת נוגה שטיינר, בוגרת המחלקה לצילום ומדיה, מציגה בגלריות של המרכז האקדמי ויצו חיפה שני גופי עבודות שעליהם היא עובדת בשנים האחרונות. הנושאים שבהם עוסקת שטיינר לקוחים מן השוליים הבנאליים של חיי היומיום. תצלומיה המבוימים בקפידה מתמקדים בתיאור מצבים טריוויאליים החומקים בדרך כלל מתשומת הלב.
בגלריה המרכזית של המכללה תוצג סדרת הצילומים “ואגן-בורג”, שצולמה באתרי קרוואנים ברחבי ברלין, שבהם מתגוררות בקביעות משפחות המנהלות חיי שיתוף.
תערוכה: 29.1.15–24.2.15
בגלריה לצילום ע”ש מורל דרפלר יוצגו עבודות מתוך הסדרה “תאומים – מוסר כפול”, שמרביתה צולמה בכפר קנדידו-גודווי בברזיל, המפורסם בשיעור הגבוה של תאומים הנולדים בו.
תערוכה: 29.1.15–10.3.15
א’–ה’, 10:00–18:00, ו’, 10:00–13:00
הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל’ 04-8562555
שרון תובל: האמן כגרעין של עולם האמנות
מסעות אמנות ברחבי העולם
פועלי בתחום האוצרות החל בהקמת קבוצת אמנים צעירים שרציתי ללוות בשנים הראשונות לעשייתם, קבוצת Modern Art Israel. אחד מכללי היסוד של הקבוצה היה האמונה כי האמן עומד במרכזו של כל עולם האמנות באשר הוא, וכי יש לתמוך בו עד כמה שאפשר. ללא אמן אין יצירה, וללא יצירה אין אמנות. מאז אותו מיזם, שכבר חדל מלהיות, נותר אותו אני-מאמין בראש סדר היום שלי, בפרויקטים ובתערוכות השונות שאני אוצר. כך גם המיזם לסיורי אמנות עכשווית בעולם, Artours.
בכל יעד, אמן ישראלי שחי במקום עורך ומדריך את הסיור. מובן שהוא גם מתפרנס מזה יפה. אין כמו להכיר את סצינת האמנות העכשווית מבעד לעיניו של אמן שחי את המקום. האמנים ברובם למדו ופועלים בחו”ל: ראם אהרוני בבלגיה-הולנד, חוקר ביוגרפיות ודוקטורנט לעתיד; ענבל אברג’יל, חוקרת ומרצה לצילום באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק; אייל דינר בברלין ועוד. הסיור הראשון לארט רוטרדם יוצא כבר שבוע הבא, והסיור לברלין כבר מתמלא.
להרשמה ולפרטים נוספים: כאן.

רועי אסף, “הגבעה”. צילום: גדי דגון
“קונטרפונקט”, מחול ואמנות עכשוויים נפגשים במוזיאון תל-אביב לאמנות
חמישי, 29.1.15, בשעות 20:00–22:00
תערוכה, הרצאה ומופע מחול
אוצרת: ליאור אביצור
לרגל פתיחת התערוכה “המוזיאון מציג את עצמו 2: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון”, בחרנו להתמקד בפרק הנוכחי של “קונטרפונקט” בהיבט אחד באמנות הישראלית: דמות הגבר הישראלי. נושא זה אינו עומד במרכז ההצבה המחודשת של האוסף, אך זוהי הזדמנות להתבונן בו מבעד למשקפת זו – כיצד מיוצג הגבר הישראלי באמנות הישראלית? מהו מסלול שינויו של ייצוג זה לאורך השנים? ומה מבטא שינוי זה?
לאחר ביקור עצמאי בתערוכה, הקהל יתכנס להרצאה של ד”ר גדעון עפרת, שיציע תשובות לשאלות אלו תוך הדגמתם של דימויים “גבריים” ארכיטיפיים מתולדות האמנות בארץ.
בתום ההרצאה ישרטט הכוריאוגרף רועי אסף בעבודתו “הגבעה” את המהפך מהגבורה העולצת של היהודי החדש אל ההתפכחות הכואבת של הישראלי העכשווי.
תוכנית הערב:
20:00 – “המוזיאון מציג את עצמו 2: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון”.
20:45 – “הזִקפה והרפיון: דמות הגבר באמנות הישראלית”, מרצה ד”ר גדעון עפרת.
21:30 – “הגבעה”: מופע מחול מאת רועי אסף.
מחיר: 70/55 שקל. להזמנות: 03-6077020
זוג כרטיסים יוגרלו בין קוראי “רב ערב” הראשונים שישלחו מייל ל:kontrapunkt.info@gmail.com
***
המודעות ב”רב ערב” מתפרסמות בתשלום. מעוניינים/ות לפרסם בניוזלטר?
צרו קשר: raverev@gmail.com





הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
