מוזיאון ערבי לאמנות עכשווית ומורשת (AMOCAH), עתיד להיפתח בסחנין בחודש דצמבר הקרוב. המוזיאון, שיקום ביוזמתם של בלו סמיון פיינרו ואביטל בר-שי שאצרו במקום את הביאנלה הים-תיכונית ובשיתוף עיריית סחנין, עתיד להציג אמנות פלסטינית, ערבית ובינלאומית ״מישראל ומהעולם״, כדברי ההודעה לעיתונות. עוד נכתב בהודעה כי המוזיאון מחזיק באוסף של למעלה מ-2000 פריטים הקשורים למורשת הערבית פלסטינית וכ-200 יצירות אמנות עכשווית בינלאומית, רובן של אמנים שהציגו בביאנלה הים תיכונית. התערוכה הפותחת את המקום, שתיקרא חיוואר (דו-שיח), תציג יצירות של מרינה אברמוביץ׳, יאניס קונליס, כריסטיאן בולטנסקי, יוהנס ווגל, הרמן ניץ’, מוניר פטמי לצד מיכה אולמן, אסד עזי, דני קארון, נידל ג’ברין, תמיר לכטנברג, מירב הימן, זוהדי קדרי, ראני זראווי, דוד וקשטיין ואחרים.
״מטרת המוזיאון היא להציג אמנות מקומית ובינלאומית עכשווית בשילוב פריטים מהמורשת הערבית-פלאסטינית תוך קידום השלום באמצעות פעילויות אמנות, בניית אמון הדדי בין שכנים וחיזוק שיתוף הפעולה ביניהם על בסיס של שוויון והדדיות, בתקווה ליצור תשתית לדיאלוג אנושי ודו-קיום בין קהילות הנתונות בסכסוך. באמצעות האמנות אנו מקווים לגשר על מחלוקות באיזור, תוך שימת דגש על רב-תרבותיות, יצירה אמנותית, כבוד האדם, חזון ותקווה לדו-קיום בשלום ולעתיד טוב יותר. המוזיאון משיק תכנית לאירוח אמנים, שתעודד אמנים ישראלים ובינלאומיים להתארח ולהתגורר במקום כדי לחלוק חוויות ותרבויות ולהעביר סדנאות אמן ויצירה בקהילה״, נכתב בהודעה לעיתונות.

השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.