חיפה. מרחב מעורב

"האם הקיום המעורב בחיפה הוא מיתוס שצריך להפריך? האם מדובר במציאות קיימת שיכולה להיות סנונית המבשרת על אפשרות להצלחה דומה במקומות אחרים? או שמא מדובר ביוצא מן הכלל המעיד על הכלל?". גליון חיפה: הקדמה.

"בסמל זה מצויר המבצר העתיק של חיפה, אשר היה ממוקם במקום הזה במשך מאות שנים והתקיים עד שנת 1880. המבצר, כסימן של מלחמה והגנה, נעלם בינתיים, ויכולים אתם לראות בסמל שלנו כי מבצר זה חצוי הוא על-ידי ענף זית, כי מאמינים אנו בשלום. במקום מבצר כקו אופייני לחיפה, צויר נמלהּ, הנועד לתנועת ספנות בעתות שלום. לפיכך אתם מוצאים על הסמל שלנו את שני מגדלי האור בכניסה לנמל וספינת נוסעים".
(מתוך דברים שנשא שבתי לוי, ראש העיר היהודי הראשון של חיפה, בטקס חנוכת בית העירייה, יוני 1942)

מימיה הראשונים כעיר מודרנית, הציגה עצמה חיפה כעיר של שלום וחיים משותפים ליהודים וערבים. הוועדה לבחירת סמלה הרשמי של העיר, שהוקמה ב-1934, הורכבה משלושה נציגים: ראש העיר המוסלמי חסן שוכרי (ששימש יו"ר הוועדה), מיח'איל תומא הערבי-נוצרי ודוד הכהן היהודי. הוועדה בחרה את הצעתה של האמנית אסתר ברלין-יואל, ששילבה את שלושת הרכיבים שסימלו את העיר – נמל חיפה, הר הכרמל והים התיכון. כביטוי גרפי לשלום הכניסה האמנית עלה של זית, ועל הקלף המתנוסס בתחתית הסמל נכתב שם העיר בשלוש שפות: אנגלית, ערבית ועברית. המבצר, ששולב בסמל על אף שרבים מהתושבים לא הכירו אותו, שולב גם כסמל לשלום, שכן שמו המקורי של המבצר היה "בורג' אל-סלאם", "מבצר השלום".

בשער הגיליון: סטס קורולוב, "אמא", שמן על עץ, 2011

בשער הגיליון: סטס קורולוב, "אמא", שמן על עץ, 2011

כתושבי ערים מעורבות שאינן מצדיקות את הגדרתן ככאלו (ירושלים, תל-אביב-יפו), ביקשנו לבחון בגיליון זה את טיבו של הקיום המעורב בחיפה. תהינו עד כמה הדימוי של העיר מבוסס על מציאות ועד כמה על תדמית. ניסינו לבדוק את הסיבות ההיסטוריות שהובילו למצב, יתרונותיו, מגבלותיו, וחשוב לא פחות – אם ניתן ללמוד ממנו כיצד לקיים חיים כאלה גם במקומות אחרים. האם הקיום המעורב בחיפה הוא מיתוס שצריך להפריך, האם מדובר במציאות קיימת שיכולה להיות סנונית המבשרת על אפשרות להצלחה דומה בכלל שטחי ישראל/פלסטין, או שמא מדובר ביוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

משתתפי ומשתתפות הגיליון הן/ם כותבות/ים, אמניות/ים, פעילים/ות חברתיים/יות ויוצרים/ות מתחומים שונים. רובם/ן מתגוררים/ות בחיפה או התגוררו בה בעבר, ועבור כולן/ם היא יסוד משמעותי ומשפיע על חייהם/ן. בחינת המאמרים והיצירות ששלחו לגיליון מאששת את הטענה שמיתוס הדו-קיום והחיים המשותפים ראוי לבחינה מחדש, ושבבדיקה לעומק, קשה לקבוע שיש בחיפה מרחב משותף. זו עיר מעורבת, כמובן. מתגוררים בה אלה לצד אלה בני ובנות לפחות ארבע דתות שונות, המתחלקות גם הן לקבוצות מגוונות (חילונים ודתיים, מהגרים וותיקים, אשכנזים ומזרחים, תושבי העיר ופרבריה, בני ובנות מגדרים שונים וכיו"ב), והיא משמשת מטרופולין הן עבור יהודים והן עבור ערבים המתגוררים בסביבתה. אולם אם בוחנים את שאלת השיתוף במובן של ניהול משותף ושליטה משותפת במשאבים – ברור מי למעלה ומי למטה, ובחיפה זו אינה רק שאלה גיאוגרפית.

כעיר נמל שימשה חיפה בעבר שער הכניסה לארץ. ככזו פעלו בה חברות בינלאומיות, מרכזי מאבק חברתי והתארגנויות פוליטיות שיתופיות, והתקיימו בה חיי תרבות, בילוי ומסחר עשירים. משוחררת הן מכובד ההיסטוריה ומיתוס הקדושה של ירושלים, והן מהניאו-ליברליות והקצב של עיר-ללא-הפסקה כמו תל-אביב, חיפה הציגה אפשרות לקוסמופוליטיות מקומית ייחודית. אך השינויים שעברה העיר בעשורים שחלפו הפכו אותה למקום מנומנם וכמעט נשכח.

בימים אלה מקדמת העירייה תוכנית שיקום גדולה שתזריק סומק ללחיי העיר התחתית ותהפוך אותה למתחם תרבות שוקק. שיקום עירוני הוא דבר מבורך, כמובן, אולם הוא אינו חף מסיכונים. משתתפי/ות הגיליון, שרבות/ים מהם/ן פעילות/ים בחיי התרבות בעיר, מצביעים במאמריהם הן על הבעיות שיוצר התהליך והן על חזון אפשרי שיסייע לפתירתן. יש בו כאלה שרוצים להביא את תל-אביב לחיפה, ואחרים שמבקשים לשמור על זהותה של חיפה ולהדגיש את תכונותיה הייחודיות. יש המתרפקים על עברה של העיר בנוסטלגיה, ואחרים הבוחנים את ההיסטוריה שלה בעין ביקורתית. עבור כמה מהם העיר היא מקום משחרר, ואילו אחרים מוצאים בה גבולות ומגבלות.

שמועה שרצה בסצינת האמנות והמוזיקה בארץ אומרת שחיפה בכלל והעיר התחתית בפרט הן "המתחם" הבא. יוצרים רבים עברו לעיר ופתחו בה סטודיו. בתי-קפה, פאבים ומועדוני הופעות ומסיבות מתמלאים שוב. סיבה מרכזית לתהליך היא יוקר המחיה במרכז הארץ, הדוחף אמנים רבים לחפש אלטרנטיבות, אולם אליה ניתן להוסיף את ייחודיותה ואופייה של חיפה ויכולתה לאפשר קיום של שדה תרבותי פעיל ומשגשג. עדיין מוקדם לשפוט את תוצאותיהם ארוכות הטווח של תהליכים אלו, כמו גם את מחיריהם ואת זהותם של מי שמשלמים אותם, אולם אפשר לתהות כבר כעת מה מעמדן של האמנות והתרבות בתהליכים כאלו, וכיצד הן יכולות להשפיע עליהם, לטובה או לרעה.

גיליונות הערים של "ערב רב" מוקדשים לשאלה נבחרת הנוגעת לאופייה של כל עיר. גיליון חיפה מצטרף לגיליון "6 ימים ביוני – מסע לשחרור ירושלים" (2011, בשיתוף האמן גיא ברילר ו"עונת התרבות בירושלים"), ו"תל-אביב עיר עולם" (2012, בשיתוף עיריית תל-אביב ומינהלת עיר-עולם). הגיליון הנוכחי שונה מקודמיו בכך שלחיפה הגענו כאורחים ולא כתושבי המקום, אולם נדמה שלרוח העולה מכל אחד מהגליונות יש משהו משותף: כולם מבקשים להצביע על הפער בין הדימוי של הערים לבין מציאות החיים בהן, ובד בבד להפוך את ההכרה בפער לצעד קטן לצמצומו. מבחינה זו ניתן לומר שמאחורי הביקורת המוצגת בגיליון מסתתר חזון אופטימי שמאמין בסיכוי למרחב מעורב, מתערבב ומשותף.

רונן אידלמן, יונתן אמיר, דצמבר 2013

ביום שישי ה-6.12.13 בשעות אחה"צ, תיערך מסיבת השקה של גיליון "ערב רב" במתחם "החורבה" ברחוב הנמל 10, חיפה.
בתוכנית: פאנל, הופעות, חלוקת עיתונים, שתייה ומסיבה.
לאחר ההשקה יופצו גיליונות במוקדי אמנות ותרבות בחיפה וברחבי הארץ. רשימת נקודות חלוקה תפורסם בהמשך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.