ישוחרר האמן מוחמד סבאענה - תערוכת מחאה מקוונת

מוחמד סבאענה, קריקטוריסט העיתון הפלסטיני “אל-חיאת אל-ג’דידה”, נעצר על ידי צה”ל ב-16 בפברואר בעת שובו מירדן. הצבא לא מסר מדוע נעצר, אולם נראה שהסיבה היא קריקטורות שפרסם המביעות תמיכה בשביתת האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים. ב-18 בפברואר האריך בית משפט צבאי את מעצרו בתשעה ימים נוספים “לצורך השלמת החקירה”, וב-28 בפברואר האריכו את המעצר בשנית.
* עדכון 15.4: סבאענה נידון לחמישה חודשי מאסר וקנס בסך 10,000 ש”ח בגין “יצירת קשר עם ארגונים עויינים”.

מוחמד סבאענה נמצא כעת בכלא ללא מידע על ההאשמות המיוחסות לו, מבלי שיותר לו לפגוש איש, לרבות עורך דין. הן המעצר והן הפרת זכויות העציר השיטתית נעשים במסגרת נסיון שירותי הביטחון הישראלים לרסק את מאבק השחרור הפלסטיני בכלל ומאבק האסירים שובתי הרעב בפרט, באמצעות מעצר עיתונאים, אינטלקטואלים, אנשי ציבור וקובעי דעת קהל פלסטינים.

אנו, אמנים ואמניות אזרחי/ות ישראל, קוראים/ות לשחרר את מוחמד סבאענה. ציורי המציאות שיצר אינם פשע – המציאות היא הפשע והפושעים הם אלו שייצרו אותה. כמו כן אנו קוראים/ות לשחרר את כל העצירים המינהליים, או להגיש נגדם כתבי אישום ולקיים משפט צדק.

רבים מאיתנו חתמו על עצומות, השתתפו בהפגנות והפיצו מידע חשוב בתקשורת וברחבי הרשת. כדי שמכתב זה לא יהיה עוד מסמך מלא שמות וחתימות אנו חותמים/ות בסולידריות באמצעות אמנותנו.

התערוכה נערכת ביוזמת כתבי העת “ערב רב” ו”החדש והרע” וקבוצת “גרילה תרבות“.

מעוניינים/ות להצטרף למחאה? שלחו שם ויצירה (דימוי, שיר, קישור לעבודת וידיאו וכיו”ב) לכתובת:

erevravmail@gmail.com

לטקטס בערבית | יצירות של מוחמד סבענה

דימוי:

: איציק רנרט

: יגאל סרנה

: אפי ואמיר – Self Portrait as an Israeli Couple

: איילת אנה אפל – הבשורה

: טל כהן בכור

: רפרם חדד – “שחמט”

: ג’ינה בן דוד – מתוך מיצג לשחרור גלעד שליט

: טופי סטולר – “סדר במגירה”

: דפנה קפלן – “בית לחם”

: אבי כץ – “Gag Flag”

: ליאור מיצי אורסיני יעיש – דיוקן אינסטגרם (על רקע ילדים בלי סמארטפון)

: ניר הראל – “צרור”

: הדסה סטולר – ” אטום”

: טל רוזן אליעזר – “מאמץ”

: נטלי לוין – “מתנגד”

: עדית נתן – מחסומופולי

: איליה פוקס – כתם שחור

: אורלי דביר – “עוזי”

: הגר מיטלפונקט – “רישום וציפור מתה”

: אפרת קדם – “Relief”

: “Letrascape” – נאסר נאווג’ה

: נאוה הראל שושני – “ללא כותרת”

: נעמי גרשטיין – “המוזות”

: יעלה אורן זלאייט

: אילה טל – So

: גלה ויצמן – “מערה”

: רונן אידלמן – “מג”ב בווימאר”

: יונתן אמיר

: גיל גורן

: דוד אברבוך – “DIFII”

: מיקי הראל – מתוך הסדרה “גן של ורדים”

: מורן ברק

: מיש – “הצבר הירוק”

: אורי פינר – “ללא כותרת”

: אילת – “”ללא כותרת / פחם

: אנאבל שמר

: אלה בן עמי – נוף ישראלי עם גדר

: יוחאי אברהמי – “בחושך”

: חוה ראוכר – “דיוקן האמן כאיש עשיר”

: ציפה קמפינסקי – ” ללא כותרת”

: גיא רז

: שי יחזקאלי

: מורן אביב – “מפת זיכרון”

: נועה כץ – “אצבעות”

: חיים גל און – “the shooter”

: יובל כספי

: מיכל בראור – “Backfill”

: רותם מקרית גת – אמנות מפגרת

: רותם ריטוב – “טנק”

: ציקי אייזנברג – “דגל שחור”

: אלעד לרום – “SHOT AT”

: עמיר רוזנברג – “ללא כותרת‎”

: דבורה מורג – “נפילה”

: עירא שליט – bibitank

: לי לוריאן – “עזה 2012”

: יהודה סווד – “חברון”

: ורדית גולדנר

: לירן פישר “they always have their reasons”

: להלי פרילינג -, ללא שם”

: אייל מולצ’נסקי – מעצר

: מיקי קרצמן – מחנה פליטים 2000

: נטע עמיר – “insideout”

: טמיר ליכטנברג – “untitled”

: אריג’ זידאן

: שירלי קניון – 29.04.2012

: לבון אמיר – “הוצאה להורג”

: חן שפירא – “ישראלי”

: תמר הירשפלד – “על הכייפאר ומרחבא”

: מירי פליישר

: ליאור אופיר

רשימת האמנים גדלה והתערוכה מתעדכנת מדי יום.

וידאו:

אריאלה אזולאי – “אני יכול להדגים לך”

גיל מועלם דורון – “איסוף”

גולי זילברשטיין – “Disturbdance”

טקסט:

יעל ברדה

כשהבריטים המציאו את המעצר המנהלי

הם חשבו בדיוק על מחמד סבאנה

הם ידעו ששכולאים עמים שלמים, ציבורים לוקחים להם חופש, חירות, זמן ומקום ובעיקר בית זה שגר בו הגוף וזה שגרה בו נפש

הסיכון הבטחוני איננו טמון באלה שמכינים פצצות, יורים ודוקרים. אלה המקרים הקלים.

הן ידעו שהסיכון הבטחוני האמיתי טמון באלה שמילה שלהם, או ציור או נאום באמצע כיכר יש לה הכח להצית את הנפש. הם ידעו שאין דרך לדכא את הרוח שנישאת על כנפי המילים והאמונה.

המעצר המנהלי הוא הצנזורה של הצבא על החיים.

מהם הם מפחדים.

———–

בעז יניב – קישוט

הַפְסֵק לִהְיוֹת עָצוּר

וְהִתְמַסֵּר לָרוּחַ

זֶה שָׁבוּעוֹת שֶׁאוֹר הַיּוֹם בַּחוּץ אֵינוֹ חָדֵל.

מִמָּה אַתָּה מֻטְרָד?

אַתָּה חָפְשִׁי לָלֶכֶת,

אֵין אִישׁ אוֹ תְּרִיס עוֹמֵד בְּדַרְכְּךָ.

בְּטַח בְּחַלּוֹנְךָ וְגַם בָּרוּחַ,

וּבְכָל זֹאת בְּגוּף שְׁלִישִׁי לִכְתֹּב אֶת עַצְמְךָ

בְּאֶמְצַע לַיְלָה לְלֹא שֵׁנָה,

לִכְתֹּב כָּךְ עַל הָרוּחַ?

וְעוֹד לִפְתֹּחַ בַּמִּלָּה עָצוּר

כְּשֶׁכּוֹס הַקָּפֶה שֶׁלְּךָ עוֹדָהּ חַמָּה,

וּבְמֶרְחָק קָטָן מִנְּסִיעָה

קוֹטְפִים עַכְשָׁו אָדָם מִמִּטָּתוֹ כְּמוֹ פֶּרַח,

וְקוֹשְׁרִים לִשְׂעָרְךָ.

———–

ברטולד ברכט / כתובת בלתי מנוצחת

תרגם מרדכי אבי-שאול | מתוך מבחר שירים, ספרית פועלים 1986

בעת מלחמת העולם
בתא אחד שבבית-הסוהר האיטלקי סן קרלו
שהיה מלא חיילים, שיכורים וגנבים,
שרט חייל סוציאליסט בעפרון על הקיר:
יחי לנין!

למעלה למעלה היה הכתב, בלתי נראה כמעט
בתא האפל-למחצה, אבל
האותיות – ענקיות.
משראו זאת הסוהרים שלחו צבע עם דלי
מלא סיד.
ובמִצבוע ארוך הוא טייח את הכתובת
האיומה.
אולם, מאחר שמשח את הסיד רק בעקבות הכתב,
כתוב היה עתה למעלה על קיר התא
באותיות סיד:
יחי לנין!

בא צבע אחר, צבע את הכל במִצבוע רחב
וכך נעלה הכתובת לכמה שעות, אבל
לפנות בוקר,
משיבש הסיד, חזרה ובלטה הכתובת:
יחי לנין!

אז שלחו הסוהרים בנאי שיתקיף את הכתובת
בשׂכין.
והוא גרד אות אחת אות, עבד
שעה שלמה,
וכשגמר הייתה הכתובת כתובה למעלה, בלא צבע,
אבל חקוקה עמוק בחומה, הכתובת הבלתי-מנוצחת:
יחי לנין!

עכשיו, הסירו את החומה! אמר החייל.

———-

חצי דמעה מדימונה | מתי שמואלוף

לאלפי האסירים הפלסטינים הכלואים בעצב מנהלי

שָׁמַעְתִּי פִּיצוּץ גָּדוֹל הוֹפֵךְ

לִצְלִילִים אִטִּיִּים וַאֲרֻכִּים עֵת

נוֹלְדָה נְשִׁימַת הַמְּיֹאָשׁ.

לַמֶּרְחָבִים לֹא בָּחַרְתִּי גְּבוּלוֹת

לָרְחוֹבוֹת לֹא בָּחַרְתִּי שֵׁם

בּוֹר בָּחַרְתִּי, נֶעֱמַדְתִּי

בּוֹ

מתוך “למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים” (הוצאת נהר ספרים, 2010)

———-

תהל פרוש / מירקל שמירקל

יצאתי מהכלוב לכלוב.

סורגי מלח, סורגי מלח לבנים על עורי

והסימן שאינם וישנם מהבהב אדום וסמוק,

הדף הלם נשברת עצם לב,

שערות שחורות פוארות שמים אש,

עצב מר סותם לי את הגרון

מצווצח מירקלה שמירקלה

הצילו. דחוסה בעטיני פרה

אפשר לחלוב אותי

מי גן עדן ומי ביוב

דבש ניגר וחלב חם,

וכל זה נוגע בי

זורם במורד הגב נכנס

לתוך מה שסיפרתי לעצמי

ומה שידעתי ומה שראיתי עובר בחלומות

כל זה מלכלך אותי

בציפייה איטית ובסיבוך נשימה.

בימים הכי אפלים

אני סומכת על טוב ליבם של זרים

אחד אחרי השני

אפילו בימים האפלים

משהו נוצץ כל כך בחשיכה

תמרור זוהר.

————-

סילאן דלאל / ציפור

[ולכתוב ברשימה אחת את כל הדברים שיש לנסות, שיש לשבור, שיש ואסור להשלים עמם, אני קמה מהכסא וצועדת לכיוון החלון, הוא לא נפתח בחוץ לא יורד גשם והשמש לא זורחת ואינני יודעת לעוף]

————

עבודות שנשלחו אלינו מפורום הנוער שארק, פלסטין:

4 תגובות על ישוחרר האמן מוחמד סבאענה – תערוכת מחאה מקוונת

שאפו! רעיון נהדר, לא שזה ישנה משהו לשלטון אבל כל הכבוד.

[…] http://erev-rav.com/archives/22527 […]

עדכון מצבו: http://blog.cartoonmovement.com/2013/04/mohammad-sabaaneh-sentenced-to-5-months-in-prison.html
למי שיש מידע נוסף, בבקשה שתפו.

[…] che, in segno di solidarietà con Sabanah, hanno pubblicato alcune loro opere sul magazine on line Erev Rav, realizzando una sorta di mostra virtuale. Secondo il gruppo, guidato da Rafram Haddad, le vere […]

כתיבת תגובה לבטל

אלפי אנשי ונשות תרבות חתמו על עצומה שנשלחה לרמטכ״ל, למפכ״ל המשטרה ולראש השב״כ, בדרישה לפעולה מיידית נגד אלימות מתנחלים בגדה המערבית. החותמים טוענים כי ״הרשויות נמנעות מלפעול, מתעלמות מהבעיה ובמקרים מסוימים אף מגבות את האלימות״.

במכתבם מתארים היוצרים ״זעזוע עמוק״ נוכח מה שהם מגדירים כ״טרור יהודי״ המופנה כלפי פלסטינים וישראלים בגדה, שלדבריהם החריף מאז ה-7 באוקטובר, וביתר שאת בתקופת המלחמה הנוכחית עם איראן. לדבריהם, מגיעות עדויות יומיומיות על גירוש בכוח, השחתת רכוש, התעללות, הרג ותקיפות אלימות, כולל מקרי רצח. ״תופעות אלו אינן עולות בקנה אחד עם שלטון החוק והמוסר… ואסור שיתקיימו תחת אחריותה של מדינת ישראל״, נכתב.

עוד מדגישה העצומה כי מעבר לפגיעה הערכית, האלימות ״מסכנת את היציבות הביטחונית ועלולה להוביל להסלמה בזירה נוספת״. לצה״ל ולרשויות האכיפה ״יש לא רק סמכות אלא חובה לפעול”, נכתב בעצומה הקוראת לאכיפה אפקטיבית, חקירה והעמדה לדין של האחראים, לצד הגנה על אוכלוסייה אזרחית. ״אנו דורשים מעשים — לא רק גינויים”, נכתב.

לחתימה על העצומה

***

במקביל, פרסמה גם הפקולטה לעיצוב בשנקר גילוי דעת הקורא לצה״ל ולזרועות הביטחון ״לנקוט פעולה מיידית ואפקטיבית להפסקת גל האלימות המאורגנת המופנה נגד אוכלוסייה אזרחית פלסטינית בגדה המערבית”. בהודעה נכתב כי אין די בגינויים, וכי האחריות מוטלת על רשויות הביטחון באופן ישיר ומיידי.