הרחובות ממריאים לאט

אף על פי שמבטה של נורית ירדן הינו אסתטי בעיקרו, אין מדובר בפואטיות אורבנית א-פוליטית הרואה יופי בעליבות או בבניין המתפורר, אלא בפוליטיות טעונה.

עבודותיה של נורית ירדן ממפות, כל אחת בדרכה, מקטעים של מציאות אורבנית, ומתווכות ייצוגים של כיעור ועליבות, תוך הרכבה ארכיטקטונית ממוקדת של משטחים, צורות וצבעים. בצילומים המוקפדים נהפך התוכן המרקיב והחמדני, לא רק לייצוג של פני השטח, אלא גם לביטוי של הערכים המבנים אותו: רדיפת ממון, חיפצון ובולענות תאגידית השולטים בעולם ניאוליברלי מוצף סחורות ודימויים.

באחד הצילומים נראית תחנת דלק. בקבוקי מים מסודרים על רקע דימויים פלקטיים של אושר פנטסטי, וכלים פונקציונלים ניצבים על רקע ציור קיר המשרטט אוטופיה קלישאית. במציאות הנבנית בצילום נאבקים זה בזה בכוחניות דימויים וולגריים עד זרא, אשר יוצרים מעין חומה אטומה. מעבר לחומה, בפינה הימנית העליונה של הצילום, נמצאת חיוורת, הממשות. צילום אחר מציב בחזיתו מחסום "חניון מלא" ומכונה אוטומטית לתשלום עבור חניה, בין שני בנייני מגורים. המרחב הציבורי פולש אל המרחב הפרטי וממשמע את הבית כמקום חניה בתשלום. הצילומים חושפים תפישה כוחנית, אשר הופכת כל דבר למוצר צריכה מהרחוב, דרך הבית וכלה בגוף האשה.

נורית ירדן - תצלום מתוך התערוכה

נורית ירדן – תצלום מתוך התערוכה

בסדרת צילומי הכרטיסים Call me and I will come מתקרבת ירדן, כמו בצילום תקריב (zoom in), למוקד ממצה של שליטה גברית נצלנית על הגוף הנשי. הניקיון הצלול של הפריים, החלוקה הגיאומטרית של משטחי הצבע, והקווים העדינים שמותווים בבחירה של זווית הצילום, מכוונים את הצופה למקד את מבטו בנשים המצולמות. הדמויות, המשורטטות בקווי "שלמות" פורנוגרפית אופנתית, מהוות ניגוד אתי ואסתטי חריף לשלמות שמציעה העמדה הצילומית של ירדן. ההזדהות המוחלטת של המצולמות עם הקודים שהן מייצגות, כפי שהיא ניכרת בהבעות פניהן, מגלמת את השעבוד שלהן למבט הגברי הצרכני והן מעוררות חמלה. הטקסט המופיע על הכרטיסים כמעין דיבוב אילם של המצולמת, מחזק את הזהות בין הקריאה להיענות.

שלט הניאון בכתב מואר כחולאדום מתפקד כמילת קישור בתחביר המושגי והצורני של מכלול העבודות, מעמיק את ההיבטים העולים בסדרות צילומי הרחוב והכרטיסים. השלט מאיר הן באופן חומרי והן באופן סימבולי את הגישה המארגנת קווי אור על רקע צבע וטקסטורה. הטקסט המופיע בו, כמו במקרים רבים אצל ירדן, מקבל משמעות אירונית ומעבה את המתיחות האפלה הרוחשת מתחת לאיזון ההרמוני של פני השטח.

הפרקטיקה הצילומית עצמה היא זו המאפשרת יופי עדין ומדויק, נכרכת סביב מבט שמצליח להכיל ולהכפיף למרותו אלמנטים מרים לכדי איכות מרפאת, הפוכה מנוירוטיות. אם קבוצת הצילומים הראשונה מדגישה את הרחוב כמרחב חשוף למפגעים, צילומים אחרים של אותה מציאות, מדגישים ערכים של רכות, הפנמה ויופי, שואבים את משמעותם ובוזמנית גם מבנים, תצורה חזותית.

נורית ירדן - תצלום מתוך התערוכה

נורית ירדן – תצלום מתוך התערוכה

את אותם תווים עגומים של התפוררות וניוון, מצליחה ירדן לארגן לכדי מתווים של קסם מחולן באמצעות יחס רגיש לאור, לקו ולצורה. מקטעי קירות, חלון, גדר, מאוחדים בעדינות לכדי מצע טקטילי, יוצרים טקסטורה מרובדת, מונוכרומטית, אשר בולטים בה באופן הרמוני, גם ניגודים צבעוניים. במהלך כמו מודרניסטי, שבו היא בונה קומפוזיציות גאומטריות, גריד מאורגן וחלוקה סימטרית של משטחים, היא מתעקשת על שטיחות המצע, ובכך נוקטת עמדה אתית אשר מכריזה על עצמה כעל מניפולציה, ומכך גם שואבת את כוחה.

בזיקה למשוטט של ולטר בנימין, עוברהאורח הסתמי אשר חוגג את גילויין של מצבותזיכרון אחרונות של תרבות דיור עתיקה זיקה אשר ניתן לזהות גם בעבודות מוקדמות יותר של ירדן כמו בסידרה "לא סתם" (2007) ו"יומנים ויזואלים" (2002) – העיר מתפרקת לקטביה הדיאלקטיים, נפתחת כנוף וסוגרת כחדר. השקט עולה מתוך ההמולה כמו מתוך נחשול והרחובות הם משכנה של ישות נסערת, חווה, מתנסה, מבחינה והוגה בין חומות הבתים, כשהשלטים הם חפצינוי טובים ומוצלחים יותר מתמונת השמן בטרקלין.1השיטוט של ירדן הינו אנטיתזה לשיטוט תיירותי המבקש לתור את הזיכרונות והשרידים ההיסטוריים הגדולים, והוא מחפש את עצמו בפינות צדדיות, זניחות, שכוחות, כפי שהיטיב לתאר בועז נוימן: "המשוטט יותר משהוא הולך ברחובות, הרחובות מובילים אותו."2גם אצל ירדן המתבונן הוא זה שעובר תהליך של טרנספורמציה ובאמצעותה יש בכוחו לשנות, אולם אף על פי שמבטה של ירדן, כמו המבט של המשוטט, הינו אסתטי בעיקרו, אין מהותו פואטיות אורבנית אפוליטית הרואה יופי בעליבות או בבניין המתפורר, אלא מהות פוליטית טעונה, המבקשת להשפיע ומציעה אלטרנטיבה אקטיבית לכוחות המבנים את הקיום.

"הרחוב היפההיפה יעצר לבסוף בדרכו.
השלוה, אטומה וקשה, תחתך כמו חלה לארכו.
והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי. מברקו."
דוד אבידן, הרחובות ממריאים לאט3

הטקסט מופיע בקטלוג תערוכתה של נורית ירדן "במרחק הליכה" בגלריה קונטמפוררי, מרץ-אפריל 2013
אוצרת: טלי תמיר

1ולטר בנימין, המשוטט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1992, עמ' 101-102.

2בועז נוימן, המשוטט הזר שנהפך לפליט מסוכן, הארץ, גלריה, 06.07.12,

http://www.haaretz.co.il/gallery/benjamin/1.1748667

3דוד אבידן, הרחובות ממריאים לאט, בתוך: משהו בשביל מישהו, מבחר שירים (ישראל: א.לויןאפשטיןמודן, 1975) עמ' 9.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.