המרחק הבלתי קיים בין once לבין always, או אולי צמצומו המוחלט, הוא המובן מאליו של המדיום הצילומי. אותה מובנות מאליה של הרווח האפסי העומד בבסיסה של הטכניקה, אינו מונע מהאיחוד הכפול בין פוטנציאל לבין התרחשות (once כ”ברגע ש-” ו-once כ”פעם אחת”) ובין שניהם לבין “בכל זמן שהוא” או “ללא הפסק”, להיות אירוע בלתי ניתן לעיכול. זהו נתון מצמית במשקלו, המעיב על כל התנהלות בשדה ייצור הדימוי האינסטרומנטלי, אך גם פועל כדשן חסר מעצורים לכלכלתו: גניבות ספרותיות ומהפכות.

יאיר ברק, היא הבינה זאת קודם, 2012
מול החלל העזוב של גלריית האוזר & ווירת’, היכל מושבת, מול עץ זקוף, נטוע בקו המתאר של מסלול ההמראה בשדה התעופה טמפלהוף, מגיח הנשגב ללא הזמנה, ללא הכנה, ללא דעה קדומה. בזחילה מיומנת מתגנב החד פעמי, הבלתי ניתן לשעתוק. לנוכח גילומו המושלם של ה-once, משמש מעשה האמנות הגנה אחרונה; אינפלציה של דפוסים, תבניות, צְלמים וצלמיות הדוחקים את המושג המתחנן לשמור על זהות טהורה, על שקיפות, על מספיקות עצמית. מַאבק, ענני אבק, עיבוי הקלסתר המוחלק, זיגוג, הכפלה, ימין ושמאל (“הבה נתאר לנו עולם שבו יש יד אחת בלבד” / “מהי קולה של מחיאת כף יד אחת”), מלפנים, מאחור ובסיבוב. Motion Blur. אי הסיבולת, אי העמידות אל מול פני החשוף הנקרא באחת או יותר משפותיו המדוברות – תהא זו קלסיציסטיות מרוגשת יתר על המידה או מינימליזם רהוט – מניעה את חדוות החרדה של ה-always, אש תמיד; יצירת תכנים אובססיבית, ניקיון יסודי של מה שמעולם לא היה עכור, כיסוי קפדני של מה שאף פעם לא התכוון להתחבא. באהבת אמת מותרים גם שקרים.

the saddest piece of stone, 2012
Reclaimed
“…יש חיבורי מילים צליליים ויש חיבורי מילים חזותיים… הנוף המילולי כאן, מכיוון שהוא מעין איזו פרודיה, אבל פרודיה שקופה מאד, שקופה וכמעט בלתי מורגשת על האובייקט שממנו היא נפרדת, היא מדגישה את נוכחותה הפרודית על ידי סימני איפור קלים ביותר…פריטי איפור ואביזרי לבוש.”
(דוד אבידן, מתוך ראיון ב”כל שיר”, הטלוויזיה החינוכית, 1975)
השקרים יודעים את עצמם ועל כן אינם מפריזים בתביעות, דואגים לעטר בגפניות (vignette) את האובייקט שנוקז מאיום מיידי, מייסדים אותו בשקט כאזהרה. כך מוטלים צללי היבריד ראש הפטפון קרוב לקרקע, רחוק ככל האפשר מהמופע המרכזי בכיכובו של הנמשל האפלטוני, כך מתנודדת הקרנת הזרוענף בקצה מוזיאון הפרגמון, מסמנת את שוליו הדהויים של מבנה הפאר והגזל. אנדרטה זונה בחלון אדום מעוררת שאגה מובסת, קלושה, המדוללת מיד ברחשי אתר בנייה, ממוסכת בשימושים ובתכליות.

אטלס, 2012
כדור אבן, הגדה המזרחית של אגם ציריך, מטרים ספורים ממרכז לה קורבוזיה. מונומנטאליות הגרניט, הדרו של הצילום האנלוגי, בשחור לבן. המבט מטה לא מצליח לפרוע דבר.
___________
הטקסט מלווה את תערוכת היחיד של יאיר ברק “גניבות ספרותיות ומהפכות”, באוצרותה של רווית הררי. התערוכה סוגרת את תולדותיה הקצרים של גלריה דן לאמנות עכשווית. אין מרחק גדול יותר מהמרחק בין once לבין never.


צרפת חוקרת את התקיפה הישראלית בביירות שהרגה את הוריו של האמן עלי שרי * מועצה באוסטרליה ביטלה מיצב לזכר ילדים שנהרגו בעזה * בוונציה נסגרו ביתנים בסולידריות עם שביתת עובדי הנמלים * מתרחבים הקיצוצים בתרבות ברחבי אירופה * גלריות דורשות פיצוי מארט באזל פריז * בקולומביה הוחזרו למוזיאון פריטים בעקבות צו שיפוטי * עובדי הלובר שבפריז השיגו הסכם * במיינץ מפגינים להצלת הקונסטהאלה
בתי-משפט באירופה ובארה"ב מתחילים לשרטט את הגבול בין פיתוח בינה מלאכותית להפרת זכויות יוצרים * אמנים ויורשים דורשים שליטה על השימוש ביצירות ובקולות * מוזיאונים מאמצים כלים של בינה מלאכותית עוד לפני שניסחו כללים להפעלתם * המחאה נגד חוות השרתים מתרחבת מבתי-ספר לאמנות בניו-מקסיקו לעשרות מוקדים באירופה
חיימי פניכל, אמן רב-תחומי היוצר בעיקר בפיסול ובמיצב, הוא הזוכה בפרס לזר מטעם מוזיאון פתח-תקווה לאמנות. הפרס, בסכום כולל של 100 אלף שקל, מוענק אחת לשנתיים לאמנית/אמן ישראלים שהציגו הישגים בולטים בשדה האמנות העכשווית. פניכל יציג במוזיאון תערוכת-פרס רחבת היקף ב-2028. "יצירתו של פניכל נוגעת בנימים העמוקים של הישראליוּת, בהיסטוריה שלה ובנרטיבים שניסחה לעצמה, בתווך שבין זיכרון אישי לבין זכרונות קולקטיביים טעונים המייחדים את המקום הזה", כתבה ועדת הפרס. "בד בבד הוא בוחן את אזורי המגע בין הטבע והאדם במושגים של עירוניות, מלאכה וחקלאות. הנוף המקומי והאדריכלות הישראלית, לצד מלאכות הבניין הנהוגות בה, הם עבורו מקור לדימויים, רעיונות, טכניקות עבודה וחומרים זמינים (בטון, בלוקים, חול, שפריץ, טראצו, גרנוליט, חימר, פורצלן, אדמה ועוד). החומר בעבודתו הוא בעת ובעונה אחת רעיון, מושג, מרחב ורגש, שבאים לידי ביטוי במערכים היפר-ריאליסטיים המטשטשים את הגבולות בין מציאות לדמיון". חברים בוועדת הפרס: רעות פרסטר, מנהלת מוזיאון פתח-תקווה לאמנות ומנהלת קריית המוזיאונים; ד"ר אירנה גורדון, אוצרת ראשית; דניאל צדקה-כהן, משנה לאוצרת הראשית; דודי לזר, פרס לזר לאמנות ישראלית עכשווית; ענת גטניו, אוצרת אמנות ועיצוב; כרמית גלילי, מנהלת ואוצרת מגזין-III, יפו; רן קסמי-אילן, מנהל ואוצר משכן האמנים הרצליה.

יריד
מה?
תוהה
| |