once a cheater

המרחק הבלתי קיים בין once לבין always, או אולי צמצומו המוחלט, הוא המובן מאליו של המדיום הצילומי. אותה מובנות מאליה של הרווח האפסי העומד בבסיסה של הטכניקה, אינו מונע מהאיחוד הכפול בין פוטנציאל לבין התרחשות (once כ"ברגע ש-" ו-once כ"פעם אחת") ובין שניהם לבין "בכל זמן שהוא" או "ללא הפסק", להיות אירוע בלתי ניתן לעיכול. […]

המרחק הבלתי קיים בין once לבין always, או אולי צמצומו המוחלט, הוא המובן מאליו של המדיום הצילומי. אותה מובנות מאליה של הרווח האפסי העומד בבסיסה של הטכניקה, אינו מונע מהאיחוד הכפול בין פוטנציאל לבין התרחשות (once כ"ברגע ש-" ו-once כ"פעם אחת") ובין שניהם לבין "בכל זמן שהוא" או "ללא הפסק", להיות אירוע בלתי ניתן לעיכול. זהו נתון מצמית במשקלו, המעיב על כל התנהלות בשדה ייצור הדימוי האינסטרומנטלי, אך גם פועל כדשן חסר מעצורים לכלכלתו: גניבות ספרותיות ומהפכות.

יאיר ברק, היא הבינה זאת קודם, 2012

יאיר ברק, היא הבינה זאת קודם, 2012

מול החלל העזוב של גלריית האוזר & ווירת', היכל מושבת, מול עץ זקוף, נטוע בקו המתאר של מסלול ההמראה בשדה התעופה טמפלהוף, מגיח הנשגב ללא הזמנה, ללא הכנה, ללא דעה קדומה. בזחילה מיומנת מתגנב החד פעמי, הבלתי ניתן לשעתוק. לנוכח גילומו המושלם של ה-once, משמש מעשה האמנות הגנה אחרונה; אינפלציה של דפוסים, תבניות, צְלמים וצלמיות הדוחקים את המושג המתחנן לשמור על זהות טהורה, על שקיפות, על מספיקות עצמית. מַאבק, ענני אבק, עיבוי הקלסתר המוחלק, זיגוג, הכפלה, ימין ושמאל ("הבה נתאר לנו עולם שבו יש יד אחת בלבד" / "מהי קולה של מחיאת כף יד אחת"), מלפנים, מאחור ובסיבוב. Motion Blur. אי הסיבולת, אי העמידות אל מול פני החשוף הנקרא באחת או יותר משפותיו המדוברות – תהא זו קלסיציסטיות מרוגשת יתר על המידה או מינימליזם רהוט – מניעה את חדוות החרדה של ה-always, אש תמיד; יצירת תכנים אובססיבית, ניקיון יסודי של מה שמעולם לא היה עכור, כיסוי קפדני של מה שאף פעם לא התכוון להתחבא. באהבת אמת מותרים גם שקרים.

the saddest piece of stone, 2012

the saddest piece of stone, 2012

Reclaimed

"…יש חיבורי מילים צליליים ויש חיבורי מילים חזותיים… הנוף המילולי כאן, מכיוון שהוא מעין איזו פרודיה, אבל פרודיה שקופה מאד, שקופה וכמעט בלתי מורגשת על האובייקט שממנו היא נפרדת, היא מדגישה את נוכחותה הפרודית על ידי סימני איפור קלים ביותר…פריטי איפור ואביזרי לבוש."
(דוד אבידן, מתוך ראיון ב"כל שיר", הטלוויזיה החינוכית, 1975)

השקרים יודעים את עצמם ועל כן אינם מפריזים בתביעות, דואגים לעטר בגפניות (vignette) את האובייקט שנוקז מאיום מיידי, מייסדים אותו בשקט כאזהרה. כך מוטלים צללי היבריד ראש הפטפון קרוב לקרקע, רחוק ככל האפשר מהמופע המרכזי בכיכובו של הנמשל האפלטוני, כך מתנודדת הקרנת הזרוענף בקצה מוזיאון הפרגמון, מסמנת את שוליו הדהויים של מבנה הפאר והגזל. אנדרטה זונה בחלון אדום מעוררת שאגה מובסת, קלושה, המדוללת מיד ברחשי אתר בנייה, ממוסכת בשימושים ובתכליות.

אטלס, 2012

אטלס, 2012

כדור אבן, הגדה המזרחית של אגם ציריך, מטרים ספורים ממרכז לה קורבוזיה. מונומנטאליות הגרניט, הדרו של הצילום האנלוגי, בשחור לבן. המבט מטה לא מצליח לפרוע דבר.
___________

הטקסט מלווה את תערוכת היחיד של יאיר ברק "גניבות ספרותיות ומהפכות", באוצרותה של רווית הררי. התערוכה סוגרת את תולדותיה הקצרים של גלריה דן לאמנות עכשווית. אין מרחק גדול יותר מהמרחק בין once לבין never.

1 תגובות על “once a cheater”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.