עיר עולם? לא לכולם

יום לאחר ההפגנה הגדולה בתולדות ישראל קיימה מנהלת 'עיר עולם' פרזנטציה של פרויקט 'שנת האמנות 2012' בת"א. מבחינת המנהלת שום דבר לא השתנה. האמנים, לעומת זאת, כבר מדברים בשפה חדשה.

ביום ראשון, 4.9.11 קיימה מנהלת 'עיר עולם' פרזנטציה של מה שהיא מכנה 'שנת האמנות 2012' בפני נציגי גלריות בתל-אביב. לפי בקשתם ועל-פי תיאום מראש, הוזמנו למפגש גם שישה פעילים משדה התרבות והאמנות בעיר. להלן פרוטוקול המפגש כפי שנרשם על-ידי הפעילים, ולאחריו מספר מסקנות ותהיות.
השתתפו בכתיבה: צבי אלחייני, אירית חמו, ג'ק פאבר, מורן שוב, רועי חפץ, רוני קרני

פרוטוקול המפגש:
מנהלת עיר עולם מציגה את תוכנית 'שנת האמנות 2012' בפני נציגי גלריות בתל-אביב
האודיטוריום בבית הישג, יום ראשון, 4.9.11, שדרות רוטשילד 46, תל-אביב

19:30-19:15 – דברי פתיחה: אביב בושינסקי, נציג קרן הישג בישראל
20:15-19:30 – הלה אורן, מנכ"ל 'מנהלת עיר עולם' – הצגת 'מנהלת עיר עולם' ותוכנית 'שנת האמנות 2012'
נוכחים:
– מטעם מנהלת עיר עולם דיברו המנכ"לית הלה אורן המנכ"ל ויעל ניר – פרויקטורית לשנת האמנות.
– כ-15 נציגות של 10 גלריות (ביניהן: בית האמנים, ברוורמן, קונטמפוררי, רוזנפלד, שטרן, גבעון, אינדי, ו-P8)
– מטעם עיריית תל-אביב-יפו נכחו בקהל מנהלת המחלקה לאמנויות צלילית בן נבט, מרכזת תחום אמנות פלסטית במחלקה לאמנויות מעין נבו, והאחראית על חינוך לאמנות יונית שטרן.
– 5 אזרחי תל-אביב שהם אנשי אמנות עצמאיים: אירית חמו, ג'ק פאבר, רועי חפץ, רוני קרני, מורן שוב

קבלת פנים
אביב בושינסקי, נציג קרן הישג בישראל פותח את המפגש. מספר על הקרן, מעט על ההיסטוריה של הבניין, ועל הסכום שבו רכשה הקרן את הבניין מאקירוב: 7 מיליון דולר לפני תהליך השימור. בושינסקי מספר אנקדוטה שמעלה חיוך על פניו: שנה קודם אקירוב הציע את הבניין ב-6 מיליון, אבל הבוס שלי הסס, אח"כ שמענו שגאידמק רוצה לרכוש את הבניין, כעבור שנה חזרנו לאקירוב שהציע אותו למכירה במיליון אחד יותר משום ש"כמו שעון יקר – ערכו עולה מדי שנה".

אחרי קבלת פנים זו עלתה הלה אורן, מנכ"ל 'מנהלת עיר עולם' לדבר בליווי מצגת.
הלה הסבירה לקהל מהי עיר עולם. "עיר גלובלית"- מונח שתבעה הסוציולוגית פרופ' סאסקיה סאסן. מדובר בערים כגון ניו-יורק, לונדון, טוקיו, ברצלונה, שהפכו ל"מרכזים גלובאליים". עיר מובילה ברמה הבינלאומית בה מתקיימת קודם כל פעילות עסקית.
מדברת על המושג Creative Class – " הדור הצעיר" היצירתי כ- "מנוע כלכלי".
הרעיון הוא "למצב" את תל- אביב כ"עיר עולם" תוך 10 שנים. קודם כל צריך לדאוג לתשתיות, של תחבורה למשל.

תל-אביב כמותג
הדגש הוא על איך שאנחנו נראים בעולם. "אנחנו משתמשים בשם 'תל-אביב' כמותג". והאדם מן העולם תופס את תל-אביב כעיר עולם, כעיר גלובאלית, במושג מטרופוליני – הרצליה, חולון, רמת גן וכו' – כולן נראות לו חלק ממה שנקרא תל-אביב.
בעולם, ת"א-יפו נחשבת ל"מותג פופולארי".
הערים הן "קטר כלכלי", אבל הן לא מממשות זאת אם "העיר" לא "מחבקת" את תושביה. (ושוב) דגש על "החוצה"… להגדיל את הפעילות העסקית…
מי שיושב כאן (באודיטוריום) הם אנשי "תרבות" אבל עדיין בנושא התרבות והאמנות – ערים ברחבי העולם מקדימות אותנו. גם בנושא של תחלופת סטודנטים ומוסדות אקדמיים אנחנו לא על ה"רדאר" הבינלאומי, אבל לתל-אביב יש פוטנציאל למשוך אליה סטודנטים.
עיר עולם = מנוע צריכה.
האמת היא שלפני כמה חודשים דיברתי וקפצו ואמרו לי- מדינת תל- אביב.. תל- אביב בועה.
אני מברכת על המחאה שמחובקת על ידי העירייה. המחאה לגיטימית.
במושגים עולמיים- ישראל היא עיר אחת… יש הזדמנות גדולה… וכו'..

דגש על חו"ל
מנהלת עיר עולם נולדה בעקבות מנהלת המאה [חגיגות המאה לתל-אביב], שהפוקוס שלה היה גאווה של אזרחי העיר. מנהלת עיר עולם פונה החוצה. מתחילים לחשוב במושגים בינלאומיים. "להנגיש" ל"קהל" "בינלאומי"… תל-אביב בעולם זה מותג נחשק.
היום עיריית תל-אביב היא גוף ביצועי אמין. העירייה סוגרת ומקדמת פרויקטים. יש אצלה את ה- know how כדי להפוך לעיר עולם.

למה תרבות ואמנות
עיר עולם היא קודם כל מושג כלכלי-פיננסי. אנחנו רוצים שאנשים יבואו לעשות עסקים כאן בתל-אביב. ששני אנשים ממקומות שונים בעולם יגיעו לתל-אביב לקיים את הפגישות שלהם ולסגור את העסקאות שלהם כאן.
וכשבאים לכאן אנשי עסקים הם רוצים לצאת למסעדה טובה… לאופרה…

נושא תרבות ואמנות הולך לקבל פוקוס – קידום, השקעות, אירוע שנתי.
לקחנו את ההזדמנות של פתיחת מוזיאון תל-אביב. החלטנו שיהיה זה נכון למנף את הפוקוס על זה.

יעדים של שנת האמנות (וגם – מה שנת האמנות צריכה להשאיר אחריה)
1. קידום ת"א-יפו בזירה הבינלאומית
2. אתר קבע לתערוכות במרחב הציבורי העירוני
3. יצירה וקידום של מסלולי אמנות ושיתופי פעולה בין מוזיאונים בעיר ובמטרופולין
4. מסלולי ביקור יחודיים לתייר שוחר האמנות
5. חללי סטודיו לפעילות זמנית (רזידנסי) של אמנים צעירים
6. אירוע בינלאומי שנתי מסורתי

הפוקוס הוא על Art Weekend, שיתקיים ב-21-24 למרץ 2012. צריך לצאת לעולם עם פוקוס שיווקי. למה סוף מרץ? זה חודש "נכון" בעיר מבחינת מזג האוויר. קצת לפני כל החגים.

התכנית שקופה, נמצאת באתר. אתם מוזמנים להגיב.
ועוד דבר- גם הנושא של מגורי אמן יפותח. בתהליך מאד ארוך של למידה של פורמטים וכו' וכו'.
אנחנו לא יכולים להתחייב שזה יקרה. אנחנו מתחייבים שמשהו יקרה, לא מה יקרה.

יצא לנו להיפגש בכמה מפגשים אחרים. קודם כל הבנו שמלבד יוזמה פרטית, אין מפה של כל גלריות בעיר. בהכרח זה צריך לצאת בשנת האמנות.
השקופית האחרונה במצגת מציגה את האגף החדש של מוזיאון תל-אביב.

הלה אורן מסיימת לדבר ומפנה את רשות הדיבור לקהל הנוכחות.
אירית חמו: מציגה עצמה כאזרחית ותושבת העיר למעלה משלושים שנה ( ומעוניינת לדבר או לשאול שאלות).
הלה אורן: אני מבקשת לתת את זכות הדיבור קודם כל לנציגות הגלריות. אתם לא הוזמנתם. בסוף נשמע גם אתכם.
מורן שוב: למה כל כך מעט גלריות הגיעו?
הלה אורן: אני לא יודעת להגיד לך למה (עונה כמתגוננת). כל התהליכים שעשינו הם תהליכים של שיתוף. אנחנו מזמינים ומגיעים מעט.
אירית חמו: אני מציעה לעורר את הדיון (לא ממשיכה).
הילי (גלריה קונטמפוררי): הרבה גלריות עברו לדרום העיר – אזור מכוער להפליא – אני מתביישת להביא לשם אמנים מחו"ל. זה כאילו שהעירייה לא רואה את האזור הזה.
הלה אורן: יש דברים שאת כמובן צודקת בהם. אני חושבת שזה לא נראה כפי שזה היה נראה לפני 10 שנים. לא ניכנס לזה. אני ילידת העיר. גרתי ברחוב הירדן. אתה רואה את השינוי. זה לא אומר שהכל מושלם. אנחנו כן נעשה. צריך לעשות עוד הרבה.
אבל יש לזה גם את הקסם של זה. הכי מדליק זה ה-creative city.
הלה אורן: אני מציעה למקד את הדיון לדברים שקשורים בשנת האמנות ודברים יותר "קונקרטיים".
הילי: האם האזור נמצא מתחת לרדאר של העירייה?
הלה אורן: כן, בהחלט.
עדי גורה (גלריה ברוורמן): רוצה לקחת את הדיון לאופן שבו גלריה מחוברת לעיר. נכון לעכשיו אין מערכת יחסים, אין דיאלוג. אקח את הרעיון של עיר-עולם. הפעילות שלנו היא מאוד בינלאומית. אנחנו משתתפים בירידים וכיו"ב. האם יש לעירייה כוונות למנף משהו שהוא כבר קיים? למנף פרויקטים של אמנים שאנחנו מביאים מחו"ל או אמנים שאנחנו שולחים לחו"ל.
הלה אורן: אני חושבת שאחד הדברים המרכזיים בתפקיד של עירייה זה למנף כל מיני סוגים של פעילויות. אנחנו כעיריית תל-אביב באים לתת פלטפורמה, מנוף עוקף קונפליקט.
את מדינת ישראל קשה למנף.
הרבה יותר קשה כגלריה פרטית לגשת למשרדי החוץ, מאשר יחד עם העירייה.
מתברר שקהל היעד הראשון שיבוא לתל-אביב אלה אותם אנשי אמנות מהעולם. כלומר יש יתרון בהקשר האמנותי.
צריך לשבת יחד ולדבר ולבנות. אתם היזמים. לכם יש את הכוח.
עדי גורה: נעשו דברים מדהימים בהקשר בינלאומי והם לא גובו ע"י העירייה.
הלה אורן: זו רק תחילת הדרך, מגיעים תקציבים. ובחוץ יש לזה הד מצוין. נאמר שהבאת את השם הכי גדול – עיריית תל-אביב לא יכולה להשתמש בתקציביה, היא יכולה להשתמש בידע שלה. כלומר העירייה "נחשבת" במשרדים כמו משרד החוץ, משרד התמ"ת, וגם מול גופים פרטיים כמו בנק הפועלים. לעיריית תל-אביב יש יתרון.
בשביל כל מה שאני מציעה צריך אופטימיות, יוזמה, נחישות.

קוראת לשותפות ולא מבטיחה כלום.

רועי יריב (גלריה P8): הגלריה שלנו היא גלריה שיתופית. עד כה לא מצאנו מענה לפרויקטים גדולים יותר שרצינו לעשות. למשל פרויקט משותף לכל הגלריות השיתופיות של אמנים. לא מצאנו מקום.
הלה אורן: רצינו שתחשפו למקום הזה (לבית הישג). אביב (בושינסקי) מוכן לארח אתכם לא רק איתנו. המקום הזה הוא מקום מדהים. אכסניה מעניינת לחשוף בה דברים.
תקציב זה לא מילת גנאי. זו מילת מפתח.
כדאי לצפות לשינויים מבניים, לא בהכרח לשינויים בתקציב.
למשל יש במגדל שלום בקומה 8 ספרייה שהעירייה הולכת לטפח עבור ילדי ההיי-טק שיושבים בבתי קפה עם הלפטופים שלהם. עכשיו הם יוכלו לשבת בספרייה הזו.
אנחנו רוצים להמשיך אתכם את הקשר.
נורית וולף (גלריה גבעון): מברכת אתכם על היוזמה. מה לגבי התחשבות בארנונה של גלריות?
הלה אורן: הנושא באמת עלה ותהייה ישיבה בנושא.
דבי לוזיא (גלריה שטרן): שואלת בעניין 'לילה לבן' והסמיכות שלו לאירועי אוהבים אמנות.
צלילית בן נבט (מנהלת המחלקה לאמנות): לילה לבן הוא ערב יותר כללי, ואוהבים אמנות הוא מסוים לאמנות.
הלה אורן: צריך להיות פורום שמעלה את כל הנושאים. הכוונה לשבת ולשתף. תהייה פגישה נוספת. אנחנו רוצים לצאת בהקשבה. בשביל זה יעל רושמת הכל.
אריה ברקוביץ (בית האמנים): מיהו צוות החשיבה?
הלה אורן: מדי [שבייד, מנהלת תוכנית שנת האמנות] ויעל הן הצוות.
מורן שוב: יש למדי ויעל צוות חשיבה של אנשים מתחום האמנות?
הלה אורן: למדי ויעל אין יועצים אמנותיים כי אנחנו לא מנהלים פרויקט אמנותי. יש לנו שולחן חשיבה רחב המונה 20 אנשים. מתוכן נציגה של אחת הגלריות. אני לא זוכרת מי עוד יושב בו.
יעל ניר: אנחנו עושים סידרה של פורומים – פורום של בעלי גלריות, פורום של עיתונאים. אני מרגישה שאנשים יודעים להתלונן ופחות לפרגן. עיר עולם באה לטפח דברים קיימים. אנחנו רוצים לפתוח דיאלוג.
רועי חפץ: אני אדם פרטי, אמן שלא מיוצג ע"י גלריה ועדיין יש כל מיני יוזמות עם חו"ל ובכלל. האם למנהלת עיר עולם יש כוונות לקיים מפגש ישיר עם האמנים?
הלה אורן: אנחנו רק בתחילת הדרך. כשאתה רוצה לצאת החוצה לעולם, אתה צריך לראות מה קורה אצלך בבית.
רועי חפץ: אתם מדברים על תאריכים מאוד קרובים – שנת האמנות כבר מתחילה, כלומר זה דבר שנבנה כבר זמן מה. האם המחקר הזה לא נעשה מאוחר מדי?
הלה אורן: אנחנו כבר שנה בתוך התהליך והוא עדיין התחלה. זה תהליכים של שנים. הייתי ברומניה בסוף השבוע האחרון, רומניה היתה בירת התרבות של 2007 ורואים תוצאות נהדרות. גם בעקבות תהליכים שהחלו עם "שנת המאה" רואים תוצאות חיוביות בעיר.
ג'ק פאבר: אילו תוצאות רואים?
הלה אורן: אני לא רוצה לענות לך על זה. תתן אתה את התשובה. אני לא מתכוונת לתת. אם אתה לא רואה תוצאות בעיר חבל.
רועי: אמור להיות מפגש של אמנים?
יעל ניר: אנחנו רוצים להפריד. מפגש לאוצרים. מפגש לעיתונאים.

הלה אורן מתחילה לנעול את הישיבה, לפני שניתנת זכות הדיבור לאירית חמו שחיכתה לתורה
הלה אורן: תרשו לי לנהל את הישיבה. לומר תודה לבעלי הגלריות. אמרתם דברים שהם כלי בידינו.
אירית חמו: אני מבקשת לומר כמה דברים.
הלה אורן: אני ביקשתי לסיים. את יכולה לדבר אבל התנאי הוא שכולם יכולים ללכת.

הלה אורן יוצאת מהחדר

אירית חמו פונה לבעלי הגלריות בדברים ובמקביל הלה אורן יוצאת מהחדר:

למדתי את ההנושא. עלינו להיות מודעים להשלכות של הדברים שנאמרים כאן ונעשים כאן בשם המושג הזה של עיר עולם. לדברים משמעות הרסנית. מדובר בהפרטה המחזקת את ההבדלים ואת הפערים בין עשירים ועניים. עלינו לבקר זאת.

היא מקריאה מתוך שני טקסטים שמתפרסמים באתר של עיר עולם ושעיר עולם משתמשים בהם באופן ציני:

מתוך ראיון עם ססקיה סאסן, חלוצת מחקר ערי עולם: "ההבדל הוא שכדי להיות עיר גלובלית של העולם היא צריכה להיות יותר מופרטת". ומתוך "עיר עולם כמנוף לפריפריה" מאת ברוך קפניס: "יחד עם התמורות המרחביות והתפקודיות הופכת תל-אביב רבתי, ובעיקר העיר תל-אביב, למרחב המשדר מסרים של אי שוויון כלכלי וחברתי, גם זו אחת מתופעות המאפיינות ערי עולם".

תוך שאירית חמו מדברת שתי גלריסטיות עוזבות את האולם.

מורן שוב (פונה אל יעל ניר. הלה אורן כאמור התחמקה החוצה): מדוע כל העסק קרוי 'שנת האמנות' כשמדובר בסך הכל בסוף שבוע אחד במרץ 2012?

יעל ניר מודיעה שהיא מותקפת

יעל ניר: השיווק מתמקד בשלושה הימים הללו. אבל, כאמור, נשמח לקבל הצעות ליוזמות של עצמאים ושל גלריות בעיר, נבחן אותם ונחליט אם לתת להם חשיפה שיווקית.

יעל ניר מתחננת שנפסיק עם הפניות שלנו כי הם כולם במצב אישי/בריאותי קשה. הם היו ערוכים לפגישה של שעה עם בעלי הגלריות ואין לה תשובות בשבילנו. היא טוענת שהיא מכירה חלק מהנוכחים למרות שהם בטח לא זוכרים אותה.

הישיבה מתפזרת. אנשים יוצאים. ומי שלא יצא עומד בכניסה לאולם.

הילה אורן חוזרת לאולם ומתנצלת בפני אירית חמו בתירוץ שהאירוע נעשה לבעלי גלריות. הלה שולפת מן הארנק כרטיס ביקור ומזמינה  את אירית לפגישה לשמוע את דעתה.

בעקבות הזמנה אישית זו של הלה לאירית שואלת מורן שוב את הלה האם לא מן הראוי שעיר עולם תזמן את האזרחים ותציג בפניהם את המהלכים שלה, ולא שהאזרחים יבקשו כיחידים פגישות עם אנשי עיר עולם?

הלה אורן לא עונה לשאלה. היא שוב חשה מותקפת.

לסיכום
על אף שהובטח לנו שוב ושוב כי כל שאלותינו יענו, לא ממש אפשרו לנו לשאול שאלות. זכינו ליחס מזלזל, לבוז מוחלט, להשתקה כוחנית ולהעלמה אלימה – וכמובן, להאשמה כי אנחנו הבריונים והן (נציגות עיר עולם) הקורבנות התמימים.

על הבניין בו התקיימה הפגישה – צבי אלחייני

העיר תל-אביב גילתה באיחור-מה את המושג עיר-עולם, והיא מעדיפה לאמצו כפי שהוא, תוך התעלמות בוטה מהשיח הביקורתי שהתפתח סביבו בעשור האחרון. עיר עולם, או global city, על פי ההגדרות המקובלות משדות הגיאוגרפיה ולימודים אורבניים היא עיר שמתקיימים בה מספר מאפיינים אשר הופכים אותה למוקד מרכזי במערכת הכלכלית-מסחרית-תיירותית-תרבותית-תשתיתית-פוליטית הגלובלית. ערי עולם הן תוצר ישיר של תהליכי הגלובליזציה המואצים בעשורים האחרונים של המאה שעברה. בדירוג המקובל של ערי עולם, הנעשה על פי ניקוד, מדורגת תל-אביב בקבוצה האחרונה, התחתית, שנמצאת למעשה מחוץ לדירוג, שכן קבוצה זו מאגדת ׳ערי עולם בהתהוות׳, עוד טרם כניסתן למועדון ערי העולם, וטרם דירוגן.

מבחינת המבנה, הנפשות הפועלות וכן הלאה, מנהלת עיר עולם בתל-אביב היא המשך ישיר של המנהלת שהופעלה על יד עיריית ת"א-יפו בשנים שקדמו לחגיגות המאה לעיר, וכן במהלך שנת האירועים (2009). עצם הניסיון לאנוס על תל-אביב הגדרת עיר עולם, שגדולה ממנה בכמה וכמה מידות, הוא טיפוסי לשנים האחרונות, אלה שהביאו למעשה לפרוץ מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד, אחד האתרים המרכזיים שבגללם תל-אביב אולי חושבת לעצמה שהיא יכולה להתקבל למועדון העולמי הנחשק של ערי עולם.

בלב שדרות רוטשילד, בפינת רחוב שד״ל, שוכן מבנה אקלקטי שהיה לא מכבר לאחד מסמלי ההתחדשות העירונית בלב העיר, ואייקון של שיטת השימור המקובלת שנקבעה כבר בתכנית לב העיר משנת 1980. התכנית שקבעה את מרכז העסקים הראשי של העיר בשדרות רוטשילד, הכריזה במקביל על שורה של מבנים לשימור. שנות ה-80 היו, יש לזכור, שנות השיא של הפוסטמודרניזם האדריכלי, שנות החזרה אל העבר הבנוי ותחילת שימורו, ושנות גילוי מחדש של נכסיה האדריכליים של תל-אביב, האקלקטיים והמודרניסטיים. במסגרת השיטה, נקבע כי יזמים יקבלו זכויות בנייה מוגדלות להקמת מגדלי משרדים לאורך השדרה, זאת בתנאי שיקבלו על עצמם את עלויות השימור האדריכלי המדוקדק של מבנים היסטוריים סמוכים שהוכרזו מבנים לשימור.

המבנה ברוטשילד פינת שד״ל, בית לוין, נבנה בשנת 1924 על פי תכנונו של יהודה מגידוביץ, מהנדס העיר הראשון של תל-אביב, עבור משפחת לוין האמידה. לאחר הקמת המדינה שכנה בו צירות ברית המועצות. בשנת 1991 הוכרז הבנין לשימור מחמיר ושוחזר במלואו, במקביל להקמת מגדל אלרוב במגרש שמאחוריו. במהלך העשורים הללו נסקו מחירי הנדל"ן באזור זה, למכירה ולהשכרה, במקביל לתהליכי ג'נטריפקציה קיצוניים וכניסה של דיירים מבוססים.

עד שנת 2006 שכן בבית לוין בית המכירות הפומביות סות׳ביס ולאחר מכן נמכר ב-7 מיליון דולר לבני זוג אמריקאים שהקימו את הקרן הפילנתרופית ׳הישג׳ לתמיכה בחיילים בודדים משוחררים ותרמו לה את המבנה. מאז שמו 'בית הישג'.

יהודה מגידוביץ, בית לוין, שדרות רוטשילד פינת רחוב שד״ל, תל-אביב, 1924, דגם מאת תלמידי החוג לאדריכלות פנים, המסלול האקדמי של המכללה למינהל, שיעור בניית מודלים בהנחיית האמן דוד שריר, הדגם ניצב בקומת הלובי העליונה של מגדל שלום מאיר. צילום: צבי אלחייני, 2011

הערות בעקבות המפגש – מורן שוב וג'ק פאבר
ביום ראשון, פחות מ-24 שעות לאחר העצרת בכיכר המדינה, ערכה מנהלת עיר עולם פרזנטציה ל'שנת האמנות' למנהלי גלריות בתל-אביב. מלבד קומץ מצומצם של נציגי גלריות (במפגש נכחו נציגים של כ-10 גלריות בלבד, מתוך יותר מ-60 הפועלות בתל-אביב ויפו), גם אנחנו, חמישה אמנים עצמאיים, הגענו למפגש. היינו גם היחידים באולם שזיהו בפרזנטציה הכלכלית הקרה שהוצגה שם – ושעניינה אולטרה הפרטה ומימוש חזון הניאו-ליברליזם מבית מדרשו של מילטון פרידמן פחות מ-24 שעות לאחר העצרת בכיכר המדינה – מעשה נבלה המציג עד כמה עיוורים ואלימים שליחי העירייה.

אם לא ידענו עד כה, כעת זה ברור – 'מנהלת עיר עולם' ו'שנת האמנות' הם חזית להיאבק בה. מדובר בגוף שיווקי. ריק מתוכן. זו לא הצהרה – אלה העובדות. מנהלת עיר עולם (שהיא, כאמור, המשכה של מנהלת חגיגות המאה לתל-אביב), היא גוף עירוני ששואב תקציבים עירוניים. שנת האמנות שואבת/גוזלת תקציבים גם מאגפי התרבות/חינוך לטובת שיווק שעיקרו מופנה לעולם החוצה.
תל-אביב ע"פ המשנה השיווקית של מנהלת עיר עולם מוגדרת כ"מותג מצוין ופופולארי". ואת מה עיר עולם משווקת ותשווק? את היוזמות העצמאיות ו/או מסחריות שמתקיימות בעיר ממילא.
זו השיטה של קרטל עירוני, שמנכס ומנצל אמנים/יוצרים/יזמים עצמאיים. באמצעות פעולת שיווק מפזרת העירייה את הלוגו שלה בכל מקום כי היא תופסת את עצמה כ"מותג מצוין ופופולארי" שצריך להתקבע בתודעה ולצבור הון ונוכחות. זו, אגב, אותה שיטה שננקטת ב"עושים אמנות" שיתקיים בסוף שבוע, ובו אמנים מארחים אצלם בסטודיו, רק בסדרי גודל אחרים.

כשמנכ"לית 'עיר עולם' הלה אורן אומרת: "את ישראל קשה למתג עכשיו בעולם, בגלל הסכסוך והמצב, אבל תל-אביב היא מותג נפרד, עצמאי ומאד מצליח, וככה אנחנו עוקפים את הבעייתיות של הסכסוך" – לבד מהציניות הגלויה, ניתן להסיק מכך על הצנזורה שתופעל כלפי אמנות המתייחסת לסכסוך, לכיבוש ולמצב הפוליטי.

השיטה והשפה 1: מה שמכונה "שנת האמנות 2012" אינו אלה אירוע בן שלושה ימים שיתקיים בחודש מרץ. שלושה ימים הסבים סביב פתיחת האגף החדש של מוזיאון תל-אביב. אירועים עתירי תקציב שנתמכים ע"י העירייה ומתוכננים ומיועדים בעיקר לאורחים הרבים מן העולם שהוזמנו לאירועי הפתיחה. אם תתקיים פעילות ברחבת הכניסה למוזיאון, היא תהיה מס שפתיים לקהל הרחב.
זה מצג שווא, זו שחיתות – וזו רק דוגמה אחת לשיטה ולשפה שגופים ציבוריים כמנהלת עיר עולם מאמצים כדי לנפח לעצמם את המְניה.
מדובר באנשי שיווק לקידום מותגים שרותמים תוכן ברמת הפסאדה.

השיטה והשפה 2: במפגש בבית הישג חווינו התנהלות תוקפנית מהסוג הנהוג בקרב אנשי שיווק, אף שהתנהלנו באלגנטיות ובאורך רוח (כאמור, כיוון שלמפגש הוזמנו גלריסטים ולא אמנים עצמאיים – בקשנו הזמנה וכניסתנו למפגש אושרה). המילה "שקיפות" חזרה אינספור פעמים תוך המצגת – אבל שימשה ומשמשת רק כמגננה וככיסוי. כפי שניתן להתרשם מהפרוטוקול, לא ניתנו תשובות לאף אחת מן השאלות שנשאלו.

יש לברר: מהו התקציב השנתי של מנהלת עיר עולם. מהו התקציב מתוכה לשנת האמנות, ובאילו סעיפים הוא מושקע.

6 תגובות על עיר עולם? לא לכולם

    בואו לא נהיה תמימים – מנהלת את שנת האמנות כחלק מעיר עולם היא מדי שביד. מדי הינה המנהלת של ARTLV – אם אין זה ברור אז כן – היא מנהלת את שני הדברים במקביל. משרדה של מדי שביד שוכן לבטח במשרדי מוזיאון ת"א. מה יש עוד להוסיף? שהיוזמות של ARTLV הן שפרה (גלריה דביר) ועירית (גלריה זומר) והן הנושאות ונותנות בכל? ש-ARTLV נתמך ע"י ARTIS שנוסד ונתמך על-ידי רבקה סאקר שהינה מהתורמים הבולטים והמשפיעים של מוזיאון ת"א? ניתן להוסיף עוד – אך לשם מה? הכתובת על הקיר ומה שהיה הוא שיהיה, אם זה תלוי בהילה אורן וכד'.

    תודה על עמידכם האמיצה באירוע כה מזעזע. צריך לזכור מי זה אביב בושינסקי, ומי זאת חבורת העסקנים הזן – ובעיקר לבדוק מה הם עושים בכספנו.
    כמו כן – לאור ההתעלמות הבוטה שלהם מקהילת האמנות, מאמנים, מאוצרים, מבקרים, מורים – דבר שהוא פגיעה מכוערת ונצלנית – אין לשתף עמם פעולה ולהבטיח שהמעמד הקריאייטיבי כהגדרת חונטת השיווק והמיתוג, יבוא חשבון עמם ועם האירועים שלהם.
    אחרי למעלה מחודש של ניסיון להיות מנומסים, לפנות, לדון, לשלוח מכתבים, צריך לעבור לשלב הרבה יותר קונפליקטואלי עם הכוח. לייצר חיכוך שיציג אותם כפי שהם: כוחנים, נצלנים, עילגים, בורים, רודפי בצע.

    לא ברור איך אנשי creative side שבהם משתמשים לפתח את עיר העולם תל אביב אמורים לעשות את זה בלי לגור בה..כרגיל שימוש וניצול של האמנים על מנת להעלות את ערך העיר ואיתה את ערך הדירות…העיקר שהעירייה שממשיכה ברדיפתה אחר אמנים המתגוררים בסטודיו שלהם תמשיך להציג עצמה כ״תומכת ומעודדת אמנות״ 

    כל מי שנכח ולו פעם בישיבת מועצת עירית תל אביב, ודאי מתרשם עמוקות מהאופן בו הילה אורן למדה ומעתיקה את צעדי הבוס שלה, לפחות באירוע המתואר. יציאה מן האולם בטרם האופוזיציה משמיעה את קולה היא ממשנתו של חולדאי.

    תגובה במאמר:
    http://www.saf.co.il/noa/new_3995

    בשם המהלך הזה מבקשת תל אביב משאבים שיחזקו את העיר עוד מבחינה תעסוקתית על חשבון הפריפריה. אם יתגשמו הפעולות המוצעות שכר הלימוד בה יעלה, מחיר הדיור בה יעלה, אמנים מחו"ל יוכלו להציג במוזיאונים בקלות רבה יותר מאמנים מקומיים, והמדינה תידרש לוותר על רווחי מס מחברות בינלאומיות עשירות. את התועלת לא נראה אבל את העלות נשלם גם נשלם.

    יש אמנות, ויש צרכני תרבות. והנה דוגמא מופתית לעוד נסיון השתלטות . תקשיבו אם לא ניצור התנגדות יומיומית לטייקונים המתורבתים האלו – אז עבד עלינו הקלח. אסור לאמנים לתת יד לקונגלומרטים מסוג הנ"ל ותודה לדביר שעוזר לנו לראות את מפת הדרכים של ביצת האמנות המקומית. לא קל ומאוד מפתה אבל מעבר לכל צוק יש תהום!! אז לאללה לקחת אחריות ולומר לא להפיכת האמנים והאמנות לקרקסים ופסטיבלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.