בביאנלה השישית לקרמיקה ישראלית, שתיפתח במוזיאון ארץ ישראל בשבוע הבא (17.2) באוצרות שלומית באומן, משתתפים 110 אמנים ומעצבים. שמה של הביאנלה “עיצוב קרמי: כלים טכנו.לוגיים”, מרמז על עיסוקה של התערוכה בהיבטים הרבים והמגוונים של יחסי הגומלין בין החפץ הקרמי, התרבות והטכנולוגיה.
היחסים בין אדם לטכנולוגיה כפי שהם באים לידי ביטוי בעיצוב קרמי עכשווי עומדים במרכז התערוכה. המכנה המשותף בין יוצרי קרמיקה שונים מתחומי הקדרות, העיצוב, והפיסול, הוא בדרך כלל דרכי העבודה והעיבוד הידני של החומר, אולם בשנים האחרונות מתפתחות טכנולוגיות חדשות ומעניינות בקרב יוצרים מכל תחומי העיצוב, טכנולוגיות המשפיעות רבות גם על תחומי היצירה בקרמיקה. הן יוצרות שפה עיצובית ותכנונית חדשה הנובעת מכֵּלי עבודה חדשים, ומניעות את האמנים הפועלים היום להתייחס להיותם תוצרי המהפכה התעשייתית והדיגיטאלית, ולהפנים שינויים וחידושים.
עקב הגיוון הרב בעבודותיהם של האמנים הרבים, חולקה התערוכה לעשר תימות מרכזיות המציגות חקירות שונות של יחסי הגומלין בין החפץ הקרמי, התרבות והטכנולוגיה. “תבניות ותובנות” עוסקת בשיטות עיבוד החומר, כלי עבודה ותהליכי ייצור, “קדרות” עוסקת בפיתוח שפה אישית בתחום המאופיין בייצור תעשייתי, התימה “ממשי ומדומה” עוסקת בהשפעת האינטרנט והתרבות הוירטואלית על היצירה הממשית והחומרית, “תעשייה: געגוע למפעלים נעמן, פורצלן וחרסה” נוגעת בהיסטוריה של עיצוב הקרמיקה בישראל. תימות נוספות הן “מפגש בין מסורתי לעכשווי”, “מרחב מקומי”, “מגדר”, “סיפור אישי, סיפור קולקטיבי”, ו-High Tech, Low Tech, הנוגעת במתח המאפיין את אמנות הקרמיקה, שמשלבת בין תעשייה מודרנית למגע יד ולכלים מסורתיים.
כחלק מן הביאנלה תוצג גם התערוכה “קרמיקה טכנית” שאצרה אפרת פרידלנד. קרמיקה טכנית היא תחום עיצוב אלמוני יחסית, זאת למרות שרכיבים כאלו נפוצים בשימושים רבים. לרוב, הרכיבים הקרמיים המתקדמים אינם נמצאים בחזית המוצר ולכן נעלמים מהעין והתודעה. הקרמיקה מנוצלת למגוון מטרות בתעשיות שונות כמו אלקטרוניקה, תחבורה, חלל, רפואה, טקסטיל ותעשיות רבות אחרות: “מי היה מאמין, ולו לפני מאה שנה, שאותן חרסיות ותחמוצות יופיעו בחזית הטכנולוגיה ויהוו תחליף לעצמות ושיניים, יגנו על לוחמים, יסננו מים, יוליכו אלקטרונים בודדים, יטוו סיבים לטקסטיל מבודד ויעמדו בתחרות מול המתכות הכי חזקות והזכוכית הכי שקופה. ועדיין, עוד רחוקה הדרך ממיצוי החומר עד לקצה גבול יכולותיו”. אומרת האוצרת אפרת פרידלנד.



השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 


מעניין מאוד. אשמח להשתתף כפסלת מודרנית בתחום הקרמיקה.
טל. 0508277458
דלית תדמור
| |