לא רק יין זול, 30 באוקטובר 2014

קולט ליינמן בבית הכט, רקפת וינר-עומר בפינברג פרוג'קטס, תערוכת נושא דרך מבטם של ילדי מהגרים בישראל במקום לאמנות, עופר ללוש ואחרים במוזיאון הרמן שטרוק, ושירים של נמרוד מתן, אלישבע גרינבאום, יקיר בן-משה, מרים חלפי (ברוך), חמוטל פישמן ומרגרט אטווד

מַאהְלֶר וּפְרוֹיְד נִפְגָּשִׁים מִתַּחַת לְשֶׁלֶט
בֵּית הַקָּפֶה בְּלֵיידֶן
מַאהְלֶר נִגָּשׁ רִאשׁוֹן
לוֹחֵץ אֶת הַיָּד בְּחָזְקָה
מְחַיֵּךְ וְאוֹמֵר:
בָּאתִי אֵלֶיךָ בְּעִקְבוֹת אִשְׁתִּי.
פְרוֹיְד אֵינוֹ מְחַיֵּךְ
שֶׁהֲרֵי הָאָנָלִיזָה כְּבָר הִתְחִילָה.

(מתוך השיר "אחרי מאהלר", בספר "על פי" של נמרוד מתן, סדרת "כבר", מוסד ביאליק, 2013)

קולט ליינמן | "עלו ברשת... או קפה בוץ" | גלריה 142 בבית הכט, שדרות הנשיא 42, חיפה | פתיחה: שישי, 11.11.14, ב-11:00 | אוצרים: מוטי הררי וסימה שחר | נעילה: 31.12.14 תערוכת היחיד של ליינמן מציגה ערבים, יהודים, עולים, ותיקים, חילונים ודתיים כפסיפס המרכיב את הרשת החברתית הישראלית. בתערוכה יוצגו 20 מעבודותיה, מהן בפורמטים גדולים, המותאמים לקירותיו של הבניין העתיק מהמאה ה-19, ומהן בפורמטים צרים וארוכים היורדים היישר מהתקרה. טכניקת הגרפיטי שבה משתמשת ליינמן, דרך שימוש בפסולת תעשייתית, מאפשרת דיאלוג בלתי אמצעי עם החומר התעשייתי. השימוש בטושים בשחור ובצבעי יסוד וברשתות פלסטיק מחוררות מוביל ליצירות בעלות שקיפות ואלסטיות. ליינמן משלבת עיסוק בתחומי הציור, השירה והליווי האמנותי יחד עם מחקר אקדמי בתחום התרבות והספרות.
קולט ליינמן | "עלו ברשת… או קפה בוץ" | גלריה 142 בבית הכט, שדרות הנשיא 42, חיפה
פתיחה: שישי, 11.11.14, ב-11:00 | אוצרים: מוטי הררי וסימה שחר | נעילה: 31.12.14
תערוכת היחיד של ליינמן מציגה ערבים, יהודים, עולים, ותיקים, חילונים ודתיים כפסיפס המרכיב את הרשת החברתית הישראלית. בתערוכה יוצגו 20 מעבודותיה, מהן בפורמטים גדולים, המותאמים לקירותיו של הבניין העתיק מהמאה ה-19, ומהן בפורמטים צרים וארוכים היורדים היישר מהתקרה. טכניקת הגרפיטי שבה משתמשת ליינמן, דרך שימוש בפסולת תעשייתית, מאפשרת דיאלוג בלתי אמצעי עם החומר התעשייתי. השימוש בטושים בשחור ובצבעי יסוד וברשתות פלסטיק מחוררות מוביל ליצירות בעלות שקיפות ואלסטיות. ליינמן משלבת עיסוק בתחומי הציור, השירה והליווי האמנותי יחד עם מחקר אקדמי בתחום התרבות והספרות.

כְּמוֹ כָּל שָׁעוֹן שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת,
גַּם פָּנֶיךָ דּוֹבְרוֹת אֱמֶת פְּעָמִים בִּימָמָה:
בְּחֶשְׁכַת רֶגַע טֶרֶם הִשָּׁמְטוּת גְּדוֹלָה,
וּבַבֹּקֶר, כְּשֶׁשְּׁיָרֵי חֲלוֹם עוֹדָם נוֹזְלִים מִפִּיךָ.

(מתוך "אופני הפָּנים", שיר ב"עורף האור", ספרה של אלישבע גרינבאום, סדרת "פגסוס", הוצאת הליקון, 2000)

"יד הלשון" | רקפת וינר-עומר גלריה פינברג פרוג'קטס| פתיחה: חמישי, 30.10.14, בערב "ציוריה ופסליה של וינר-עומר מלאים ביטויים של תופעות זניחות מודחקות, שהן בדרך כלל מנועות מייצוג. הדמות הנשית המופיעה בציורים באופן מלא או חלקי מסרבת להיקרא באמצעות קלישאות, מסרבת להיות שדר שניתן לפענוח מיידי. האשה שמתקבלת כאן היא בשר ודם, אשה שמשתמשת באברי גופה במקום בדיבור; נוכחותה היא גם ההעדר שלה, כשהיא פורמת את הסדר הסימבולי. האמנית, בדחייתה את החלוקות הישנות של המיניות ואת ההיררכיות ההגמוניות, משחקת עם ההגדרות המיניות הנוקשות ונופחת בהן ארשת של "סטיית תקן", התלהבות ומתן רשות" (ים המאירי, אוצרת התערוכה).
"יד הלשון" | רקפת וינר-עומר | גלריה פינברג פרוג'קטס| פתיחה: חמישי, 30.10.14, בערב
"ציוריה ופסליה של וינר-עומר מלאים ביטויים של תופעות זניחות מודחקות, שהן בדרך כלל מנועות מייצוג. הדמות הנשית המופיעה בציורים באופן מלא או חלקי מסרבת להיקרא באמצעות קלישאות, מסרבת להיות שדר שניתן לפענוח מיידי. האשה שמתקבלת כאן היא בשר ודם, אשה שמשתמשת באברי גופה במקום בדיבור; נוכחותה היא גם ההעדר שלה, כשהיא פורמת את הסדר הסימבולי. האמנית, בדחייתה את החלוקות הישנות של המיניות ואת ההיררכיות ההגמוניות, משחקת עם ההגדרות המיניות הנוקשות ונופחת בהן ארשת של "סטיית תקן", התלהבות ומתן רשות" (ים המאירי, אוצרת התערוכה).

פָּנִים קָשׁוֹת לָאָדָם הָעוֹמֵד בְּמֶרְכַּז הַחַנְיוֹן,
וְהוּא אָבִי.
רֶשֶׁת הַקְּמָטִים נִתְפְּסָה בְּפָנָיו וְכָעֵת, בְּאֶמְצַע
הַחֲנָיָה, הוּא תָּקוּעַ בִּמְקוֹמוֹ כְּמוֹ דֶּגֶל,
מְנַסֶּה לְהִתְרוֹמֵם מֵרִצְפַּת הַבֶּטוֹן
הַמִּתְקַשָּׁה סְבִיבוֹ בִּמְהִירוּת מַפְתִּיעָה.

אָבִי עוֹמֵד שָׁם. פָּנָיו קָשׁוֹת כְּמַרְצֶפֶת קָרָה
וַאֲנִי, מְלַטֵּף וּמַטְבִּיעַ עָקֶב בְּפַרְצוּפוֹ,מִתְנַהֵל בִּפְסִיעוֹת כְּבֵדוֹת
אֶל תּוֹךְ מֶרְכַּז גּוּפוֹ.

("חזות רגילה של מגע געגועים", מתוך "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד", יקיר בן-משה, עם-עובד, 2003)

"בית" | תערוכת נושא דרך מבטם של ילדי מהגרים בישראל | מקום לאמנות, רח' שביל-המרץ 6, תל-אביב | ייעוץ אמנותי: מורן שוב | פתיחה: 30.10.14, ב-18:30 | נעילה: 1.11.14  במסגרת הקורס "המדינה זה אני – עיצוב לשינוי חברתי" בחוג לתקשורת חזותית בבצלאל, בהנחיית רותי קנטור ואביב אלחסיד, התוודע הסטודנט אוהד חדד אל הפרויקט "ילדים ישראלים" באגודה לזכויות האזרח, המלווה בשנים האחרונות את משפחות המהגרים. בסיוע האגודה יזם חדד סדרת מפגשי היכרות בין אמנים לילדי מהגרים ומשפחותיהם, ומהם נולדה סדרת העבודות "הבית". בהמשך צירפו אמנים נוספים עבודות המתכתבות עם הנושא. משתתפים: זויה צ'רקסקי, יונתן אולמן, יואב ויס, סמדר אליאסף, רינת שניידובר, להב הלוי, מרב סלומון, ניצן מינץ, רותו מודן, אורית ברגמן, רוני אדרי, אוהד חדד, שירה גלזרמן, עודד אילן, חורחה קרליק, עמית טריינין, קרן פרטוק, מיכל בוננו, רותי קנטור, רוני לוית, קוב לובס, מישל קישקה, נדב מצ'טה, ענת מיכאליס, יותם קלנר, מריאנה סבטליצה, אביב אלחסיד, תרזה בן-פורת ורבים נוספים.  בערב הפתיחה יתקיים הפנינג בהשתתפות הילדים, עם הפעלות לילדים, מפגש עם האמנים והילדים שהשתתפו ביצירת העבודות והופעות של להקות מתוך קהילת המהגרים. לפרטים נוספים: נירית מוסקוביץ', דוברת האגודה לזכויות האזרח, 052-3410631, nirit@acri.org.il.
"בית" | תערוכת נושא דרך מבטם של ילדי מהגרים בישראל
מקום לאמנות, רח' שביל-המרץ 6, תל-אביב
ייעוץ אמנותי: מורן שוב | פתיחה: 30.10.14, ב-18:30 | נעילה: 1.11.14
במסגרת הקורס "המדינה זה אני – עיצוב לשינוי חברתי" בחוג לתקשורת חזותית בבצלאל, בהנחיית רותי קנטור ואביב אלחסיד, התוודע הסטודנט אוהד חדד אל הפרויקט "ילדים ישראלים" באגודה לזכויות האזרח, המלווה בשנים האחרונות את משפחות המהגרים. בסיוע האגודה יזם חדד סדרת מפגשי היכרות בין אמנים לילדי מהגרים ומשפחותיהם, ומהם נולדה סדרת העבודות "הבית". בהמשך צירפו אמנים נוספים עבודות המתכתבות עם הנושא.
משתתפים: זויה צ'רקסקי, יונתן אולמן, יואב ויס, סמדר אליאסף, רינת שניידובר, להב הלוי, מרב סלומון, ניצן מינץ, רותו מודן, אורית ברגמן, רוני אדרי, אוהד חדד, שירה גלזרמן, עודד אילן, חורחה קרליק, עמית טריינין, קרן פרטוק, מיכל בוננו, רותי קנטור, רוני לוית, קוב לובס, מישל קישקה, נדב מצ'טה, ענת מיכאליס, יותם קלנר, מריאנה סבטליצה, אביב אלחסיד, תרזה בן-פורת ורבים נוספים.
בערב הפתיחה יתקיים הפנינג בהשתתפות הילדים, עם הפעלות לילדים, מפגש עם האמנים והילדים שהשתתפו ביצירת העבודות והופעות של להקות מתוך קהילת המהגרים. לפרטים נוספים: נירית מוסקוביץ', דוברת האגודה לזכויות האזרח, 052-3410631, [email protected].

יָמִים בָּאוּ
וַאֲנִי אִשָּׁה מַלְכָּה

אִשָּׁה מַלְכָּה       אֲנִי אוֹמֶרֶת
בְּלִי נְקִיפוֹת        אֲנִי אוֹמֶרֶת

מַלְכָּה

אַךְ כּוֹבֶשֶׁת לֵב עַצְמָהּ
וְנוֹפֶלֶת
בַּקְּרָבוֹת

("ימים באו", מתוך "קולות הדוממים", מרים חלפי (ברוך), הקיבוץ-המאוחד, 2010)

"דרגות של חושך: הדפס עכשווי בעקבות פרנסיסקו גויה" | מוזיאון הרמן שטרוק | פתיחה: חמישי, 30.10.12, ב-20:00 | משתתפים: טוביה בארי, ארז ישראלי, רענן לוי, עופר ללוש, אלכס קרמר, איוון שוובל | אוצרת: סבטלנה ריינגולד | נעילה: 28.2.15 התערוכה מציגה עבודות הדפס של אמנים ישראלים עכשוויים המתכתבות עם התערוכה המרכזית המוצגת בימים אלו במוזיאון, "יצירות מופת על נייר של פרנסיסקו גויה". העבודות פורשׂות את עוצמת היצירה של כל אחד מהאמנים ואת האפשרויות הגלומות בהדפס, בפרט האקווטינטה. ב-1799 הוציא לאור גויה את סדרת התחריטים הביקורתית שלו "לוס קפריצ'וס", שבה השתמש לראשונה בטכניקת האקווטינטה באופן פורץ דרך. לאקספרסיביות שהשיג לא קמו מתחרים בתקופתו. רק בסוף המאה ה-19, בהדפסים שיצרו דגה, פיקאסו, רואו ואחרים, נעשה שימוש בטכניקת האקווטינטה במיטבה, המאפשרת ליצור דרגות של חושך ומרחבים של שחור מלאי גוונים, עמוקים וחושיים.  מוזיאון הרמן שטרוק, רח' ארלוזורוב 23, חיפה, טל' 04-6359962. ראשון עד רביעי, 10:00–16:00; חמישי, 10:00–19:00; שישי, 10:00–13:00.  בתמונה: עופר ללוש, "דיוקן עצמי", 1981
"דרגות של חושך: הדפס עכשווי בעקבות פרנסיסקו גויה" | מוזיאון הרמן שטרוק | פתיחה: חמישי, 30.10.12, ב-20:00
משתתפים: טוביה בארי, ארז ישראלי, רענן לוי, עופר ללוש, אלכס קרמר, איוון שוובל
אוצרת: סבטלנה ריינגולד | נעילה: 28.2.15
התערוכה מציגה עבודות הדפס של אמנים ישראלים עכשוויים המתכתבות עם התערוכה המרכזית המוצגת בימים אלו במוזיאון, "יצירות מופת על נייר של פרנסיסקו גויה". העבודות פורשׂות את עוצמת היצירה של כל אחד מהאמנים ואת האפשרויות הגלומות בהדפס, בפרט האקווטינטה. ב-1799 הוציא לאור גויה את סדרת התחריטים הביקורתית שלו "לוס קפריצ'וס", שבה השתמש לראשונה בטכניקת האקווטינטה באופן פורץ דרך. לאקספרסיביות שהשיג לא קמו מתחרים בתקופתו. רק בסוף המאה ה-19, בהדפסים שיצרו דגה, פיקאסו, רואו ואחרים, נעשה שימוש בטכניקת האקווטינטה במיטבה, המאפשרת ליצור דרגות של חושך ומרחבים של שחור מלאי גוונים, עמוקים וחושיים.
מוזיאון הרמן שטרוק, רח' ארלוזורוב 23, חיפה, טל' 04-6359962.
ראשון עד רביעי, 10:00–16:00; חמישי, 10:00–19:00; שישי, 10:00–13:00.
בתמונה: עופר ללוש, "דיוקן עצמי", 1981

יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר וְלֹא מוֹצֵאת עִם מִי.
הָלַכְתִּי. דַּי,
הַשְּׁרִירִים שֶׁלִּי אָמְרוּ לִי מִבִּפְנִים
לִסְגֹּר הַכֹּל.

עַכְשָׁו אֲנִי בְּזֶה, נוּ
בַּשְּׁאוֹל. לְמַטָּה נוּ,
אוּלַי יִתְּנוּ לִי לְדַבֵּר.
יִתְּנוּ לִי קוֹל.

לְמַעְלָה שָׁאֲלוּ אוֹתִי: "לָמָּה שָׂרָה
אַתְּ לֹא זֶה וְלֹא זֶה,
וְכָל הַזְּמָן אַתְּ גָּרָה בְּאַרְגַּז הַחוֹל הַזֶּה"
וּפֹה בַּשְּׁאוֹל לֹא שׁוֹאֲלִים.
אָז זֶה בְּסֵדֶר.
אֲנִי רַק רוֹצָה לְהַחְלִיף עִם מִישֶׁהוּ מִלִּים.

(מתוך "שירי שרה", חמוטל פישמן, הקיבוץ-המאוחד, 2005)

איוון שוובל, "תל-אביב–ניו-יורק", 1994, בתערוכה "דרגות של חושך: הדפס עכשווי בעקבות פרנסיסקו גויה", מוזיאון הרמן שטרוק
איוון שוובל, "תל-אביב–ניו-יורק", 1994, בתערוכה "דרגות של חושך: הדפס עכשווי בעקבות פרנסיסקו גויה", מוזיאון הרמן שטרוק

הוֹשַׁטְתָּ אֶת הַיָּד
לָקַחְתִּי לְךָ טְבִיעַת אֶצְבַּע.

בִּיקַשְׁתָּ אֲהַבָה
נָתַּתִּי לְךָ רַק תֵּיאוּרִים

מוּת בְּבַקָשָׁה אָמַרְתִּי
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִכְתֹב עַל זֶה

(מתוך "לעוף בתוך הגוף שלך", מרגרט אטווד. תירגמה: הילה אהרון-בריק. מתוך ספר בכתובים)

 

 

 [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *