נפטרה האמנית יהודית מצקל

האמנית והאוצרת יהודית מצקל נפטרה אתמול לאחר מאבק במחלה. מצקל, ילידת בוקרשט 1951, התגוררה בנס-ציונה והציגה ואצרה בחללי אמנות רבים ברחבי הארץ. מצקל החלה את דרכה המקצועית בראשית שנות השבעים בלימודי אמנות במכון לאמנות בבת-ים. בוויקיפדיה נכתב כי בין מוריה במקום נמנו אבא פניכל, אליהו גת, צבי שור, אבינועם קוסובסקי, חיים רוזנטל, אלי סיני ואחרים. […]

האמנית והאוצרת יהודית מצקל נפטרה אתמול לאחר מאבק במחלה. מצקל, ילידת בוקרשט 1951, התגוררה בנס-ציונה והציגה ואצרה בחללי אמנות רבים ברחבי הארץ.
מצקל החלה את דרכה המקצועית בראשית שנות השבעים בלימודי אמנות במכון לאמנות בבת-ים. בוויקיפדיה נכתב כי בין מוריה במקום נמנו אבא פניכל, אליהו גת, צבי שור, אבינועם קוסובסקי, חיים רוזנטל, אלי סיני ואחרים. בשנים 1974-1981 למדה בחוגים לתולדות האמנות ולתיאטרון באוניברסיטת ת"א והתמחתה בעיצוב במה, ובשנים 1995-1998 למדה במחלקה לאמנות שבמדרשה לאמנות, בית ברל.

מצקל השתתפה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות, שימשה כאוצרת ופרסמה מאמרים שונים על אמנות בכלל ועל צילום בפרט.

הלווייתה של מצקל תתקיים מחר (14.2.13) בשעה 13:00 בכפר אהרון.

יהודית מצקל - אמא של חייל, 1998

יהודית מצקל – אמא של חייל, 1998

18 תגובות על נפטרה האמנית יהודית מצקל

    יהודית מצקל, אוצרת, צלמת, קולגה וידידה, אשה בעלת תשוקה לאמנות ולחיים, בעלת זכויות רבות בקריירות של דור אמנים שלם, נפטרה וקשה להאמין. לשמחתי, הספיקה להוציא את הספר "שימורים" ממש לאחרונה, שהיה לה חשוב כל כך. לא הספקנו להיפגש ולהיפרד, חבל לי מאוד. אין לי ספק שרוחה ואמנותה יישארו איתנו.

    יהודית היתה האוצרת הראשונה שפנתה אלי ב1995, אחרי שראתה את תערוכת הגמר שלי בבצלאל, הראשונה שהציגה את עבודותי והאמינה בי. ביהודית היו כל כך הרבה איכויות…חכמה, ידע והבנה עמוקה בתחום הצילום בשילוב עם חום, טוב לב וצניעות. היה לי כבוד גדול להכיר אותה ולעבוד איתה, ולבי נמלא עצב עמוק…תנחומי הכנים והעמוקים למשפחתה. אלינור קרוצ'י

    כמו רבים אחרים גם יהודית הגיעה אלי כשהייתי בתחילת הדרך. כחיפאי שוחר אמנות עוד ידעתי את שמה ועל קיומה עם סדרת התערוכות "מרשים" שאצרה במוזיאון חיפה. בהמשך נפגשו דרכנו דרך הלימודים במדרשה ועם הכרות משותפת של אוצרים אחרים. יהודית מיד אימצה אותי כידיד. נפגשנו לעיתים להתייעצות התחבקנו בפתיחות ולשנינו היית פינה בלב אחד לשניה. לא יצא לי בסופו של דבר לעבוד איתה כאמן אבל זכרונה הוא כדמות כריזמטית, אנרגטית, אכפתית, אמיצה בבחירות שלה כאוצרת וכאמנית בפני עצמה. כמוני היא חבשה שני כובעים קשים בשדה הקטן של האמנות הישראלית – אך ליהודית מצקל שמור מקום מכובד כמי שעזרה לרבים לראות ולהראות. ליאב מזרחי.

    הכרתי את יהודית ב-2005 ומאז היינו בקשר חם ורציף. היא תמיד שמחה לעזור, לפרש ולהגיד מילה טובה. הערכתי אותה על הנדיבות שלה ועל הידע הרב שחלקה. אהבתי מאד לעבוד ולדבר איתה. בתקופה האחרונה עבדה על התערוכה 'בטווח הראיה' שלתחושתי ראתה בה את אחד השיאים של עשייתה האוצרותית, לצערי היא לא תזכה להשלים את המלאכה. אני משתתף בצער המשפחה וכואב את לכתה.

    יהודית אצרה את התערוכה הראשונה שלי, עוד כשהייתי סטודנט. היא היתה קשובה ומקצועית ודעתנית ועם לב רחב. היא תמיד התגאתה בכל האמנים הצעירים שהציגה.
    מאז, בכל שיחת טלפון ומפגש היא תמיד שאלה על לנה ועל הבנות, מתוך אכפתיות אמיתית, אימהית. היא היתה סקרנית לראות עבודות חדשות ותמיד נתנה ביקורת ישירה וכנה.
    לא מזמן החלפנו עבודות, היא ביקשה תבליט גבס שלי ואני בחרתי צילום שלה שאהבתי, של שמש מזנבות של דגים על רקע שחור. הא הדפיסה לי במיוחד את הצילום. תליתי אותו והזמנתי אותה לבוא לבקר ולראות. אבל לא הספקנו.
    עצוב לי מאוד.

    כשפגשתי את יהודית, לפני עשר שנים כמעט, כבר עמדתי לוותר. את הלימודים סיימתי מזמן, הצגתי רק בקבוצתית אחת, לא הכרתי אף אחד ונתקלתי רק בדלתות סגורות. חברה אמרה לי: יהודית היא אחרת. היא סקרנית וכללי הטקס לא מעניינים אותה. כדאי לך לדבר איתה.
    היא צדקה. יהודית ראתה בציורים שלי מה שאחרים לא ראו לפניה. היא האמינה בהם ובי ומה שהיא לימדה אותי הולך איתי עד היום. זמן לא רב אחר כך היא אצרה את תערוכת היחיד הראשונה שלי במוזיאון חיפה ופתחה לי את הדלת. נשארנו בקשר.
    לא נשמע לי הגיוני שהיא איננה: רק בפגישתנו השלישית או הרביעית שמתי לב כמה היא קטנה פיזית, עד כדי כך מילאה נוכחותה את החלל. היא באמת היתה אחרת: אהבה אמנות, אמנים ואדם, פתוחה ורעבה להכיר אמנים צעירים. אמנית רגישה עם לב ענק. תודה יהודית, על הכל. את תחסרי לי.

    אשה מוכשרת כשדה, טובת לב ואכפתית באופן חריג, בעלת עין מיוחדת ולב רחב. נועזת, אמיצה ומקורית באמנותה.
    הכרנו ב-1996 בזכות תערוכה שאצרנו ביחד ומאז נשארנו קשורות בעבותות רגשיים ומקצועיים.
    לא הספקנו להיפרד ואני כואבת על לכתך, אזכור אותך לעד כחברה וכקולגה.
    שולחת את תנחומי הכנים למשפחה.

    הכרתי את יהודית במקרה לפני 5 שנים כשעבדתי עם איתי זיו על קטלוג שלו לפני נסיעתו ללימודים מתקדמים בהולנד. היא ראתה והתלהבה, ומאז התחילה דרך ארוכה של שיתופי פעולה בעבודה על קטלוגים וספרי אמנות. זה התחיל בקטלוג התערוכה "הצעקה הראשונה" שהציגה בסדנאות האמנים בתל אביב, המשיך בעבודה משותפת על תערוכות שאצרה ובהיכרויות עם המעגל הקרוב של חבריה האמנים והגיע עד העבודה האחרונה על ספר האמן שלה "שימורים". בתחילת העבודה על הספר אמרה כי זו העבודה האחרונה שלה, בזמנו זה נשמע הזוי לחלוטין. לפני שבועיים וחצי עוד דיברנו ביחד על עבודותיה בשיח גלריה שחתם את התערוכה במוזיאון דיסקונט בה הושק הספר החדש. מאז העבודה על הספר הציגה אותי לכולם בתור הקמע שלה… מי שמכיר את שנינו יודע מה הבדלי הגדלים בינינו. אהבתי אותה באמת, את האנרגיה המתפרצת שלה, את חוסר הפילטרים בביקורת שלה ואת הדרך המיוחדת והאחרת בה בחרה לפעול בתוך שדה האמנות.
    מהתגובות המרגשות שקראתי כאן אני רואה עד כמה נגעה להרבה אמנים צעירים ועד כמה היתה אהובה.
    יהודית יקרה, אני גאה שהכרתי אותך ושעבדתי איתך, אשה מיוחדת במינה ועצוב לי מאוד להפרד ממך.
    ירון לוי

    כמו רבים אחרים, אני חייב לך את הפעם הראשונה. היית הראשונה שהאמינה בי ואצרה לי תערוכת יחיד.בשדה האמנות בישראל ישנם אמנים רבים שחייבים לך את החוב הזה. אני יודע שהיית גאה במפעל הזה, עשית אותו שנים ונשארת בקשר עם רבים מהאמנים איתם עבדת. תודה, תחסרי לנו.

    יהודית הייתה האחראית על קורס אוצרות שהיה לי הכבוד להיות בין משתתפיו.
    הרצאותיה שילבו פיקחות. שנינות עם רוחב יריעה. גם צחקה על עצמה וסיפרה שאנשים שמכירים אותה תחילה בטלפון ואח"כ נפגשים איתה פיזית נדהמים "חשבנו שאת ענקית לפחות גדולה" וזה הצחיק אותה מאוד.
    כן הייתה גדולה. בזמן האחרון נראתה חולה, לשאלה מה איתך? היא ענתה
    שאלה זו רודפת אחריה כל השנים אבל טפו טפו הכל בסדר. וזאת כשהפצירה בכל מיודעיה לראות את התערוכה והספר שהוציאה לאחרונה כשהיא מתגלגלת מצחוק כפי הנראה הספר האחרון.

    יהודית פנתה אלי בסיום לימודי בבצלאל, והציעה לי תערוכת יחיד לאמנים צעירים על אף שמעולם לא למדתי אמנות. לקח לי שבע שנים לחזור אליה ולמזלי ההצעה עמדה בעינה, יהודית זכרה את פרוייקט הגמר ובהתרגשות גדולה התחלנו לעבוד לקראת התערוכה, ביום ההקמה, היתה לנו מחלוקת קטנה, התווכחנו וצעקנו עד שהבנתי שהיא פשוט צודקת- "כל המרבה הרי זה מיותר"… מאז עברתי דרך וכל מה שקרה בשבילי התחיל מאותה הנקודה. היא היתה הראשונה שהאמינה בי והציגה אותי באומץ רב ומאז תמכה בכל דרך ועודדה באותן אנרגיות מופלאות. נוצר קשר נפלא, חם ואוהב, מדי פעם היינו נזכרות באותה מריבה קולנית וצוחקות, הרגשתי שהיא תהיה שם תמיד, סליחה יהודית על כל הדברים שלא הספקנו לעשות יחד, אתגעגע אליך מאוד

    גם לי היתה הזכות להכיר את יהודית, כל כך קטנה ושברירית אך עם לב ענק ואין סופי ואהבה אמיתית לאמנות. כאב לי לשמוע ואתגעגע.

    בשנת 2005 פנתה אליי יהודית בעקבות תערוכת היחיד הראשונה שהצגתי בגלריה גורדון והציעה לי להציג תערוכת יחיד במוזיאון חיפה. בדיוק חזרתי (מדוכדך) משהות בפריז וביקשתי לצייר על גבי קירות המוזיאון ציורים של פסלים מטירת 'שאטו דה ונסן'. המופלא בעיני היה אז, שמהרגע הראשון להכרותינו היא פעלה ללא משוא פנים, בישירות ובאמונה מלאת חופש ונתנה לי את החירות לבצע את הרעיון שלי כמו שהוא; מדומין (הזוי מעט), בלי הכנות ובלי מודלים: "בוא ותעשה מה שאתה חושב ומה שאתה מרגיש. אני סומכת עליך מאה אחוז!". וכך היה. וזו היתה הרגשה נפלאה.
    הבוקר שמעתי בצער על הליכתה לעולמה בטרם עת ולבי נחמץ.. בדימיוני היא תישאר רוח תזזיתית וחיה .. תמיד.

    יהודית היתה אמנית ואוצרת בחסד!
    היא הציגה אותי בתחילת הדרך האמנותית שלי בסדרת "מרשים", היא תמכה והעריכה והיתה לה רגישות לפרטים הקטנים.
    לאורך כל השנים היא שמרה איתי על קשר הדוק, המשיכה להתענין במה חדש, שיתפה אותי בעוד תערוכות שאצרה ועודדה אותי לכיוונים שעליהן האמנות לקחה אותי. תמיד בפרגון רב, (שכלל המלצות שלה עלי לאוצרים אחרים)
    בכל 10 שנות הכרותי עם יהודית קיבלתי ממנה כמויות רבות של פרגון, חום ואהבה.
    הספקנו עוד להפגש ולהתרגש יחד לפני חודש בתערוכה שלי.
    ויהודית שמחה בשבילי וכמובן שהיתה שופעת מחמאות כהרגלה,
    יהודית את תחסרי לי מאד.

    יהודית ידידה – אשה נפלאה בעלת תשוקה וחיות לאמנות ולחיים הסובבים אותנו
    מלאת אנרגיה חום ואהבה תמיד שמחה לעזור ולומר מילה טובה קשובה ומקצועית
    הייתה לנו קרבה מיוחדת ושיחות נפש [ מאד רצתה לאצור לי תערוכה פירגנה ותכננה – וחבל שלא יצא]
    עצוב לי מאד קשה עלי הפרידה תחסרי לי מאד ,,,,,,,,,שמורה לך פינה קטנה בלבי לעד

    קשה לי לחשוב ולקבל שיהודית איננה. בשביל היא עדיין ישנה ותהייה, לא באופן פיזי אולי אבל במחשבות ובזכרונות. הכרתי את יהודית בראשית דרכה כשבאה אלי עם עבודותיה. לא חסכתי ממנה ביקורת ולהפתעתי, בניגוד לאמנים אחרים ששמעו, נעלבו ולא שבו יותר, המשיכה היא להיות אתי בקשר וכך נהינו חברות. גם בראשית דרכה כאוצרת לויתי אותה עד שלבסוף עלתה עלי מכל הבחינות. אשה קטנה בגוף וגדולה ברוח, בתעוזה ובחכמה. האמנות היתה לה לתשוקה שהניעה אותה קדימה ללא הפסקה הן כאמנית והן כאוצרת. היה חשוב לה לקדם אמנים צעירים ולא כל כך צעירים, לתת להם חשיפה ודחיפה כמו שהיה לה חשוב לקדם את עצמה כאמנית. והיא לא נחה לרגע. גם בשנתיים האחרונות כשכבר היתה ממש לא בריאה המשיכה ליצור ולאצור תוך כדי קריסות ואישפוזים. נראה כי הסיסמה "אמנות או נמות", שבעיני נראתה בשלב
    מסויים קצת מוגזמת, היתה נר לרגליה והיא ממשה זאת יום יום בגופה ובלבה.לצערי הרב לא תמיד זכתה להערכה ולפרגון בתוך עולם האמנות וספגה לא מעט עלבונות. מחמם את לבי לקרוא את כל מה שכתבו כאן אמנים שיהודית פתחה להם את הדלת והלב בראשית דרכם. לא רק הם אלא האמנות הישראלית בכלל חייבת לה לא מעט ואני מקווה שעוד תזכה להערכה המגיעה לה גם מן הממסד שלא תמיד ידע איך לאכול אותה. אני שמחה שעוד הצליחה לפני מותה להוציא את ספר האמן "שימורים" המהווה מעין צוואה שלה. אני מניחה שאם מתקיים למעלה איזה עולם אלטרנטיבי אז בודאי יהודית כבר מכינה שם איזו תערוכה, שהרי לא מעט ממודעיה האמנים כבר נמצאים שם…
    עדה נעמני חברה ואוצאת לשעבר

    בראשית התחברתי ליהודית כאדריכל שתכנן את הבית שלה ושל אבי בכפר אהרון. יותר מאוחר התחלתי לצלם בתים שנותרו בפרדסים לאחר עקירתם המסיבית בסוף המאה שעברה.
    היה זה דבר טבעי להתחבר ליהודית וליזום יחד תערוכה שנקראה "הפרדס העירום". יחד תרנו את ארץ הפרדסים שבין חדרה לגדרה והצגנו תערכה במוזיאון בארץ בשנת 2000.
    צילומיה יהוו מזכרת לאישיותה ורגישותה.
    גדי עירון – אדריכל ומתכנן ערים.

    יהודית הייתה בעלת תשוקה לאמנת ומשם פעלה. ב2006 אצרה במוזיאון פתח תקווה את התערוכה הפרעות סדר , תערוכה מדוייקת להפליא שהקדימה את מציאות המלחמה. יהודית ידועה בעיין חדה , הבנת חלל תערוכה ובעיקר ניתן היה לפרוט על מיתרי הרגישות הגדולה שלה . יהי זכרה ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



המלצות מרחבי הרשת