מסה

  • הכיסא הריק באמנות הציור

    הכיסא הריק באמנות הציור

    "באופן דומה מטלטל אותנו ורמיר בציורו בין ריאליזם לבין סוג של יציאה או סטייה אל מעבר לכאן והעכשיו, בין מתן חשיבות לאותו ריאליזם חי ובעל המידות המסוימות הנתונות לאדם מסוים ולחלל מסוים, לבין החיפוש האינסופי אחר משמעות רבת פנים, אשר פורצת את שער הזמן המיידי". שלומי ללוש כותב על "אמנות הציור" לוורמיר

  • המפלצתי יפה וגם דומה לתרנגולת

    המפלצתי יפה וגם דומה לתרנגולת

    "מאמר קצר זה הוא עדות לנאיביות שלנו בצעירותנו ומחווה לצל הנצחי הנודד של העיר הקנאית, הקשובה, האינטנסיבית, המעורפלת והמפתה הזו, ירושלים. קבוצת סלה-מנקה הייתה המטפלת, הדוג ווקרית והקורבן של ישות יפהפייה שפתחה בפנינו את השער לספר מיתולוגי וסודי של משלי חיות". דיאגו רוטמן על פסח סלבוסקי, פולקע, קוקה הכלבה וירושלים

  • עַיִן וְאַיִן: משמעות "הדיוקן החסר" בציוריה של יהודית אנגלרד

    עַיִן וְאַיִן: משמעות "הדיוקן החסר" בציוריה של יהודית אנגלרד

    "פעולת מחיקת העין מהדיוקן בציור היא פגיעה סימבולית בעצמי, בשלמות הגוף. זהו ייצוג של נכות, אובדן וטראומה, ומטרתו להעביר מסרים שעליהם אנסה לעמוד בהמשך. כשאנגלרד נותנת שם לציור הדיוקן ומגדירה את מצבה הנפשי, היא יכולה לשלוט בו ולקנות בעלות על הדימוי, גם אם זו בעלות מדומה". ד"ר דליה בכר על "עבודת האבל" של יהודית אנגלרד

  • אמנות, להבדיל: על תפקידה של האמנות בעתות חירום ובמצבי משבר

    אמנות, להבדיל: על תפקידה של האמנות בעתות חירום ובמצבי משבר

    "יש לשאול האם האמנות הישראלית מפגינה קושי להתמודד עם המציאות, להגיב במקום ובזמן? האם נדרשת פרספקטיבה של המציאות כדי לייצר דימוי תחליפי לה? האם אנחנו מזדהים כל כך עם הגורל הקולקטיבי שלנו כעַם ועִם ערכי המדינה והמאבק הקיומי שלה באופן שמאלחש ומקהה ביקורת עצמית? האם אנו גוזרים על עצמנו צנזורה עצמית? האם לנוכח המצב אנו בוחרים לשתוק?". הדס עפרת על תפקידה של האמנות

  • הפצע הסורי-אפריקאי

    הפצע הסורי-אפריקאי

    "אנחנו חיים בתוך מטאפורות. הן ממשיות יותר ממה שאנחנו מסכימים להבין. בין השאר כי הקיום שלנו הוא לא רק פיזי אלא גם פואטי, והוא בראש ובראשונה מדומיין. דמיון הוא דבר מאוד־מאוד מוחשי המתחולל בתודעתנו ובהכרתנו". מתוך דברים שאמרה הילה כהן-שניידרמן בכנס ״מקומנו״ בבית הספר לתיאטרון חזותי

  • A.R.T or T.N.T? אמנות בעידן של טרור

    A.R.T or T.N.T? אמנות בעידן של טרור

    "כל האמצעים כשרים ואין סגנון ביטוי אחד שעדיף על משנהו, ובלבד שהם מציעים מחאה ונחמה, מציאות ישירה או מציאות חלופית־כיפית. כל זאת בתנאי שהם מתנהלים על ציר של אהבה מול דרך הפחד שמציע הטרור". חיים מאור על אמנות בעידן של טרור

  • חוה ראוכר: הגירה כמצב נפשי וקיומי

    חוה ראוכר: הגירה כמצב נפשי וקיומי

    "ראוכר מדברת על תהליך עבודתה כעל 'התחברות', על כך שהיא חייבת להתבונן באובייקט במבט מדיטטיבי עד שהיא קולטת אותו ומתחברת אתו, עם הפנימיות שלו. ברגע ההתחברות כבר אין הבדל קיומי בינה לבין המודל. הם הופכים לאותה ישות – 'המהגרת', או 'האישה התלושה'". רות מרקוס על חוה ראוכר לרגל זכייתה בפרס בקי דקל לאמנית מצטיינת לשנת 2023

  • דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    "במחלקות לאמנות 'דודה' הוא תמרור אזהרה פדגוגי שמוצב על ידי מרצים ומרצות שונים שמשרטט את השדה הסמנטי של המושג על ידי כך שהוא מבהיר מה ממש לא כדאי לסטודנטיםות להיות: חובבנים, מביכים, נדחפים, פתטיים, ייכנעס, לא רלוונטיים, לא צעירים, לא קוליים, לא בהקבצה של המקובלים, כי כאן זה לא מתנ"ס ואנחנו לא דודות". חנה פרוינד-שרתוק על המונח "דודות" ושדה האמנות, מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • איך אמניות חיות? 

    איך אמניות חיות? 

    "בין שמדובר בהשתעשעות אירונית בפרדוקסים של השוק או בהתנגדות מיליטנטית אליו, העיסוק בכלכלת האמנות תופס מקום מרכזי בשיח האמנות עכשווית. אולם, בדברים הבאים ברצוני להתמקד דווקא בעובדה הידועה היטב – אך המדוברת פחות – שמרבית האמניםות מתקיימות רוב הזמן מחוץ לכלכלה הזאת או בשוליה", עלמה יצחקי מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • לארגן את החלל

    לארגן את החלל

    על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על נדל”ן ואמנות: יהושע סימון מתוך גיליון 04 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • ״עכשיו אני היא״

    ״עכשיו אני היא״

    "'תיקון' בהקשר הטרנסי הוא מושג שרועי ויקטוריה חפץ דווקא מאד חשדנית כלפיו. בשיחות היא מתארת אותו כ'נראטיב נוצרי של גאולה', בשעה שהאמנות שלה, שעוסקת כאמור בפצעים ובפגמים, רחוקה מתיאורי שביעות רצון והשלמה". יונתן אמיר על עבודותיה של רועי ויקטוריה חפץ, מתוך המהדורה המודפסת של ערב רב

  • אריכא מצייר מלחמה ופוגש ברילקה

    אריכא מצייר מלחמה ופוגש ברילקה

    "איוריו של אריכא ל-'קורנט' אף הם יכולים להתפרש כמעין מעבדה שבמסגרתה הצייר מברר לעצמו את מקומו בתולדות התרבות והאמנות ולצאת לדרך חדשה". מאיה ישראל וקארין נויברגר טויטו על איוריו של אריכא לרילקה

  • בואו נדבר על כסף (ועל סולידריות)

    בואו נדבר על כסף (ועל סולידריות)

    רונן אידלמן מפנה זרקור חד אל המציאות הקפיטליסטית המדלדלת את שדה האמנות בישראל – על האמנים הפועלים בו ואלפי העובדים המאפשרים אותו – ומציע פתרונות: התארגנות דרך פלטפורמות מקוונות הבנויות כקואופרטיב, מנוהלות באופן דמוקרטי ונתונות לבעלות קהילתית, והצטרפות לתנועות פוליטיות המקדמות סדר יום סוציאלי

  • מארק שפס במוזיאון תל אביב, 1977–1990

    מארק שפס במוזיאון תל אביב, 1977–1990

    "בלי לפגוע בכבודם ובחשיבותם של מנהלי ומנהלות המוזיאון לפניו ואחריו, אפשר לומר בוודאות שבתקופתו של שפס הפך המוזיאון למוסד המתנהל על פי הסטנדרטים הבינלאומיים של מוזיאון עכשווי, הן מבחינת המבנה הארגוני שלו והן מבחינת השירותים השונים שהוא מעניק". דברים שנשאה דליה מנור בהרצאה לכבוד יום הולדתו ה-90 של מארק שפס

  • הלחישה של ביאנלת איסטנבול ה־17

    הלחישה של ביאנלת איסטנבול ה־17

    "הסוגיות החברתיות והפוליטיות הרלוונטיות לחברה הטורקית מובאות כחלק אינטגרלי מהתצוגה הבינלאומית, מוצנעות, ללא הפניית זרקור אליהן, ובכך משקפות את תהליך צמצום המרחב החברתי־אזרחי בטורקיה של היום". שלי ליבוביץ קלאורה על הביאנלה ה־17 של איסטנבול

  • חולמת עם אבנים

    חולמת עם אבנים

    "אבני הנוף לא מתגלות בקלות. צריך לחפש אחריהן. צריך לרצות למצוא אותן. הן לא מונחות להן בכל פינה, בכל מקום. שולים אותן מבטן האדמה. רק יודעי-דבר שבאו בסוד המלאכה מיומנים לעשות זאת, יודעים היכן לבקש אחריהן", מור קדישזון מתוך "אבני נוף / אבני מסע", חוברת–אמן של יהושע (שוקי) בורקובסקי

  • מכתב על התעוררות האבן

    מכתב על התעוררות האבן

    "מכתב על התעוררות האבן" של חגי כנען וצילומי אבני הנוף הנלווים לו מופיעים ב- "אבני נוף / אבני מסע", חוברת–אמן של יהושע (שוקי) בורקובסקי, בהפקת קופסה שחורה, ינואר 2022

  • אביבה אורי, בין רישום לציור

    אביבה אורי, בין רישום לציור

    " יש הבדל של שמים וארץ בין תשתית ההתבוננות הפנימית שבעומק הרישום של אביבה אורי לבין האופי הקולאז'י של הציור שלה. עבודות אלה אינן 'רישום ציורי', כפי שכינה זאת פישר, אלא הן כבר משהו אחר. משמעותי אם כן להבין את הקשריהן התקופתיים של עבודות הרישום בחייה ובפעולתה". גליה בר אור מתוך הספר "אביבה אורי, סיפור בדים"

  • "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"

    "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"

    "כשחגיגת הריבונות על הארץ הופכת לחגיגת בשר מסואבת המתקיימת תוך הדחקת המחיר ששילמו 'אחרים' עבור ריבונות זו, אנו שוכחים את הקול האומר לנו שהאדמה אינה באמת שלנו, היא פיקדון וניסיון עבורנו 'כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי'". דוד שפרבר במסה לכבוד יום העצמאות

  • סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי: התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני

    סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי: התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני

    "התעלמות השדה הישראלי מההשלכות מרחיקות הלכת של הפמיניזם הרדיקלי האמריקאי של שנות ה־70 על עולם האמנות גבתה מחיר כבד מבחינת התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני. בשיא שנות יצירתה שילוב של פרשנות מגדרית עם אמנות נחשב לאנומליה". איילת כרמי מציגה קריאה מחודשת בסיפור התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני בשדה האמנות הישראלי