מסה

  • אביבה אורי, בין רישום לציור

    " יש הבדל של שמים וארץ בין תשתית ההתבוננות הפנימית שבעומק הרישום של אביבה אורי לבין האופי הקולאז'י של הציור שלה. עבודות רישום אלה אינן 'רישום ציורי', כפי שכינה זאת פישר, אלא הן כבר משהו אחר. משמעותי אם כן להבין את הקשריהן התקופתיים של עבודות הרישום בחייה ובפעולתה". גליה בר אור מתוך הספר "אביבה אורי, סיפור בדים"

  • "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"

    "כשחגיגת הריבונות על הארץ הופכת לחגיגת בשר מסואבת המתקיימת תוך הדחקת המחיר ששילמו 'אחרים' עבור ריבונות זו, אנו שוכחים את הקול האומר לנו שהאדמה אינה באמת שלנו, היא פיקדון וניסיון עבורנו 'כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי'". דוד שפרבר במסה לכבוד יום העצמאות

  • סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי: התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני

    "התעלמות השדה הישראלי מההשלכות מרחיקות הלכת של הפמיניזם הרדיקלי האמריקאי של שנות ה־70 על עולם האמנות גבתה מחיר כבד מבחינת התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני. בשיא שנות יצירתה שילוב של פרשנות מגדרית עם אמנות נחשב לאנומליה". איילת כרמי מציגה קריאה מחודשת בסיפור התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני בשדה האמנות הישראלי

  • בכל הווה נתון

    "ההווה, כמו אובייקט התשוקה, דינו להישאר בלתי ניתן לאחיזה, ודיננו שלנו להישאר תמיד בדרכנו אליו. חוסר האפשרות לשהות בהווה, אותה שארית בין עבר לעתיד, היא בבסיס ההוויה האנושית". טל גפני בטקסט מתוך "Unearth", ספר האמנית של ליהי תורג'מן

  • ג׳אריה: העשייה כקטליזטור להיזכרות

    "האם אני יכולה ליצור בשביל אוליבר משהו שיקנה לו מושג על חלקים בעבר המשפחתי ובזהות שלו שבהם אינו יכול להתנסות מהמקום שבו אנו גרים? אובייקט שהנוכחות והמהות שלו ישתנו עם הזמן, ובכל פעם נדבך נוסף יועבר לאוליבר דרך החושים השונים, בשלבים, לאורך שנים. אבל מה אני בעצם יודעת על העבר שלי, על הדורות שקדמו לי?". רותם תמיר כותבת על הפרויקט שלה "מזרן ג'ראיה"

  • מגדלי בבל מהופכים במאמץ שווא לגעת בקרקעית

    "התנועה לא רק שאינה מספרת סיפור אחדותי, היא מערבלת אותו ומעמידה אותו על ראשו. הרישומים מקיימים דיאלוג עם הטקסטים התלמודיים, עם פסלים קלאסיים וכן רישומי חפצים אישיים של האמנית. אופן הרישום הפרגמנטרי אף מערב בין סגנונות ובין גבוה לנמוך, דבר המוסיף לתחושת אי־הלכידות ואי־הנחת". קריאה חוזרת בספרה של מרים גמבורד "יצר הרע טוב מאד"

  • רדיפה, שחזור וזיכרון

    "מעשה זה של הרחקה משקף (כמובן, גם במובן של השתקפות), את פעולת השימור הרגשי שהאמנית לקחה על עצמה. השימור אינו של הבית הפיזי עצמו (שאינו זקוק לשימור, כפי שניתן לראות בתמונות), אלא של געגוע אל בית כפי שלביב הפנימה אותו ממרחק הדורות". דנה שוופי על תערוכתה של הילה לביב במשכן לאמנות בעין חרוד

  • איים בזרם: פרוטגוניזם ואנטגוניזם בציור

    "יש דמיון כלשהו בין עמדות המוצא של בייקון לאלו של הירש: בניסיון להתמודד עם שאלות אנושיות קיומיות, במבט המופנה אל אדם בודד בעולם. בציור של העיוות שנדמה בתחילה כסטייה ומתברר ככורח. שניהם כמהים לחשוף נוכחות אנושית, מוותרים על אשליה של ייצוג ושל נראות ריאליסטית". חן שפירא על יוסף הירש ופרנסיס בייקון

  • דיסטופיות בחיי יומיום

    ״מכלול העבודות חושף תחושת קטסטרופה המתעוררת מחדש שוב ושוב בדימויים שונים לגמרי, ואסתטיקה אגרסיבית שמתבטאת במניפולציות עיבוד בוטות, ברגישות גדולה לפגמים ובנטיה להדגשתם״. יונתן אמיר בהרצאה על עבודתו של יורם קופרמינץ. מתוך כנס ירושלים לאמנות #6

  • לעשות חיק לתרנגול/ת

    "הטקסט הזה נכתב בתשרי, מוצאי יום הכיפורים והכפרות. בפייסבוק שלי רצו דימויים של תרנגולות סביב הנוהל היהודי של הכפרה והכפרות, ואפשר אפילו kapára במלעיל. ציירים יהודים רבים, מפורסמים יותר ופחות, ציירו תרנגולות. ואין מבדילים בין תרנגולים לתרנגולות". מיכל נאמן מתוך ספר האמנית "בגידת הרומנטיקה" של ענת בצר

  • זִקנה, מגדר, גילנות וגוף באמנות: נגד הנראה של הבלתי נראה

    "אחת החוזקות של הספר, לדעתי, היא שהמחברת הקפידה לדון בנשים ממיקומים חברתיים מגוונים ביותר: יהודיות וערביות, אשכנזיות ומזרחיות, יוצאות אתיופיה ודוברות רוסית, נשים בעלות מגוון יכולות גופניות ונפשיות, נשים המתגוררות במרכז הארץ ובפריפריה וכיוצא בזה. בכך, היא עומדת בחוכמה על עומק מצבי הדיכוי היחסיים והמשתנים של נשים זקנות, באופן שהוא גם יחסי זו לזו (ולא רק אל מול הפטריארכיה)". ד"ר ליאת ארלט סידס סוקרת את ספרה החדש של ד"ר טל דקל

  • עשרים שנה לפרנק הקטן והקרפיון שלו

    "אולם התמסרותה של פרייזר לקול הסמכותי אינה רק כניעה וציות עיוור. הרי בסופו של דבר מדובר במיצג, דהיינו בבחירה אמנותית, ובמקרה זה הבחירה היא לציית. במקום לנסות ולמוטט את עמודי ההיכל בכוח, כפי שעשה שמשון הגיבור במיצג הסופי של עוצמתו, היא נצמדת לעמוד כדי להיטמע בו, לחפצן עצמה מולו, מתוך תקווה שבאמצעות אקט מופרך זה היא תביא לאותה תוצאה אליה הביא שמשון בכוחו". עדו ליטמנוביץ על המיצג של אנדריאה פרייזר משנת 2001

  • מושגים ומימושם: על ההדפס של מנשה קדישמן*

    "בהדפס הפכו אותם שוליים להתרחשויות של חומר-לא חומר, שמתגלמות על ידי גרעיניות התצלום ונקבי רשת ההדפסה. רוחות רפאים של דימוי ומקום. ה'חומר-נושא' של קדישמן הוליד מרחב ושוליים שמשתרעים בין נוכחות להיעדר". יאיר טלמור על עבודות ההדפס של מנשה קדישמן

  • א(י)מניות: ביקורת מסאית

    ״הספר מציע להתמקד בתפיסה המטריצנטרית, הרואה את תפקידה של האֵם בתרבות כתפקיד חשוב לאין שיעור שראוי שיכתב מחדש מנקודת מבטה של האֵם היולדת, הסובייקטית, הקשורה לתהליכים חומרים וגופניים שלעולם לא יתכן שיכתבו, ישורטטו, ידובררו או יתוּוכו מנקודת מבטו נטולת הידע הניסיוני והחווייתי של הגבר, האמן היוצר, ההיסטוריון, התיאורטיקן ומבקר האמנות". ליאת ארלט סידס כותבת על ספרה של הדרה שפלן-קצב: א(י)מנית -אימהות מביאות  אמנות לעולם

  • 3 שנים ותשע דקות

    בתחילת פברואר 2005 ביקש בבהילות מוזיאון תל אביב לאמנות מבית המשפט לצנזר יצירת אמנות שאיש במוזיאון לא ראה מעולם: סרט מחתרתי בן 9 דקות שצולם ללא ידיעת או אישור המוזיאון באמצעות מצלמות המעקב המותקנות בחלליו, הכתה גלים בתעשיית האמנות והתרבות המקומית. מאמר זה חוקר את פעולת השיבוש של עבודה זאת בשדה המקומי ואת מחירו של המאבק להוציאה לאור.

  • על האופציה התיעודית של הציור

    "אחד מתפקידיו של הציור הוא לתעד את המהות הקבועה של הטבע, את יסודותיו הבלתי משתנים שבונים את תמונת המציאות של האדם. אך האם קיימת מהות כזו? ואם כן, מה בדבר הסובייקטיביות של המבט האנושי?"

  • תעודה על הקיר – התמקצעות תחום האוצרות בישראל

    אלעד ירון בסקירה היסטורית נרחבת של התפתחות תחום האוצרות ותכניות ההכשרה לאוצרים בישראל משנות השבעים ועד היום

  • "נוֹצֵר הַצּוּק אֶת אֵלֶם הַחִידָה"(*): על ציוריה של טליה ישראלי ועל הסדרה "אחד ההרים"

    "פרספקטיבה טרם הומצאה בזמן ובמקום אליו חזרה הציירת, אך התיאטרון היה קיים כבר זמן רב והצד התיאטרלי של הציור העתיק הזה הקל עליה לממש שוב את הרגלה מימים ימימה ולוותר על האנשים ועל בעלי החיים ועל המעשים והאנקדוטות ועל המיתולוגיות ולהסתפק ב'תפאורה'״. יאיר גרבוז על תערוכתה של טליה ישראלי

  • המקום של נוישטיין

    "יהושע נוישטיין נמצא בסכסוך ארוך שנים עם ישראל והישראליות; הוא מעדיף להתייחס ליהודיוּת כאל אנטי-תזה לחזון הישראליות הציוני; לא פעם הגדיר את עצמו כיהודי גלותי וכפָליט. אף על פי כן, יש לישראל תפקיד מרכזי בדרכו האמנותית, וליהושע נוישטיין יש תפקיד משמעותי בפרקי מפתח באמנות בישראל". דליה מנור במאמר מקיף על חייו ויצירתו של יהושע נוישטיין

  • היצירה המגדרית של אריאלה שביד

    "בפעולות התחפשות שונות חושפת שביד עולם חושני, חמקמק, פנטזי ועתיר הקשרים, מתגלה ומתבהרת השקפת עולם פמיניסטית, המתריסה על אופן פעולתם של המנגנונים הממסדיים, הפטריארכליים ביסודם, המפקחים על הסדר החברתי והפוליטי". ד"ר רות מרקוס ורותי חינסקי-אמיתי על עבודותיה של אריאלה שביד